שונרא החתול - אני לא מקבל כתיבה שמראש מציגה אותנו כצבא קדוש, וכל מי שאומר אחרת הוא: "פשוט שטוף שנאה לצה"ל", ביקורת שטוענת שמטרת הספר היא "איך לגרום לפלסטיני להיראות יותר מסכן בגלל הכיבוש", יוצאת משתי הנחות יסוד, אין כובש ואין נכבש, הנחת יסוד שנייה היא כי מי שחיי בשטחים ממש צריך להגיד תודה לצהל, והוא מלא אושר על הנוכחות הישראלית, וכל מה שיאמר אחרת הוא שנאה עצמית. כלומר בסיפור הזה יש טובים, חיילי צהל, ויש רעים הפלסטנאים. בביקורת קיימת התעלמות מוחלטת מהעובדת, וכשאני מייחס סטיגמות לכול צד, אני במפורש משתמש בטרמנולוגיה גזענית.

רץ, הבנתי. אז קודם ״שוברים עצמות שוקה״ ואחר כך ״שוברים שתיקה״. איפשהו באמצע צריכה להיות גם פקודה לא חוקית, לדעתי. ואם יש פה גזענות, אז היא באמת כל כך חשוכה, כל כך מוחשכת ושרויה בעלטה, שאני לא מצאתי אותה. לא כל הבעת אמון בצה״ל שווה גזענות חשוכה.

קראתי את הביקורת ובפעם הראשונה חשתי צער שאין אופציית UNLIKE.
ניכר כי אתה לא בקי בעובדות דרך הרגליים מחד ולא מסכים שיפריעו לאמת שלך עם עובדות. אגב, הספר לא רע (אבל לא טוב) ובהחלט יכולת להיוותר ימני וצודק וגאון ואכזר גם לאחר שהייתי משלים את 238 העמודים הנותרים.

בדרך כלל אני לא מתייחס לביקורות שאני לא אוהב - אבל שאלה לי אליך אתה בכלל הייתה שם - אני הייתי בחאון יונס, הייתי בעזה, הייתי בטול כרם, הייתי בשכם במחוזותייה של האינתיפאדה הראשונה, וכול מה שכתוב בספר זה כלום לעומת המציאות, כן שברנו לבני נוער שזרקו אבנים, את עצמות השוקה, יריינו גומי לפנים, של מפגנים, גז לתוך הבתים, ומעל הכול הרגשנו מושפלים ומטומטמים, אז מהיכן ועל סמך מה אתה מבסא את האמירות שלך המפגינות בורות ובמידת מה גם גזענות חשוכה .

הסקירה שלך לא משכנעת , לא מנומקת , ומעוררת אנטגוניזם או רחמים תלוי במוד אבל באת לריב עם מישהו לא לכתוב סקירה

האם אפשר לכבד ספר בציון גנאי. שהרי, כנראה, שזה בדיוק מה שראוי לספר זה.

ביקורת כלבבי.
יש האומרים ששמאלנות זו מחלה, ומדבריך מסתמן שהכותב לוקה בה.