נהניתי מאד לקרוא את הספר שהחלפתי בשוק "קרא - תן". הספר מאד קריא וכיפי לקריאה. מאד אהבתי שנשים הן אלה שמנהלות את הכל והגברים הם רק שחקנים. בנוסף הנשים באות בכל מיני גדלים ומינים. חבל שהגיבורה אשה יפה ורזה. הייתי רוצה שתכתוב את זה אשה שמנה. כל ערב קראתי פנטזיה אחת מתוך עשר. הפנטזיות עצמן שמרניות, כמעט אין דברים חריגים, אבל כיוון שכתוב כל כך קריא זה מאד מהנה לקריאה.

לא ברור אם זה ספר על חוויות מיניות באצטלה של העצמת נשים או ספר על העצמת נשים בעזרת חיזוק הליבידו. כך או אחרת, זה ספר שכייף לקרוא!

זה סיפור על קאסי, מלצרית אלמנה וחסרת חברות, חסרת ילדים וחסרת כל עניין בחיים שמעבר לשגרה, שיום בהיר אחד נפגשת עם קבוצת נשים ששמה ס.י.ק.ר.ט. ששמה לה למטרה "לרפא" נשים כבויות. תהליך ההחייאה הזה נעשה במתווה מסוים ותוך מימוש פנטזיות מיניות.

אני מאמינה שמיניות היא חלק מהחיים עצמם, ואם חלק זה כבוי/מוזנח אז קשה להיות בשמחת חיים, יצירתיות ופעילות באנרגיה מלאה בשאר תחומי החיים. עם זאת, אני לא בטוחה, שהדרך המוצגת בספר היא שיטה תראפויטית אופטימלית...

בהשוואה ל"חמישים גוונים" – הפנטזיה כאן הרבה פחות מופרכת, אורך הספר לא מייגע, ואין בו כלל התעסקות עם קומפלקסים גבריים. יש בו סיפור התפתחות של קאסי מברווזון יגע ומכוער (לא ממש מכוער, רק הבגדים מוזנחים) לברבור יפהפה (בהינף שמלה, תסרוקת, נעלי בדולח ואיפור מינימלי) שלימוזינות באות לאסוף אותו מהבית. ויש גם אופציה לספר המשך.

אהבתי שחלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות/השינוי שקאסי עברה, לווה בפעילות גופנית (הליכה, לא חמש פעמים בשבוע חדר כושר) כי הליכה באוויר הפתוח באמת מיטיבה עם הגוף והנפש. ואהבתי שכל התהליך לווה בכתיבה, הייתה לה מחברת למלא על המחשבות, החוויות והתובנות שלה, ואני מאמינה שכתיבת מחשבות ממקדת, ומיקוד רצונות מביא למימושם.

הסופרת בחרה שהגיבורה תהיה לבדה בעיר, ללא הקשרים חברתיים שיכולים לסרס את הרגשת השחרור שלה כשהיא מסתובבת בעיר. כמובן שאין לה בעל ואין לה ילדים וזה מאוד נוח כשמדובר במימוש פנטזיות ש"מוסר" הוא אחד מהעכבות הגדולות בהם. אני מחכה לסופרת שתרים את הכפפה ותכתוב סיפור שהגיבורה שלו היא אישה נשואה ואמא לילדים, נראה אותה ממציאה פנטזיה שנוכל להזדהות אתה באמת.

עד אז, ס.י.ק.ר.ט הוא אתנחתא מהנה ביומיום השוחק.

בזמן האחרון סופרות רבות מנסות להתחקות אחרי א.ל. ג׳יימס (טרילוגיית חמישים גוונים) אבל לדעתי זה לא ממש מצליח להן.
הרצון להיות מפורסמות ועשירות לא מונעות מהן לכתוב ספרים אירוטיים שימלאו את הפה שלנו ברוק.
גם כאן ספר זה הוא אירוטי כמעט בכל דף אבל אותי הוא השאיר בפה יבש.
גם הסיפור קצת דמיוני, כלומר - אם תמצאו מועדון שמספק לך את כל הפנטזיות המיניות שלך - אז אני אבוא במרוצה!!!

זה ספר מתוק על הבחירות שלנו
ועל הפנטזיות {לכולנו יש :)
ולא צריך להשוות כל ספר ארוטי ל50 גוונים
העלילות הן שונות
ואל תשכחו שלפני 50 גוונים נכתבו המון ספרים ארוטים

לכל מי שחושב שיש פה סיפור בסגנון 50 גוונים, נא לוותר.
עכשיו אפשר להתחיל עם הביקורת ולציין שזה ספר נחמד, עם פנטזיות מניות שונות ונחמדות וסוג של פמיניסטיות מעצבנת.
חביב.
לא יותר.

