ביקורת ספרותית על קו-אורך דם - או אדום של ערב במערב מאת קורמאק מקארתי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 1 בדצמבר, 2014
ע"י ניר


שנות החמישים של המאה ה-19. ארה"ב – טקסס – מדבר – חום – יובש – אימה!

רק שנים ספורות לפני הסיפור, שדדה ארה"ב ממקסיקו את טקסס (יחד עם השטחים ה"קטנטנים" של קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו) בתחבולות ובכוח ברוטלי ואדיר (ואולי בגלל זה מציקים לנו האמריקאים היום על השטחים, הם פשוט לא מבינים למה לא עשינו את זה בגדול כמוהם... לא משנה).
שדדה? אז מה, גם המקסיקנים (נו ואיך הם מדברים ספרדית?) שדדו את השטח מהאינדיאנים... אז שודד משודד פטור, לא?

אז עכשיו יש שטח... מלא שטח... ומהמערב הפתוח נולד המערב הפרוע.
לא, לא כזה של ג'ון וויין וגרי קופר רודפי הצדק והאמת – אפילו לא כזה שמופיע בטרילוגיית "האיש ללא שם" של סרג'ו לאונה (נו אתם מכירים "if you want to shoot… shoot don't talk" ).
אלא מערב פרוע אחר, גיהינום עלי אדמות, של סבל, אלימות, אומללות וכהות חושים כללית.

כי יש שטח עצום, וצריך להכין אותו לציוויליזציה שעוד מעט תגיע. לתרבות שתכבוש את השממה, להמונים שיבנו את אוסטין ויוסטון ודאלאס, אלה שיהיה להם נפט בברזים במקום מים, ועבדים, וכסף, והצגות, ובעיקר יהיה להם.

אבל לפני שהם באים, צריך לנקות את השטח, צריך להפחיד את כולם, צריך לעקר את החיים האחרים – אז שולחים את המופרעים.

קו-אורך דם – הוא סיפורם של המטורפים והמופרעים צמאי הדם, שנשלחו כדי להדביר את השטח ולהעלים ממנו זכר לכל תרבות אחרת.
ספר שהוא שום דבר אחר פרט לפורנו של אלימות, שהיתה כלי כדי להכין את טקסס (ואת כל המערב החדש של ארה"ב) לביאת עוד המוני מתיישבים החדשים.

לפני כולם שולחים את צמאי הדם, את האטומים לסבל, כדי שיעשו דברים איומים שאף אחד אחר, ואפילו צבא אכזרי ביותר לא יוכל לעשות.
צמאי הדם ירצחו, יקרקפו, יאנסו, ישרפו, יענו (ויירצחו, ויקורקפו, ויישרפו בעצמם) – עד שהדם שישפכו ימגר את האחר, ומהאדמה הרוויה האדומה, לאור השמש השורפת, תעלה תרבות חדשה.

קו-אורך דם – הוא סיפור קשה ומעיק, שמסיר את הרומנטיקה מכיבוש המערב ונותן הצצה ישירה לתוך הזוועה.

סיפור מדהים על רוע אלים טהור שהוא ההיסטוריה של כולם כמעט.

הוא ספר שאני שמח שקראתי כי הוא פעל עלי בהמון חושים ומחשבות – ומצד שני איך אוכל להמליץ על ספר שהוא עונש לקריאה.
התרגום גם הוא גבוה ומתנשא ומקשה על הקריאה – כאילו גם הוא מפעיל עליך אלימות שכזאת, כדי שתצטרך להסיר מבטך ממנו.

ספר חשוב – ספר קשה.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ניר (לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
הרעב להיסטוריה מקל על הכובד :-) זה פשוט מעניין אותי בטירוף.
וכשאני מרגיש שאני מתאמץ מידי, אז אני מגוון בפנטזיה, מתח או הרפתקאות שמפעילים קולטי טעם אחרים ומטעינה מצברים
חני (לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
נשמע כבד כבד ניר איך אתה עומד בגבורה בכל הכבדים הללו שאתה קורא...
yaelhar (לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מעניינת מאד. כבר כמה פעמים הושטתי את היד לספר הזה, והחזרתי אותה ריקה. אני אוהבת את מקארתי, אבל נראה לי שהספר הזה יהיה יותר מדי בשבילי.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