ביקורת ספרותית על חיי הילד הזה מאת טוביאס וולף
ספר טוב

---

אז על מה הספר בכלל?

אין כאן תקציר כריכה אחורית, ולכן אני לא יכולה להפנות אל הכתוב בה. או שמא כן. הנה תקציר הספר, כפי שמצאתי באתר האינטרנט של ההוצאה:
"חיי הילד הזה הוא סיפור על נעוריו של טוביאס וולף. הוא משוחזר בנאמנות, בכנות ובראייה חודרת ומעמיקה עד כי כל קורא, ויהיו ימי ילדותו אשר יהיו, ימצא בדברים הדים לחוויותיו וללבטיו בילדותו שלו.

בשנת 1955, בתקופת הבהלה לאורניום שאחזה בחלק מתושבי ארה"ב נסעו אימו והוא מפלורידה ליוטה כדי לחפש אורניום ולהתעשר בין-לילה. תקוותיהם נכזבו והם נדדו הלאה עד אשר השתקעו לבסוף בכפר קטן בהרי קסקייד שבמדינת וושינגטון.
בכפר זה נישאה אימו מחדש ובו החל מאבקו של הילד ליצירת זהות-עצמית ולרכישת כבוד-עצמי מול איבתו וגסות-רוחו של אב-חורג, המזכיר לנו במהותו ובאופיו טיפוס של אב-חורג לפי מיטב המסורת של דיקנס.
וולף מציב ראי נאמן לדמות חייו של נער מתבגר וכן לאלימות ולאופטימיות של ארה"ב באותו דור. אך עיקר הישגו של וולף בספר זה הוא ביצירת דמות של נער שהוא גם רגיש ופגיע וגם אלים, ערמומי ורברבן, נער שערגתו לחיי משפחה תקינים ונהייתו אחר דמות אב בחייו מוליכים אותו אל עבר עבריינות ואחיזת-עיניים ובה בשעה גם אל רגישות, עדינות ויפי-נפש.

בהומור דק ובעוצמה רגשית מעניק לנו וולף תמונה רב-גונית של ילדות מיוחדת במינה, בספר זיכרונות שמקומו יכירנו במדף הקלסיקה של הספרות."


באחת הסצנות הראשונות בספר מובא הילד טובי אל הכומר לוידוי. הוא לא כל כך יודע על מה להתוודות, והכומר מוציא אותו החוצה, להפסקה. בהפסקה מדברת איתו הנזירה, המורה שלקחה אותו אל הוידוי. ולמעשה במהלך השיחה שלה היא שותלת אצלו את הדברים שעליהם "ילד כלשהו" יכול להתוודות. על כך נאמר: "אדוני מנחה את העד". באחת הסצנות לקראת סופו של הספר, בעת שטובי, שעכשיו כבר קורא לעצמו ג'ק, מנסה למצוא דרכים להיחלץ מהבית של אביו החורג, ולסלול את דרכו במרמה לקולג' יוקרתי, הוא מוצא בין החפצים של אביו החורג טפסים שבהם השתמש האב כדי להתקדם בדרגות ה"צופים". הוא לוקח אותם ומסדר לעצמו דרגת "נשר", שיחד עם מכתבי ההמלצה המזוייפים, והתעודות המזוייפות, תקנה לו כניסה לקולג' ולקבלת מלגה. וכך נעים חייו של טובי דרך שקרים, רמאויות, בטלנות ואלימות, עד שהוא מגיע לבגרות.

ילדות אומללה ועשוקה היתה מאז ומתמיד מניע לקרוא ספרים. בין אם זה אמיתי או בדיוני, מדיקנס לעלובי החיים, מהנסיכה הקטנה למטילדה. קוראים אוהבים לקרוא על ילדות של רעב, עוני, מכות, וסבל. ועל הילד, המלאך הקטן, הקורבן הסובל, שטוב היה, וטוב יצמח להיות גם כבוגר. בנקודה הזאת טובי וולף שונה. הוא לא מצייר את עצמו כקורבן של הנסיבות בשום צורה שהיא. מתאר ילדות עמוסה אלימות, שבה הוא היה גם הקורבן, אבל גם התוקף. לא רק רימו ועשקו אותו. הוא גם רימה אחרים. זה מה שהופך את הספר למרתק ולנוגע ללב.

אבל אליה וקוץ בה. והקוץ מפריע להגדיר את הספר הזה כספר טוב.
הכל, אחרי הכל, קשור למסגרת שבה אדם מספר לעצמו את סיפורו. תכניות טיפוליות שונות אפילו משתמשות בזה, מבקשות מאדם לספר את הסיפור, ולשנות אותו בהדרגה. להתאים אותו למסגרת שממנה תתאפשר צמיחה. עם שינוי הסיפור, משתנים גם הזכרונות (כי ככה אנחנו. לא זוכרים מה שקרה, אלא מה שסיפרנו לעצמנו שקרה), והאדם עצמו משתנה.
ומה הסיפור?
"התעללו בי בילדותי, ולכן אני רע עכשיו".
"התעללו בי בילדותי, ואף על פי כן הגברתי וצמחתי ואני משתדל לעשות טוב לאנשים".
ויש גם גוונים מורכבים יותר. דודו דותן מספר על הבית חסר היציבות שבו גדל, בצל אבא פושע ופנטזיונר. בכל פעם שהיה המצב טוב, זו היתה רק אשליה, פסיעה אחת לפני הדרדרות טוטלית. זה הסביר לו מדוע כמבוגר, בכל פעם שהיה המצב טוב, הוא נכנס לחרדה ולדיכאון, כי לא יכול להיות שבאמת טוב. ג'אנט וואלאס מספרת על הורים תלותיים ונרקסיסטיים ועל תנאי הזנחה גדולים, ויחד עם זאת על תחושת אהבה רבה מצד ההורים ותרומה לחייה כבוגרת.

עד סוף הספר לא הבנתי מה הוא הסיפור של טוביאס וולף. זה לא "אני רע כי התעללו בי", כי הוא מתאר אלימות רבה עוד מלכתחילה, עוד לפני שמישהו התחיל להתייחס אליו באלימות. הוא מספר על שקרים ורמאות, עוד לפני ששיקרו לו ורימו אותו. זה גם לא "יצר לב האדם רע מנעוריו", כי הוא מראה תמונה מורכבת, טובה ורעה גם יחד.

התמונה שהוא מצייר אינה מלאה. לא ברור מה הסיפור של אביו הביולוגי. לא ברורה הדמות של האם. האחים החורגים, ובפרט נורמה, אינם מפוענחים עד הסוף. וגם מניעיו של דוויט, האב החורג לא ברורים. יכול להיות שכאן היתה צריכה להצטרף ראייה רטרואקטיבית, מפוקחת, של הבוגר שהוא. אבל מלבד כמה הבלחות קטנות, וולף מספר דברים כהוויתם. זה טוב, ומשדר כנות ואמינות, אבל גם מקשה להכניס דברים למסגרת, ולהבין מה היא השורה התחתונה. באופן כללי לא ברור מה הפואנטה. מה טוביאס וולף רוצה לספר לנו. מה, למעשה, הוא מספר לעצמו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חיי הילד הזה