"אם ישאלך אדם / מהי נפשה של יפן / אמור לו כי זהו ריח הפריחה / של דובדבן הבר בבוקר". (מוֹטוֹאוֹרִי נוֹרִינַאגָה)

בן עמי שילוני, פרופסור אמריטוס ללימודי יפן וזוכה פרס ישראל לחקר מדעי המזרח הרחוק לשנת 2021, כתב ספר המצליח לדחוס ב-210 עמודים את ההיסטוריה והתרבות היפנית מתקופת ג'וֹמוֹן (תקופת כלי החרס באלף העשירי לפני הספירה) ועד שנת 1846 (תקופת טוּקוֹגַאוָּה).

הספר כולל טווח רחב של תחומים, ביניהם היסטוריה, השפה היפנית והתפתחותה, דת השינטו, חדירת הבודהיזם והנצרות ליפן, פילוסופיות שונות, הסברים על האמנויות הייחודיות ליפן – תיאטרון הנוֹ, הבּוּנרַאקוּ והקַבּוּקִי, התפתחות הספרות, השירה והציור, החגים, מבנה הבית היפני, מערכת השמות, הסבר על מושגים ייחודיים ליפן – סמוראי ובּוֹשִידוֹ, נינג'ה, שוגון, מוֹנוֹ־נוֹ־אַוַּארֶה, סַאבִּי, יוּגֶן, גיישה, טקס התה ועוד.

שילוני כותב בצורה מרתקת ותמציתית ומצליח לתת לקורא לטעום את התרבות המסורתית של יפן, תוך הפיכת היסטוריה יבשה לסיפור חי, למשל, על ידי הסבר כיצד סיפור גֶנְזִ'י מתאר את חיי האצילים בתקופת הֵיאַן.

* ספוילרים *

דוגמאות וכמה דברים שאולי לא ידעתם על יפן:

- ליפנים לא היה כתב עד המאה ה-4 לספירה !!! עד אז השירים וסיפורי המיתולוגיה וההיסטוריה הועברו בעל פה. הם אימצו את הסימניות הסיניות שהובאו ליפן על ידי מלומדים קוריאנים, ובהמשך נוסף גם הכתב הפונטי - קאנה (בשתי מערכות כתב: הִירַאגַנָה וקַטַקַאנָה).

- ביפנית לכל סימנית יש לפחות שתי קריאות - קריאה יפנית וקריאה סינית כביכול (לא דומה לקריאה הסינית בסין). בצירוף של כמה סימניות, כל סימנית יכולה לקבל קריאה שונה לגמרי, שלא דומה לאף אחת מהקריאות שלה כסימנית בודדת.

- אידאל היופי הנשי מפתיע. הנשים, לפחות מתקופת הֵיאַן (מאה 8 לספירה), גידלו שיער ארוך שגלש עד הארץ, השחירו את שיניהן, גילחו את הגבות וציירו גבות מלאכותיות רחבות על המצח.

- בסיפורי המיתולוגיה מסופר על האלים אִיזַנַאגִי ואִיזַנַאמִי, שמיחסי המין שקיימו נולדו איי יפן ואלים נוספים. מעניין שהם למדו לקיים יחסי מין מהתבוננות בזוג נחליאלים.

- פירוש השם סַמוּרַאי הוא "משרת". הסמוראים שימשו את בעלי האחוזות גם בתפקידי הגנה ואבטחה, וגם כפקידים וגובי מס. משאת נפשו של הסמוראי היתה לזכות בתהילה, ולכן הסמוראים נהגו לקרוא את שמם וייחוסם בטרם הסתערו אלי קרב, על מנת שיזכרו את גבורתם עם מותם.

- קַאמִי-קַאזֶה ("רוח האלים") הוא השם שניתן לסופת הטייפון שהטביעה את אוניותיו של קובלאי־חאן שניסה לכבוש את יפן בשנת 1281.

- הסבר על הנינג'ה:
"נוסף על הסמוראים שלחמו בקרבות גלויים, הופיעו לוחמים שנקראו נינג'ה (סוכני חרש). תפקידם היה להתגנב אל מבצרו של האויב לביצוע פעולות ריגול, חיסול וחבלה. הנינג'ה השתמשו באמצעים מגוונים, והיה עליהם לפעול בחשאי מבלי להיראות או להישמע...
הנינג'ה אומנו לדלג על גגות, להלך על חבל, לרוץ למרחקים, לשחות עם נשק, לצלול מתחת למים (תוך שימוש בקנה במבוק כצינור נשימה), לטפס על קירות תלולים, להישאר תלויים על ידיהם במשך שעות ולזנק ממקומות גבוהים...כאשר נשלח למשימת רצח או חבלה, היה עושה את דרכו בלילה כשהוא לבוש בגדים שחורים המכסים את גופו מכף רגל עד ראש. אם נבח עליו כלב, היה מרעילו בדגים מורעלים שנשא עמו, ואם נתקל בשומר, היה מחסלו בשקט מבלי לשפוך דם או להותיר עקבות.
היו לו כלי פריצה משוכללים, שבאמצעותם יכול היה לגבור על כל מנעול מבלי להשמיע קול. בתוך מבצר האויב היה עושה את דרכו על פיגומי התקרה, בזחילה לאורך הקירות או במנהרה מתחת לרצפה ותוקף את קורבנו בזינוק מלמעלה או בדקירה מתחת לרצפת המחצלת..."