סיפורה של קאסי ממשיך בספר “סיקרט לנצח”.
אל קאסי מצטרפת דמות חדשה בשם דופין לה קאסי משמשת כמנטורית באגודת סיקרט.
כמו שכבר כתבתי בפוסט לספר הראשון זהו ספר שקצת שונה בנוף הספרים הרומנטיים. אין כאן סיפור של גבר עשיר/חזק ואשה שנסחפת אחריו. הספר כולו על העצמה נשית וגילוי מחדש של האמונה בעצמן ובנשיותן.

“בלי ביקורת. בלי גבולות. בלי בושה”

קאסי מתמודדת עם החיים לאחר הגילוי שלגבר שהיא אוהבת הולך להיוולד ילד עם אישה אחרת.
היא פוגשת את דופין בזמן שבפעם הראשונה מאז שסיימה את ההכשרה בסיקרט היא נותנת את המספר שלה לבחור שמתחיל איתה (בחור שיעשה טוויסט בסיפור בהמשך).
דופין איבדה את החשק לחיים ולגברים אחרי שגילתה שהחבר שלה בוגד בה עם חברתה הטובה יותר וכדי להוסיף שמן למדורה הוא כתב ספר שהפך לרב מכר והיא מוזכרת בספר. באיזכורים לא נעימים.

“תודה לכן. אבל אני לא מתכוונת למלא את רשימת הפנטזיות הזאת. לא כי אני לא רוצה לעשות את זה. להפך. לא רק שאני רוצה לעשות את זה, אני צריכה לעשות את זה. אבל כל החיים שלי אני מכינה רשימות ומציבה גבולות, חיה בשטח תחום ומוגדר וכפוף לכל מיני כללים.”

הספר מסופר מנקודת מבטן של קאסי ודופין ומצטלב ושוזר את ההתקדמות של שתיהן בכל פרק.

הסתובבתי והסתכלתי עליו. “זאת את… זאת תמיד הייתה את.”

קאסי מנסה להתמודד ולהמשיך בחייה למרות המשיכה החזקה בינה לבין ויל.

דופין מגויסת על ידי קאסי לסיקרט ומתחילה להוריד את השכבות והפחדים שהיא הלבישה על עצמה עם השנים.

זאת לא הייתה פנטזיה. זה היה אמיתי. הנה מה שקורה שמסכימים לאבד שליטה ומפנים מעט מקום, חשבתי. כל העולם נפתח פתאום.

מי אמרה גירל פאוור ולא קיבלה???

“המילה מזדיינת תמיד שימשה כלי נשק נגד נשים בכל העולם, כדי שנרגיש שאין לנו שום ערך ושאין לנו שום כוח משותף. יכולות להיות לזה השלכות טראגיות במיוחד על נשים צעירות. יש נשים שפשוט מסתגרות בתוך עצמן; יש כאלה שמאבדות את הביטחון העצמי שלהן; יש כאלה שמאבדות את החשק להתעמק במיניות שלהן ויש כאלה שפשוט חיות כל החיים עם רגשי אשמה ובושה בגלל המיניות שלהן”

אני פשוט מעריצה את דמותה של מטילדה היא כמו אמא אדמה שמרחפת מעל כולם ואומרת את המשפטים הנכונים והמחזקים מתי שצריך. יש לך רגע קשה? אין מצב מטילדה לא תנער אותך ממנו.
כל אחת צריכה מטילדה משלה.
הספר לוקח אותך לטיול ברחובות ניו-אורלינס. התיאורים כל כך אמיתיים שיש רגעים שאת ממש מרגישה שאת נמצאת שם.

כמו שכתבתי בפוסט על הספר הראשון והביקורות החלוקת על הספר זה, אני כנראה מאלה שפשוט אהבו את הספר. נהניתי כל לקרוא אותו. הדבר שאהבתי בספר הוא גילם של הדמויות שרובן נמצאות בגילאי 30-40. כנראה שהיה בזה משהו שחיבר אותי יותר לספר.

זהו ספר ההמשך ל - סיקרט ויש לקרוא אותו לפני קריאת ספר זה.

זו הביקורת הראשונה שאני כותבת, ולצערי היא נובעת מאכזבה.
שמעתי רבות על הספר הנ"ל, שכנראה נכתב בעקבות גל ספרי הסקס המשגשג.
במילה אחת-שטחי.
הדמויות שטוחות, ואם חיכיתי לאיזושהי התפתחות בעלילה-התבדיתי.
אפילו התיאורים המפורשים יחסית של הסקס רוטיניים ומשעממים,אין מעוף ואין חידוש.

בקיצור-בזבוז זמן.