הספר "מר מודיעין" מאת תא"ל במיל' עמוס גלבוע, הינו ביוגרפיה מוסמכת ורחבת היקף אודות האלוף אהרון "אהר'לה" יריב (1920-1994), אשר נחשב לאורים ותומים של קהיליית המודיעין הישראלית. יריב שנולד בלטביה שירת בבריגדה היהודית בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הצטרף לצה"ל ועד מהרה שימש כמפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי במלחמת העצמאות: "והיו כמובן גם תכנונים מבצעיים ומבצעים קטנים. כאן נקשרו קשרים הדוקים בינו לבין המ"פ מאיר מבצרי. לילה אחד הוא מצטרף אל מאיר לסיור מודיעין על מוצב סורי לא רחוק מהיישוב גונן. הם מגיעים למוצב, צופים ומתחילים לחזור. לפתע מתגלה שהם בדיוק באמצע שדה מוקשים סורי. החוליה של מאיר נבהלה.. לילה, חושך, איך יוצאים מהשדה. מאיר מביט באהר'לה, המג"ד. הוא לא ישכח כל ימיו את המחזה שראה. אהר'לה שקט, קר רוח, מרגיע ואומר בלחש: "אנחנו נמשיך, נלך רק על הסלעים, אפשר לראות אותם (השטח סלעי), ונלך לאט-לאט. וכך היה. החוליה נחלצה מהשדה וחזרה בשלום לקיבוץ איילת השחר. אהר'לה סמך על מאיר. על הגדוד מוטל לפוצץ תחנת קמח סורית מעבר לימת החולה, לחטוף חיילים/ אזרחים סורים, ולמקש את השטח. אהר'לה מטיל את המשימה על מאיר. את פקודת המבצע אהר'לה מסיים במילים: "על מפקד פלוגה ג' (מאיר מבצרי) להגיש דוח על סיום הפעולה בשני עותקים מיד לאחר סיומה." אהר'לה חיכה בשטח ללוחמים. זאת היתה פעולת לילה מסובכת שכללה חציית ימת החולה בסירות וניווט מסובך. הפעולה הצליחה, וכל הצלחה היתה בבחינת זריקת עידוד למורל הגדוד." (עמוד 61)

לאחר המלחמה שימש כראש ענף במחלקת המבצעים במטכ"ל, ושנה לאחר מכן מונה לראש צוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה והיה למפקדו הראשון של בית הספר בין השנים 1954–1956. יריב האמין וכך גם לימד את חניכיו כי, כדברי פרידריך הגדול: "תפקידו העיקרי של המפקד הוא לחשוב." (עמוד 78) הוא זה אשר קבע כי סיסמת פו"ם תהיה: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (עמוד 78) ובדבריו לחניכי הקורס אמר כי: "במשפט זה מקופלת הסינתזה של מחשבה ומעשה של פיקוד ומטה. קיימו ציווי זה והגעתם לציווי הכוח הגנוז בגייסות." (עמוד 78) תרומתו הייחודית, אך לא היחידה, למדינה היתה כהונתו כראש אגף המודיעין (ינואר 1964 עד ספטמבר 1972), שעה שהמדינה ניהלה את המערכה על המים מול סוריה, נאבקה על קיומה במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה והתמודדה מול הכוח הצבאי הרוסי במצרים. יריב הציב את המודיעין הישראלי בשורה הראשונה של ארגוני הביון והמחקר בעולם, והיה בעבור צמרת צה"ל והדרג המדיני התגלמות שיקול הדעת והזהירות, "האיש החכם" לכל עת.

