ביקורת ספרותית על עזה כמוות מאת שלומי אלדר

---

עשיתי אהבה בעזה.
לא בישובי גוש קטיף ולא בעוטף.
ממש ממש בלבה של העיר עזה.
נ' שירתה שם, בממשל, וכמובן שבאתי לבקר אותה.
כמה חודשים לפני כן הסתובבנו, הצוות ואני בעיר הזו.
בפעם הראשונה שנכנסתי לשם, הרהרתי משום מה בשמשון, שנשא את שעריה
כפי שמסופר באגדה היפה הזו.
אז, בשנת 1986, זו הייתה עיר מנומנמת, כזו שאפשר להסתובב בה בעצלתיים
מג'בליה, לדקלים הנפלאים של המואסי, לנשום את ריח הים ולהרהר שהלוואי שהיו
לנו חופים כאלה.
רק בדיעבד התברר שאז כבר החלו לרתוח גלי המאגמה מתחת לשטח, אך כאמור, רק מתחתיו.
וכך היה גם כשבאתי אל נ'. באתי בשבת, בסובארו חבוטה מהקיבוץ. כמובן שלא ממש
מצאתי את הממשל במכה ראשונה, אז תעיתי ותהיתי ברחובותיה עד שהגעתי.
אירח לי לחברה בתא הכפפות רק אקדח "סטאר" ישן מתוצרת ספרד עם 7 כדורים.
אבל ברור היה שלא יהיה בו צורך.
מצאתי בסוף את הממשל.
נ' שמחה. מאוד.
עלינו למגורים והתברר שכמעט כולן יצאו שבת.
ואלו שלא יצאו, הלכו לים.
אז עשינו.
אהבה בעזה.
מאז יצא לי לבקר ברצועה עוד עשרות פעמים, בכולן עשיתי מלחמה.
ושלומי אלדר, שמכיר טוב מאוד את העיר ואנשיה, מספר עליהם בספר הזה.
זה ספר מצוין מבחינת זה שאין הרבה ישראלים שמכירים כך פלסטינאים ומעטים יותר
שיודעים לספר עליהם.
כדאי לקרוא, כי כנראה הם ואנחנו נמשיך להיות שלובים זה בזה, לחיים ולמוות, גם
במאות הבאות.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על עזה כמוות