- שיר של הכומר מַאנזֵי מתוך קובץ המַאנְיוֹשוּ ("אוסף רבבת העלים"), שנערך בשנת 760 וכולל 4516 שירים:

"את ימי חיי
למה אוכל להמשיל?
לספינה אחת
המפליגה עם שחר
מבלי להותיר עקבות."

הספר מיועד למתעניינים ביפן, בהיסטוריה ובתרבות.

הזמן כידוע לכולנו רץ מהר. חודש מרץ כבר עומד בפתח ולא נספיק לזוז נמצא את עצמנו בעונת האביב. אביב פרושו עבורי גם פריחת הדובדבן ביפן ולפני הנסיעה השנתית ליפן אני נוהג לקרוא משהו הקשור ליפן. הפעם חזרתי אל ספריו של פרופסור בן עמי שילוני וניתן להתייחס לביקורת שלי כאן כאל ביקורת המתייחסת לכל שלושת הספרים.

פרופסור שילוני הוא האורים והתומים לכל מה שקשור ליפן. 3 ספרים כתב שילוני: יפן המסורתית, יפן המודרנית ויפן במבט אישי. שלושתם מרתקים וכל אחד מהם עוסק בתחומים אחרים אך כל מי שדבק בו החיידק היפני (כמוני למשל), ימצא בהם ענין רב למרות שלא מדובר בספרים עלילתיים.

יפן, מדינה מדהימה עם מסורת עתיקת יומין מצד אחד ומונדרניזציה מסחררת מצד שני. פרופסור שילוני מסביר בספריו כיצד משתלבים שני אלו האחד בשני. הוא כותב על ההיסטוריה של יפן, על הבודהיזם, על השינטו, על תורתו של קונפוציוס, על הקיסרים, השוגונים, הסמוראים, גיישות, נינג'ות, קימונו, אוריגמי, על התהליך בו נפתחה יפן למערב, על שלושת ערי הבירה – נארה, קיוטו וטוקיו, על תאטרון הנו ועל הקבוקי, השפעתה של סין על יפן, על מלחמות סין ויפן ועל מלחמות רוסיה ויפן, על מלחמת העולם השנייה, על טייסי הקאמיקזה, האם באמת היה צורך להטיל שתי פצצות אטום על יפן, כמובן על תקופת הפריחה וחשיבותה בעייני היפנים, על מוסר העבודה ביפן, על מעמד האישה ביפן, על האמנות היפנית, בונסאי ואיקיבנה, מה זה שירי הייקו, על יפן והיהודים, האם היפנים אנטישמים, האם ישו ומשה קבורים ביפן ועוד כהנה וכהנה.

כמו שאומרים מבקרי הקולנוע "מומלץ לחובבי הז'אנר". ואם כבר קולנוע, אז כמובן גם הסרט "הסמוראי האחרון" אשר עוסק בתקופה בה נפתחה יפן למערב.

כל מי שקרא ואהב את "שוגון" של קלאוול, עובר תהליך דומה של צימאון לתרבות יפן, הכולל חיפוש באינטרנט, צפייה בסרטים יפניים וארוחות ערב בסושיות ברחבי הארץ. אצלי היה תהליך דומה, אך נוסף על כל אלה החלטתי גם ללמוד את השפה ולהתעמק קצת יותר בתקופה. מי שלא רוצה/יכול לקחת קורס באוניברסיטה, מוטב לו שיקרא את הספר של בן עמי שילוני "יפן המסורתית". הספר כולל גם כרך שדן ב"יפן המודרנית", אך עליו בנפרד. בשפה קולחת ולא אקאדמית יבשה, מביא המחבר טעימות מן התרבות המפוארת, החל מראשיתה ועד חשיפתה ופתיחתה למערב. פרופ' בן עמי שילוני הוא פרופסור לתולדות יפן באוניברסיטה עברית ואחד מתחומי מחקרו הוא "קיסרי יפן". מומחיותו וידע עצום בנושא ניכרים בכל שורה ושורה בספר ורשימה ביבליוגרפית מעשירה את הידע עוד יותר. הספר פותח צוהר להיסטוריה, אמנות, ספרות, דת ופוליטיקה של היפן העתיקה ולדעתי כל מישסקרנותו רבה לגבי תרבות זו חייב לעצמו לקרוא את הספר.

ספר מעולה. חובה לכל המתעניינים בהיסטוריה של יפן. ספר מעולה המסביר כיצד התפתחה הציויליזציה היפנית.הייתי מגדיר את הספר כ- "מראה" לחברה היפנית כיום.

ספר מצוין שמספר את סיפורה של האומה היפנית. חובה לכל מי שמתעניין בתרבות וההיסטוריה היפנית.