דוגמה לקור רוחו, ליושרו ולאחריותו למשימות ולאנשים ניתן למצוא בסיפוק קטן אודות מבצע מיוחד שערכה סיירת מטכ"ל בתעלת סואץ, עליו פיקד אהוד ברק: "בינתיים ציפה לאהר'לה "מבצע" נוסף שהתכוננו אליו כה הרבה. הצגה אחרונה לרמטכ"ל נערכה בתחילת השנה, ואחריה הצגה לדיין. מפקד החוליה המבצעת הוא סרן אהוד ברוג. אהר'לה נוסע איתו בטנדר לבקר את החוליה המבצעת בשלב ההכנות האחרונות לביצוע הפעולה. לילה, ליל ירח, מסביב מדבר. אהר'לה מבקש את אהוד לעצור בשולי דרך העפר. אהוד עוצר: אהר'לה מביט בו מאחורי משקפיו, מוריד אותם, מנקה, ואז אומר לאהוד: "אתה יודע מה עומד על הפרק כשנדבר עם האנשים שלך בעוד כמה דקות? אני שואל אותך: האם אנחנו אנשים אחראיים אם ניתן 'אור ירוק' למבצע?" אהוד שתק. אט-אט חדרה לראשו ההכרה שראש אמ"ן שובר כאן את כל צינורות הפיקוד, את כל ההיררכיה הצבאית. הוא מפקיד למעשה בידיו את ההכרעה הגורלית בעניין קריטי לבטחון המדינה. "אנחנו נעשה את זה, אנחנו נעמוד בלוח הזמנים, אנחנו נצליח," הוא אמר לאהר'לה. אמר אהוד, ולא ידע כי בעיית הזמן תהפוך לקריטית. המבצע החל, החוליה המבצעית בשטח. בחפ"ק נמצאים דיין, בר-לב, אהר'לה, אברהם ארנן, דיגלי וסרן אבשלום חורן (אבשה, איש היחידה, מוח מבריק ויצירתי מאין כמותו). "אנחנו לא מוצאים את הסוכן," מדווח אהוד, "אכלנו אותה, נצטרך לחזור, כי אין לנו עוד הרבה זמן לחכות." תדהמה ואכזבה איומה בחפ"ק, דיין ובר-לב מפנים מבטם לאברהם ארנן, רמ"ח איסוף, הסמכות הבלעדית ל"מבצעים". "אהוד הוא הרמטכ"ל בשטח," עונה אברהם בקיצור.

אהר'לה שומע, האחריות המודיעינית היא עליו, רק עליו, כאן אין חלוקה. אם המבצע יבוטל עכשיו, פירושו של דבר דחייה לזמן ממושך. אלו רגעים מכריעים, רגעים שישפיעו על חייהם של אנשים. אהר'לה מישיר מבטו אל אבשלום חורן: "מה אתה אומר, אבשה? מפסיקים?" אבשה מעלעל בניירות שלפניו ועונה: "עדיין יש זמן, אפשר להמשיך ולחכות." אבן ירדה מליבו של אהר'לה והוא אומר לדיין ובר-לב: "נמשיך." "אני נגד," מתעקש אברהם ארנן. המבטים מופנים לדיגלי, מפקד היחידה: אני גם חושב שלא צריך להפסיק, ויש מספיק זמן," אומר דיגלי. בר-לב מסנן בשקט: "דעתי היא שצריך להמשיך, אך ההחלטה הסופית בידי שר הביטחון." דיין מתלבט, ואז הוא מפליט משפט "דייני" טיפוסי ומכוון לבר-לב: "אני שומע את אברהמ'לה (ארנן) ולכן אני לא הייתי ממשיך ומחכה, אבל זאת החלטה שלך!" "אז אנחנו כן ממשיכים," פוסק בר-לב והפקודה מועברת לאהוד. המתח גובר, הזמן רץ, ואז בא הקול הבטוח של אהוד: "הכל בסדר, נגיע בזמן." שאגות שמחה. אהר'לה המאושר בכולם, מחבק את אבשה. בדרך חזרה, אהר'לה הדיפלומט יודע לנצל את הרגע: "אולי נעניק עכשיו דרגת רס"ן לאהוד? נענוד לו את הדרגות כשנבוא עכשיו לתחקור הראשוני ביחידה!" בר-לב מחייך אליו: "יש לך דרגות?" אהר'לה מוציא מכיסו דרגות רס"ן. "זכית," אומר לו בר-לב. אהר'לה שלח מכתבי ברכה אישיים לאהוד ולכל מי שהיה להם חלק במבצע." (עמודים 469-470)

