ביקורת ספרותית על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3 מאת סוזן קולינס
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 ביוני, 2014
ע"י ג'קס


טוב אז....
אני קוראת לרוב העם להסתער בלפידים ובקילשונים על הבית של סוזן קולינס!
מה לעזאזל היא חשבה לעצמה?
תנשמי עמוק ג'קס
-----
השעה 2:00 בצהריים, אני ניגשת למדף בספרייה, שולפת אותו ואוחזת בו חזק, אני לא מתאפקת וחובקת אותו, חברתי מביטה בי כאילו השתגעתי, היא תתרגל
-----
השעה 2:00 לפנות בוקר, העיר שקטה, חם.
עיניים של נערה בוהות בעמוד אחרון של ספר, הם כבר יבשות, אבל אדומות מדמעות יגון
"למה?" היא לוחשת,
היא מדפדפת בעמודים מוחתמים בדמעות, וחוזרת וקוראת שוב את אותן מילים מכריעות.
הם מתים
-----
השעה 2:00 בצהריים, אני מתכננת את הרצח של סוזן.


הספר הזה היה מעל ומעבר לרמתי, אהבתי אותו, הערצתי אותו, הוא פגע בי ללא רחמים.
בספר הזה היה מוסר הסכל כואב ומדכא לגבי הכיוון אליו החיים שלנו פונים אליו, ולא אהבתי את הכיוון הזה.
אני מפחדת למתוח עליו ביקורת, הוא מדהים מכדי לתארו במילים
אני רק רוצה להגיד ש-
אני לא יודעת מה אני רוצה להגיד
תקראו את הספר הזה, ואם קראתם אותו, תקראו אותו שוב, ולא מנקודת המבט בה אני קראתי אותו.

הנה רשימת דברים שהיו אמורים לקרות
פיטה היה אמור להיות בן האופה והדמות האהובה עלי בסדרה
פיניק היה אמור לחיות חיי משפחה מאושרים עם אנני.
גייל היה אמור לוותר על קטניס
קטניס הייתה אמורה לסלוח לגייל

הנה רשימת דברים שלא היו אמורים לקרות בספר
כל מקרה מוות חוץ משל קויין, כן, אפילו על סנואוו ריחמתי
הפצצה לא הייתה אמורה להיות של גייל
ושוב, כל מקרי המוות
---

הספר הזה, שחותם את הסדרה המושלמת הזאת, נגמר בצורה דכאונית וחסרת תקווה בעליל, ואין לי מה להגיד על זה, ואל תבקשו ממני להגיד על זה משהו
אבל זה כל כך עצוב לי
ובתור בן אדם רגשני שנקשר לכל דמות, אני מרגישה שמתתי כמה פעמים.
וסליחה באמת שהביקורת הזו שגוזלת דקות יקרות מזמנכם עוסקת כולה בכמה דואב ליבי הקטן. אל תקראו את זה שוב.
-----
ועכשיו להספדים (כאן אני מניחה שאני צריכה לכתוב -ספוילר-)

פיניק-
אתה היית בן אדם בעל נשמה כל הרבה יותר טובה ממה שהצגת לראווה לעיני פאנם, ואני שמחה שנתנה לך הזדמנות לחשוף את אופייך הטוב והאמיתי. הייתי רוצה שיהיו לך חיים טובים ומאושרים, ואתה היית המוות המיותר ביותר שמישהו כתב אי-פעם בספר, והדמות שבכיתי במותה הכי הרבה , (אולי מלבד פרד, אבל אני משוחדת)

פרים-
אני לא מבינה למה סופרים מפיקים הנאה מלסחוט את הלב האומלל שלי, עוד מוות מיותר. ;(

מסאלה-
למה אף אחד לא שם לב למוות של דמויות משניות? למה הם עוברים הלאה? למה זה לא קשה להם לראות את האנשים שעזרו להם מתים?
אומנם לא היית חלק גדול בסיפור הזה, אבל אני תמיד אזכור אותך.

בוגס-
אני אוהבת דמויות עם אופי פשוט ואמיתי, היא באמת הרזה אותו רק כדי שקטניס תקבל את ההולוגרמה? זו אכזריות לשמה.

הידידות של קטניס וגייל-
רק אני הרגשתי שהיא הלכה לעזאזל?

~~~~~~
ביקורת זו הייתה עמוסת דמעות ורחמים עצמיים, אני מבקשת את סליחתכם


16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ביני <FONT COLOR=074953> (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
את צודקת לגמרי!

והרי ההכתרה של רוצחות הדמויות המובחרות, סליחה, סופרות.
אז במקום הראשון: וורוניקה רות (ספוילר! היא הוסיפה נקודת מבט רק כדי שטריס תוכל למות!!!)
מקום שני: סוזן קולינס (היא רוצחת בערך 90% מהדמויות בספרים שלה!
מקום שלישי ג'יי קיי רולינג (כי היא בהחלט הורגת די הרבה

תודה שהייתם איתנו
ג'קס (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
וברוב חכמתי, נגשתי לשומרת אחותי *אחרי* שכתבתי שגמרתי עם ספרים מציאותיים
האמת, אני לא יכולה לגמור עם ספרים מסוג כלשהו, מלבד קומיקס
גרייס (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
יש נקודה שבה הסדרה מאבדת את המרדניות ואת המסר הגדול שהולך עם קטניס לעזאזל. הנקודה הזאת היא איפושהו בעורבני חקיין. החל מהנקודה הזאת, הספר הופך לסחיטה רגשית. זה בעצם הדבר היחיד שגורם לנו להיאחז בו... כי בסך הכל, העלילה לא מדהימה וממש לא ממצה את הפוטנציאל. זה כבר נהיה מייגע. לדעתי, כל ההריגות של קולינס הן סתם מקדמי עלילה שרוצחים לנו את הלב. תאמיני לי, קראתי מלא כאלה. אחרי ספר כזה את צריכה הפסקה. את קוראת אותם לפעמים, לא כל הזמן.
ג'קס (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אבל זה כל כך עצוב, אני מפסיקה עם ספרים מציאותיים
Mira (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
למרות כל הבכי הספר בעיני מאוד אמיתי.
דווקא משום שהיקרים לנו מתים כמו כשקורה במלחמות הוא מראה כמה הספר אמיתי.
והספר מצד אחד לא כל כך צפוי בקשר לפיטה אבל הגיוני בקשר לגייל.
קטניס שחוזרת מהמשחק הראשון היא כבר לא אותו בנאדם לכן זה קורה.
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
הזכרת את פרד. יופי. עכשיו גם אני בוכה.
Nameless (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
לא, זה היה ממש ברור שהידידות שלהם הלכה ודהתה. אני פשוט מעוצבנת.

אני מסכימה איתך, למרות שלדעתי המוות של פיניק היה מיותר. משהו עם פרים היה צריך להיות שם.
אבל לא בכיתי, כי אני עצלנית מכדי לתקן את צינוריות הדמעות שלי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