הספר "הרים ונהרות לעולם" הוא למעשה מקבץ של רוב כתבותיו של דן דאור ז"ל (שהלך לעולמו ב2009) שפורסמו במהלך עשרים השנים האחרונות בירחון "מסע אחר", בתוספת כמה רשימות שפורסמו בעיתונים שונים וסיפורים קצרים. כתיבתו של דאור ניכרת בנקודת מבט ייחודית של נוסע וותיק ומנוסה ושל אדם המתבונן בעולם בראייה ייחודית, רחבה ומקורית.
מבנה הפרקים אסוציטיבי מאד. דאור, כמי שמסעותיו חבקו עולם, מדלג בזיכרונותיו מאתר למשנהו. הוא גומא בכתיבתו מרחקים גיאוגרפיים וקונספטואלים ומלהטט במילים שבהן הוא מקבץ וכורך סיפורי עם, אמונות ומיתולוגיות שמהווים את סך חוויותיו כנוסע. הדילוג בין נושאים ורעיונות, לפחות עבור מי שאינו בקיא בהם לעתים קשה למעקב.
אומנם איני יכול להסכים עם כל התובנות של דאור בספרו (למשל: פרשנותו למשמעותם של מקדשי חוף בפרק "מכה על צדפה", עמ' 23-19) או עם המידע שהוא מביא (למשל: "ראמה בחגי תשרי", עמ' 176-169), אבל במובנים מסוימים אין זה משנה כלל, כי קסמו של הספר אינו במידע העיוני או ה"אמין" המשוקע בו, אלא בשלל הפרשנויות שמעז דאור לתת למה שחזו עיניו ולמה שהרגיש לבו. במובנים רבים הספר מהווה מעין הזמנה לשוטט במבוך חוויותיו ונפשו של הכותב ובכך קסמו. בעמוד 10 כתוב: "מזכרות... משמשות לנו לא רק כדי להזכיר לנו מקומות שבהם ביקרנו, אלא גם לעודד אותנו לנסיעות נוספות". אין ספק שזוהי מזכרת יפה מאדם מיוחד והזמנה נדיבה לצאת לדרך ולראות עולם.