דוגמה נוספת ליכולתו להעריך את המצב ולצפות מראש את מה שאפשר שיתרחש ניתן למצוא בהכנות ל"מבצע הלם", פשיטה נועזת בעומק מצרים אשר התרחשה בשנת 1968 ולה השלכות משמעותיות על מועד פריצת מלחמת ההתשה: "כאשר הוצגו המטרות לבר-לב, ועלה נושא דרכי התגובה של מצרים, אמר אהר'לה: "המצרים יכולים להגיב בארטילריה, בירי לאורך התעלה, בפשיטות. אבל, אחת מהאפשרויות היא שהם דווקא ימתנו את הפעילות שלהם בתעלה ויתפנו להגנה על העורף שלהם." בלילה שבין 31 באוקטובר ל-1 בנובמבר ביצע צה"ל את הפשיטה הראשונה לעומק שטח מצרים. המבצע נקרא "הלם". כוח צנחנים בפיקוד סרן מתן וילנאי פשט על תחנת טרנספורמציה וחיבל בה; שני מסוקים הניחו מטעני נפץ על שני הגשרים וגרמו להם נזק כבד. ואכן המבצע גרם הלם במצרים. בדיון מטכ"ל ב-3 בנובמבר, אחרי שהציג את הנזקים שנגרמו ואת זמן השיקום המוערך, אמר אהר'לה: "נחשף אגף מצרי. היהודים הציבו אתגר חדש לנאצר." האתגר הוא להיערך להגנה על כל העורף המצרי עד סכר אסואן, לתת אבטחה למאות מתקנים, לארגן את הגנת העורף מפשיטות ישראליות. אהר'לה החזיק בידיו נייר של "הנחיות ענף ההכוונה המורלית" של צבא מצרים, הקריא מתוכו קטעים הממחישים כי המבצע גרם לזעזוע בצמרת המצרית. במשך ארבעה חודשים המצרים שומרים על שקט יחסי בחזית, חוץ מירי צלפים מדי פעם בפעם. לצה"ל יש שהות של כמה חודשים להקים את מערך הביצורים בתעלה, והמצרים מארגנים את העורף. אהר'לה שלח מכתב ברכה לענף 1. הונח סטנדרט מודיעיני של יעדים, שעליו יצטרכו לשמור." (עמוד 382)

גם לאחר שסיים את תפקידו כראש אמ"ן והשתחרר מצה"ל נותר יריב אדם רב פעלים. לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מונה יריב ליועץ ראש הממשלה גולדה מאיר לענייני טרור. בעת מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, שימש כעוזר מיוחד לרמטכ”ל, ולאחר מכן עמד בראש צוות המשא ומתן עם המצרים בקילומטר ה-101 לייצוב הפסקת האש. יריב כיהן כחבר כנסת מטעם "המערך" בכנסת השמינית וכשר התחבורה בממשלת גולדה מאיר קצרת הימים, ושר ההסברה בממשלת יצחק רבין הראשונה. בשנת 1974 הגה ביחד עם שר הבריאות ויקטור שם טוב את נוסחת יריב – שם טוב שבה הקוראת למדינת ישראל להכיר באש"ף ולנהל משא ומתן לשלום עם הפלסטינים. משנת 1977 ועד מותו בשנת 1994 עמד בראש מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, שלימים הפך למכון למחקרי ביטחון לאומי. בשנת 1988 ייסד את המועצה לשלום ולביטחון.

