ביקורת ספרותית על לא אירא רע מאת נתן שרנסקי
ספר מעולה

---

ספר נהדר, שאני חוזר אליו שוב ושוב, לוקח אותו לנסיעות (גם נראה מרשים וגם מעניין...) ואפילו ממליץ עליו לכל מי שאני מכיר, כולל כאלה שלעולם לא יקראו אותו.
בגדול, זה סיפור, עוד סיפור, של אסיר ציון ברוסיה: נתפס לציונות, נאבק, נכלא, השתחרר. הפי אנד. מעבר לזה יש כאן הרבה יותר ממה שחשבתם.
קודם כל, לאלה שמתעצלים לחפש בויקיפדיה: נתן שרנסקי הצעיר היה גאון שחמט וסטודנט מבריק לפיזיקה כשהתחיל לאט לאט את דרכו לציונות. בשלב מסוים הפך להיות דובר תנועת הדיסידנטים היהודית ועמד בקשר עם רוב הכתבים הזרים במוסקבה. באחת ההפגנות פגש את אביטל ונרקם ביניהם קשר. שניהם הגישו בקשת עליה. אביטל נענתה. כנגד כל הסיכויים הצליחו נתן ואביטל לארגן חתונה ערב עלייתה למטוס. שניהם היו בטוחים שנתן יגיע לא יותר מחודש אחריה. בסופו של דבר, הוא הגיע לאחר עשר שנים. נתן נאסר באשמת ריגול, נשפט לעשרים שנה ושוחרר לאחר תשע שנים בעקבות מאבק בינלאומי שהובילה אשתו. בישראל כיהן נתן כשר התפוצות וכחבר הקבינט ובכך היה, לפי הבדיחה, חבר הכנסת היחד שבילה קודם בכלא ואז בכנסת ולא להפך. היום הוא יושב ראש הסוכנות היהודית. עד כאן היסטוריה.
מכאן נעבור לתוכן הספר.
נתן שרנסקי ניחן בחוש הומור קטלני. אפילו מול הק.ג.ב הוא המשיך במשחק (וזה החיסרון הגדול: כשאני קורא את הספר באוטובוס, כל הנוסעים נועצים מבטים בבחור המוזר הזה שצוחק כל הזמן).
ניכרים בספר גם סקרנות כנה לגבי כל אדם, כולל מלשינים ואנטישמים - תיתקלו בנוף אנושי צבעוני במיוחד, ונטייה ברורה להתפלספות - דמיינו שלושה אסירים מורעבים בצינוק דנים בשאלה האם אישיות הסופר משפיעה על עוצמת המסרים בספר, או מנסים להסביר לסוהר את יסודות השקפתם ההומאנית.

רק המלצה אחת לסיום: אם קראתם ונהניתם, לכו לחנויות ספרים ישנים וחפשו את "הביתה", ספרה של אביטל שנכתב עוד לפני שחרורו של נתן וכולל מכתבים נפלאים של נתן, אביטל ואידה (אמו של נתן). חבל להפסיד.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על לא אירא רע