ביקורת ספרותית על חוף הפלדה מאת ג'ון וארלי
ספר בסדר

---

אי שם בעתיד הלא רחוק גזע מסתורי של פולשים מאלץ את תושבי כדור הארץ להגר לירח, שם הם חיים בחברה שמנוהלת ע"י מחשב מרכזי שהופך את רוב תפקידי בני האדם למיותרים. גיבור הספר (שבמיטב מסורת המיניות הפתוחה של וארלי הופך בשלב מסויים לגיבורת הספר) הוא עיתונאי שמגלה שחייו איבדו את משמעותם והוא מפתח נטיות אובדניות שמשתלטות על חייו. אינטראקציה לא צפויה עם המחשב המרכזי שולחת אותו לנסות ולגלות מה מתרחש מתחת לחיים המסודרים והנוחים של תרבות הירח.

ג'ון וארלי הוא אחד מהסופרים היותר מעניינים שיצא לי להכיר לאחרונה, עד לפני שנה לא שמעתי עליו בכלל אבל במהלך הזמן הזה הספקתי לקרוא את כל הספרים שלו שתורגמו לעברית (סה"כ 5 כולל את זה). כדרכו של וארלי הספר גדוש ברעיונות מעניינים, פילוסופיה קיומית וביקורת חברתית.

הבעיה של הספר היא אורכו האינסופי, 550 עמודים שבמהלכם הייתי קרוב לאבד עניין יותר מפעם אחת, הספר הוא מסע אינסופי לראשה של גיבורת הספר ולמרות זאת הרבה פעמים קשה להבין אותה או להזדהות איתה והתרגום/עריכה המרושלים במיטב מסורת שנות ה-2000 לא ממש עוזרים. הספר הוא אחד מהמאוחרים של וארלי ונראה שהוא מתחיל קצת לחזור על עצמו, גיבורת הספר מאוד מזכירה את גיבורת 'קו החירום של אופיוקי' (המצויין) ויש הרגשה שכבר נתקלתי בחלק מהרעיונות בספרים אחרים שלו - בנוסף לזה הספר מתכתב ישירות עם 'עריצה היא הלבנה' של היינליין מה שיוצר תחושת דז'ה וו מסויימת...

מדובר במסע קצת מתיש אבל בכל זאת מעניין, ספר שווה קריאה למעריצי וארלי ולחובבי מד"ב הארדקוריסטים, לאחרים הייתי ממליץ להתחיל מספרים אחרים שלו.

» ביקורות נוספות של ברק
» ביקורות נוספות על חוף הפלדה