הקריאה בספר הזכירה לי סיפור נוסף אודות האלוף אהרון יריב ז"ל שמצאתי בספר מאת האלוף במיל' אורי שגיא: "בהקשר לכך זכורה לי דוגמה מאלפת מתקופת מלחמת ההתשה, בהיותי מפקד סיירת גולני. היה זה בתחקיר לקראת מבצע שלנו מעבר לגבול, עם הרמטכ"ל חיים בר-לב ז"ל בהשתתפות דוד (דדו) אלעזר ז"ל, ראש אמ"ן, אהרון יריב ז"ל, ומח"ט גולני, קותי אדם ז"ל. הרמטכ"ל שאל: "אהרל'ה, מה לפי דעתך תהיה התגובה של מפקדי הגדוד והחטיבה הערביים, לנוכח הפעולה של הסיירת?" השאלה, כמובן, היתה במקומה. יריב, ברוחו הטובה כתמיד, העריך שמפקדי האויב ינקטו אחת משלוש דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות), אך נמנע מלקבוע מה הדפ"א שתינקט בסבירות הגבוהה ביותר. הרמטכ"ל חזר והקשה: "אהרל'ה, אני בכל זאת מצפה שתגיד לי מה לדעתך יתרחש". יריב, ראש אמ"ן מנוסה מאוד, זכור לי תמיד לטוב במפגשים אישיים ואינטלקטואליים, השים שוב עצמו כלא מבין את השאלה ענה, "תתרחש אחת משלוש הפעולות שתיארתי", בפרטו שוב את השלוש. מעודי לא ראיתי את חיים בר-לב מאבד את סבלנותו. גם השאלה שהפנה עכשיו אל יריב היתה בחיוך: "אהרל'ה, אם כך – מדוע אני צריך ראש אמ"ן?..." יריב הפטיר, גם הוא בחיוך, שאינו יודע את הסיבה, אבל הוא עדיין דבק בעמדתו שתתרחש אחת משלוש הדפ"אות שציין. ואז הוסיף: "אתה מצפה ממני להעריך את המתחולל במוחו של המג"ד או מח"ט ירדני, בעוד שהפשיטה עדיין לא התבצעה ולא הצליחה, ואני משוכנע שאותו מפקד ירדני לא ירדני בעצמו לא יודע כעת את תגובתו. לפיכך אני, ראש אמ"ן, מתאר בפניך את האפשרויות, ואינני משוכנע שאני יודע לשקלל ביניהן על דבר שעדיין לא התרחש". אני מוכרח להודות שבאותה עת, כמפקד הפעולה המתוכננת, זה נראה לי כמשחק מילים או כהתחמקות מהבעת דעה. היום, כראש אמ"ן לשעבר, אני מבין את אהרל'ה הרבה יותר טוב." (מתוך הספר "אורות בערפל" מאת אורי שגיא. תל אביב, ידיעות ספרים, 1998, עמודים 133-134)

גלבוע עצמו שירת בגולני וכדבריו: "הכרתי את אהר'לה כסגן צעיר בהיותו מח"ט גולני; הוא הביא אותי לחיל המודיעין, וזכיתי לעבוד במחלקת המחקר באמ"ן שנים אחדות כאשר הוא היה ראש אמ"ן." (עמוד 18) לימים שירת כראש חטיבת המחקר לשעבר באמ"ן. ניסיונו של המחבר כאיש מודיעין ניכר בכל עמוד בספר, כמו גם היכרותו הבלתי אמצעית עם נשוא הביוגרפיה. בסיכומו של דבר הוציא גלבוע תחת ידיו ספר קריא מאוד, המבוסס על מחקר מעמיק ועדויות רבות, המציג תמונה מלאה של אדם חכם ונעים הליכות אשר הקדיש עצמו לשירות המדינה. יריב היה נציג מובהק של הזרם שדגל באמירתו של קלאוזביץ, כי המלחמה הינה המשך המדיניות באמצעים אחרים, והבין את מגבלות הכוח. תמיד חתר לבאר לעצמו ולסובבים אותו מה תהיה אחרית המהלך, וכי "סוף מעשה במחשבה תחילה". מומלץ!

"מר מודיעין" מאת עמוס גלבוע,
יצא בעברית בשנת 2013,
בהוצאת "ידיעות ספרים",
מכיל 743 עמודים.

הספר "מר מודיעין" מאת תא"ל במיל' עמוס גלבוע, הינו ביוגרפיה מוסמכת ורחבת היקף אודות האלוף אהרון "אהר'לה" יריב (1920-1994), אשר נחשב לאורים ותומים של קהיליית המודיעין הישראלית. יריב שנולד בלטביה שירת בבריגדה היהודית בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הצטרף לצה"ל ועד מהרה שימש כמפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי במלחמת העצמאות: "והיו כמובן גם תכנונים מבצעיים ומבצעים קטנים. כאן נקשרו קשרים הדוקים בינו לבין המ"פ מאיר מבצרי. לילה אחד הוא מצטרף אל מאיר לסיור מודיעין על מוצב סורי לא רחוק מהיישוב גונן. הם מגיעים למוצב, צופים ומתחילים לחזור. לפתע מתגלה שהם בדיוק באמצע שדה מוקשים סורי. החוליה של מאיר נבהלה.. לילה, חושך, איך יוצאים מהשדה. מאיר מביט באהר'לה, המג"ד. הוא לא ישכח כל ימיו את המחזה שראה. אהר'לה שקט, קר רוח, מרגיע ואומר בלחש: "אנחנו נמשיך, נלך רק על הסלעים, אפשר לראות אותם (השטח סלעי), ונלך לאט-לאט. וכך היה. החוליה נחלצה מהשדה וחזרה בשלום לקיבוץ איילת השחר. אהר'לה סמך על מאיר. על הגדוד מוטל לפוצץ תחנת קמח סורית מעבר לימת החולה, לחטוף חיילים/ אזרחים סורים, ולמקש את השטח. אהר'לה מטיל את המשימה על מאיר. את פקודת המבצע אהר'לה מסיים במילים: "על מפקד פלוגה ג' (מאיר מבצרי) להגיש דוח על סיום הפעולה בשני עותקים מיד לאחר סיומה." אהר'לה חיכה בשטח ללוחמים. זאת היתה פעולת לילה מסובכת שכללה חציית ימת החולה בסירות וניווט מסובך. הפעולה הצליחה, וכל הצלחה היתה בבחינת זריקת עידוד למורל הגדוד." (עמוד 61)

לאחר המלחמה שימש כראש ענף במחלקת המבצעים במטכ"ל, ושנה לאחר מכן מונה לראש צוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה והיה למפקדו הראשון של בית הספר בין השנים 1954–1956. יריב האמין וכך גם לימד את חניכיו כי, כדברי פרידריך הגדול: "תפקידו העיקרי של המפקד הוא לחשוב." (עמוד 78) הוא זה אשר קבע כי סיסמת פו"ם תהיה: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (עמוד 78) ובדבריו לחניכי הקורס אמר כי: "במשפט זה מקופלת הסינתזה של מחשבה ומעשה של פיקוד ומטה. קיימו ציווי זה והגעתם לציווי הכוח הגנוז בגייסות." (עמוד 78) תרומתו הייחודית, אך לא היחידה, למדינה היתה כהונתו כראש אגף המודיעין (ינואר 1964 עד ספטמבר 1972), שעה שהמדינה ניהלה את המערכה על המים מול סוריה, נאבקה על קיומה במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה והתמודדה מול הכוח הצבאי הרוסי במצרים. יריב הציב את המודיעין הישראלי בשורה הראשונה של ארגוני הביון והמחקר בעולם, והיה בעבור צמרת צה"ל והדרג המדיני התגלמות שיקול הדעת והזהירות, "האיש החכם" לכל עת.

דוגמה לקור רוחו, ליושרו ולאחריותו למשימות ולאנשים ניתן למצוא בסיפוק קטן אודות מבצע מיוחד שערכה סיירת מטכ"ל בתעלת סואץ, עליו פיקד אהוד ברק: "בינתיים ציפה לאהר'לה "מבצע" נוסף שהתכוננו אליו כה הרבה. הצגה אחרונה לרמטכ"ל נערכה בתחילת השנה, ואחריה הצגה לדיין. מפקד החוליה המבצעת הוא סרן אהוד ברוג. אהר'לה נוסע איתו בטנדר לבקר את החוליה המבצעת בשלב ההכנות האחרונות לביצוע הפעולה. לילה, ליל ירח, מסביב מדבר. אהר'לה מבקש את אהוד לעצור בשולי דרך העפר. אהוד עוצר: אהר'לה מביט בו מאחורי משקפיו, מוריד אותם, מנקה, ואז אומר לאהוד: "אתה יודע מה עומד על הפרק כשנדבר עם האנשים שלך בעוד כמה דקות? אני שואל אותך: האם אנחנו אנשים אחראיים אם ניתן 'אור ירוק' למבצע?" אהוד שתק. אט-אט חדרה לראשו ההכרה שראש אמ"ן שובר כאן את כל צינורות הפיקוד, את כל ההיררכיה הצבאית. הוא מפקיד למעשה בידיו את ההכרעה הגורלית בעניין קריטי לבטחון המדינה. "אנחנו נעשה את זה, אנחנו נעמוד בלוח הזמנים, אנחנו נצליח," הוא אמר לאהר'לה. אמר אהוד, ולא ידע כי בעיית הזמן תהפוך לקריטית. המבצע החל, החוליה המבצעית בשטח. בחפ"ק נמצאים דיין, בר-לב, אהר'לה, אברהם ארנן, דיגלי וסרן אבשלום חורן (אבשה, איש היחידה, מוח מבריק ויצירתי מאין כמותו). "אנחנו לא מוצאים את הסוכן," מדווח אהוד, "אכלנו אותה, נצטרך לחזור, כי אין לנו עוד הרבה זמן לחכות." תדהמה ואכזבה איומה בחפ"ק, דיין ובר-לב מפנים מבטם לאברהם ארנן, רמ"ח איסוף, הסמכות הבלעדית ל"מבצעים". "אהוד הוא הרמטכ"ל בשטח," עונה אברהם בקיצור.

אהר'לה שומע, האחריות המודיעינית היא עליו, רק עליו, כאן אין חלוקה. אם המבצע יבוטל עכשיו, פירושו של דבר דחייה לזמן ממושך. אלו רגעים מכריעים, רגעים שישפיעו על חייהם של אנשים. אהר'לה מישיר מבטו אל אבשלום חורן: "מה אתה אומר, אבשה? מפסיקים?" אבשה מעלעל בניירות שלפניו ועונה: "עדיין יש זמן, אפשר להמשיך ולחכות." אבן ירדה מליבו של אהר'לה והוא אומר לדיין ובר-לב: "נמשיך." "אני נגד," מתעקש אברהם ארנן. המבטים מופנים לדיגלי, מפקד היחידה: אני גם חושב שלא צריך להפסיק, ויש מספיק זמן," אומר דיגלי. בר-לב מסנן בשקט: "דעתי היא שצריך להמשיך, אך ההחלטה הסופית בידי שר הביטחון." דיין מתלבט, ואז הוא מפליט משפט "דייני" טיפוסי ומכוון לבר-לב: "אני שומע את אברהמ'לה (ארנן) ולכן אני לא הייתי ממשיך ומחכה, אבל זאת החלטה שלך!" "אז אנחנו כן ממשיכים," פוסק בר-לב והפקודה מועברת לאהוד. המתח גובר, הזמן רץ, ואז בא הקול הבטוח של אהוד: "הכל בסדר, נגיע בזמן." שאגות שמחה. אהר'לה המאושר בכולם, מחבק את אבשה. בדרך חזרה, אהר'לה הדיפלומט יודע לנצל את הרגע: "אולי נעניק עכשיו דרגת רס"ן לאהוד? נענוד לו את הדרגות כשנבוא עכשיו לתחקור הראשוני ביחידה!" בר-לב מחייך אליו: "יש לך דרגות?" אהר'לה מוציא מכיסו דרגות רס"ן. "זכית," אומר לו בר-לב. אהר'לה שלח מכתבי ברכה אישיים לאהוד ולכל מי שהיה להם חלק במבצע." (עמודים 469-470)

דוגמה נוספת ליכולתו להעריך את המצב ולצפות מראש את מה שאפשר שיתרחש ניתן למצוא בהכנות ל"מבצע הלם", פשיטה נועזת בעומק מצרים אשר התרחשה בשנת 1968 ולה השלכות משמעותיות על מועד פריצת מלחמת ההתשה: "כאשר הוצגו המטרות לבר-לב, ועלה נושא דרכי התגובה של מצרים, אמר אהר'לה: "המצרים יכולים להגיב בארטילריה, בירי לאורך התעלה, בפשיטות. אבל, אחת מהאפשרויות היא שהם דווקא ימתנו את הפעילות שלהם בתעלה ויתפנו להגנה על העורף שלהם." בלילה שבין 31 באוקטובר ל-1 בנובמבר ביצע צה"ל את הפשיטה הראשונה לעומק שטח מצרים. המבצע נקרא "הלם". כוח צנחנים בפיקוד סרן מתן וילנאי פשט על תחנת טרנספורמציה וחיבל בה; שני מסוקים הניחו מטעני נפץ על שני הגשרים וגרמו להם נזק כבד. ואכן המבצע גרם הלם במצרים. בדיון מטכ"ל ב-3 בנובמבר, אחרי שהציג את הנזקים שנגרמו ואת זמן השיקום המוערך, אמר אהר'לה: "נחשף אגף מצרי. היהודים הציבו אתגר חדש לנאצר." האתגר הוא להיערך להגנה על כל העורף המצרי עד סכר אסואן, לתת אבטחה למאות מתקנים, לארגן את הגנת העורף מפשיטות ישראליות. אהר'לה החזיק בידיו נייר של "הנחיות ענף ההכוונה המורלית" של צבא מצרים, הקריא מתוכו קטעים הממחישים כי המבצע גרם לזעזוע בצמרת המצרית. במשך ארבעה חודשים המצרים שומרים על שקט יחסי בחזית, חוץ מירי צלפים מדי פעם בפעם. לצה"ל יש שהות של כמה חודשים להקים את מערך הביצורים בתעלה, והמצרים מארגנים את העורף. אהר'לה שלח מכתב ברכה לענף 1. הונח סטנדרט מודיעיני של יעדים, שעליו יצטרכו לשמור." (עמוד 382)

גם לאחר שסיים את תפקידו כראש אמ"ן והשתחרר מצה"ל נותר יריב אדם רב פעלים. לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מונה יריב ליועץ ראש הממשלה גולדה מאיר לענייני טרור. בעת מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, שימש כעוזר מיוחד לרמטכ”ל, ולאחר מכן עמד בראש צוות המשא ומתן עם המצרים בקילומטר ה-101 לייצוב הפסקת האש. יריב כיהן כחבר כנסת מטעם "המערך" בכנסת השמינית וכשר התחבורה בממשלת גולדה מאיר קצרת הימים, ושר ההסברה בממשלת יצחק רבין הראשונה. בשנת 1974 הגה ביחד עם שר הבריאות ויקטור שם טוב את נוסחת יריב – שם טוב שבה הקוראת למדינת ישראל להכיר באש"ף ולנהל משא ומתן לשלום עם הפלסטינים. משנת 1977 ועד מותו בשנת 1994 עמד בראש מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, שלימים הפך למכון למחקרי ביטחון לאומי. בשנת 1988 ייסד את המועצה לשלום ולביטחון.

הקריאה בספר הזכירה לי סיפור נוסף אודות האלוף אהרון יריב ז"ל שמצאתי בספר מאת האלוף במיל' אורי שגיא: "בהקשר לכך זכורה לי דוגמה מאלפת מתקופת מלחמת ההתשה, בהיותי מפקד סיירת גולני. היה זה בתחקיר לקראת מבצע שלנו מעבר לגבול, עם הרמטכ"ל חיים בר-לב ז"ל בהשתתפות דוד (דדו) אלעזר ז"ל, ראש אמ"ן, אהרון יריב ז"ל, ומח"ט גולני, קותי אדם ז"ל. הרמטכ"ל שאל: "אהרל'ה, מה לפי דעתך תהיה התגובה של מפקדי הגדוד והחטיבה הערביים, לנוכח הפעולה של הסיירת?" השאלה, כמובן, היתה במקומה. יריב, ברוחו הטובה כתמיד, העריך שמפקדי האויב ינקטו אחת משלוש דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות), אך נמנע מלקבוע מה הדפ"א שתינקט בסבירות הגבוהה ביותר. הרמטכ"ל חזר והקשה: "אהרל'ה, אני בכל זאת מצפה שתגיד לי מה לדעתך יתרחש". יריב, ראש אמ"ן מנוסה מאוד, זכור לי תמיד לטוב במפגשים אישיים ואינטלקטואליים, השים שוב עצמו כלא מבין את השאלה ענה, "תתרחש אחת משלוש הפעולות שתיארתי", בפרטו שוב את השלוש. מעודי לא ראיתי את חיים בר-לב מאבד את סבלנותו. גם השאלה שהפנה עכשיו אל יריב היתה בחיוך: "אהרל'ה, אם כך – מדוע אני צריך ראש אמ"ן?..." יריב הפטיר, גם הוא בחיוך, שאינו יודע את הסיבה, אבל הוא עדיין דבק בעמדתו שתתרחש אחת משלוש הדפ"אות שציין. ואז הוסיף: "אתה מצפה ממני להעריך את המתחולל במוחו של המג"ד או מח"ט ירדני, בעוד שהפשיטה עדיין לא התבצעה ולא הצליחה, ואני משוכנע שאותו מפקד ירדני לא ירדני בעצמו לא יודע כעת את תגובתו. לפיכך אני, ראש אמ"ן, מתאר בפניך את האפשרויות, ואינני משוכנע שאני יודע לשקלל ביניהן על דבר שעדיין לא התרחש". אני מוכרח להודות שבאותה עת, כמפקד הפעולה המתוכננת, זה נראה לי כמשחק מילים או כהתחמקות מהבעת דעה. היום, כראש אמ"ן לשעבר, אני מבין את אהרל'ה הרבה יותר טוב." (מתוך הספר "אורות בערפל" מאת אורי שגיא. תל אביב, ידיעות ספרים, 1998, עמודים 133-134)

גלבוע עצמו שירת בגולני וכדבריו: "הכרתי את אהר'לה כסגן צעיר בהיותו מח"ט גולני; הוא הביא אותי לחיל המודיעין, וזכיתי לעבוד במחלקת המחקר באמ"ן שנים אחדות כאשר הוא היה ראש אמ"ן." (עמוד 18) לימים שירת כראש חטיבת המחקר לשעבר באמ"ן. ניסיונו של המחבר כאיש מודיעין ניכר בכל עמוד בספר, כמו גם היכרותו הבלתי אמצעית עם נשוא הביוגרפיה. בסיכומו של דבר הוציא גלבוע תחת ידיו ספר קריא מאוד, המבוסס על מחקר מעמיק ועדויות רבות, המציג תמונה מלאה של אדם חכם ונעים הליכות אשר הקדיש עצמו לשירות המדינה. יריב היה נציג מובהק של הזרם שדגל באמירתו של קלאוזביץ, כי המלחמה הינה המשך המדיניות באמצעים אחרים, והבין את מגבלות הכוח. תמיד חתר לבאר לעצמו ולסובבים אותו מה תהיה אחרית המהלך, וכי "סוף מעשה במחשבה תחילה". מומלץ!

"מר מודיעין" מאת עמוס גלבוע,
יצא בעברית בשנת 2013,
בהוצאת "ידיעות ספרים",
מכיל 743 עמודים.