ביקורת ספרותית על לחישת הצללים - הטרילוגיה הסינית #01 מאת יאן-פיליפ סנדקר
ספר מעולה

---

יאן-פיליפ סנדקר הצליח בספריו הקודמים: "אומנות ההקשבה לפעימות הלב" ו-"מתרי הלב", להפעים ולנגן לי על מיתרי הלב. כעת בספרו החדש "לחישת הצלילים" הוא הצליח להצליל אותי לתוך התרבות של סין הקומוניסטית המשלבת בתוכה סוציאליזם עם גרגירים של קפיטליז'ם...
כקוראת מעריצה של יאן-פיליפ סנדקר, ציפיתי שספרו השלישי יהיה לא אחר מאשר ספר המשך לשני ספריו הראשונים, קל וחומר שספרו השני לא רק ביקש "המשך" "דרש המשך". אזי, אתם כבר קולטים שהספר הזה שונה מהקודמים, הוא אינו ספר המשך ובכלל בז'אנר "קצת אחר".
לדעתי, בעולם הקולנוע לא כל שחקן דרמה שיודע ללחוץ לנו על כפתור שקית הדמעות, ישכיל ללחוץ על הכפתור הנכון לשחרור האנדורפינים שלנו, וגם באותה עת יגרום לנו לחייך ובד בבד יצליח לכווץ את סולם האדרנלין בגופנו.
לדוגמא, השחקן הקומי רוברטו בניני האיטלקי, הינו שחקן של סרטי קומדיה. רוברטו בניני התפרסם בזכות הסרט "החיים היפים" וגרף שלושה פרסי אוסקר. רוברטו בניני הצליח להצחיק את צופיו למרות נושאו הקשה של הסרט. לי אישית יהיה קשה לראות את רוברטו בניני משחק בסרט דרמה. השחקן הזה עוד בטרם הוא פותח את הפה חזותו, מימדיו, ארשת פניו ושפת גופו משדרים חוסר רצינות ומעלים חיוך.
לאחר ההקדמה הזו, אזי תשאלו בוודאי איך דעתי מתיישבת עם עולם "המילה הכתובה" והספר הנוכחי?
אני מודה שנטלתי לידיי את הספר "לחישת הצלילים" חלחלה אצלי אכזבה קלה מלבד פרק הפרולוג. ככל שהתקדמתי עם גיבורנו "פול לייבוביץ" הבנתי, שהתזה שלי לגבי עולם הקולנוע ועולם "המילה הכתובה" צריכה להשתנות ואינה עולה בקנה אחד עם עולם הקולנוע... ועל זה ידועה לכם הקלישאה: "רק חמור לא משנה את דעתו"...
אז מה יש לנו כאן? הסיפור נכתב בגוף ראשון על ידי פול לייבוביץ. פול נולד בגרמניה לאם גרמניה ואב יהודי אמריקאי (אהרון לייבוביץ). ב-1975 הגיע לוויטנהם ומשם להונג-קונג דרך בנקוק ומאז כבר 30 שנה הוא מתגורר בהונג-קונג.
לפול ומרדית לייבוביץ בן – ג'סטין. ג'סטין נולד מעט "מעל משקלם של הפגים". כילד ג'סטין היה שקט, מופנם ומסוגר. הגורל רצה וימיו "בעולם החיים" היו קצרים. הילד נפטר ממחלת הסרטן ויחד עם מותו, התשוקה לזוגיות פסחה על משפחת לייבוביץ.
פול ומרדית לייבוביץ נפרדו וכל אחד מהצדדים פנה לדרכו. מרדית פנתה לעבר הקרירה הבנקאית שלה ואילו פול, לקח את האובדן עמו ופרש לחיי בדידות באי לאמה. (לפול לא הייתה משפחה. הוא היה בן יחיד לאימא שהתאבדה ואביו נפטר אחרי אימו לפני מספר שנים).
פול סירב לקבל את האובדן ותיעד את ג'סטין על ידי הקצאת חדר ומיטה בבית שהתגורר באי לאמה, בנוסף הוא המשיך להנציח את האובדן על ידי כתיבת מכתבים לבנו. כל משימותיו של פולו סבבו סביב "מניעת דעיכת הזיכרונות".
ציטוט עמוד 22: "כדי למנוע את דעיכת הזיכרונות, רצה פול להתגונן בכל דרך אפשרית בפני כל דבר חדש. לשכוח, פירושו היה לבגוד. שכחה היא קרובת המשפחה של המוות."
בתוך "בועת הבדידות" שלו הצליח פול לשזור לחיו שני אנשים: דיוויד צ'יאנג בלש במחלקת הרצח במשטרה וקריסטינה.

דיווד צייאנג היה בלש. הוא לא התעסק עם דמי חסות או שוחד כמו חבריו. היה נשוי למאי ואב לז'אנג בן ה-15.

את קריסטינה פול הכיר במסגרת ביקוריו בעיר והוא נפגש עימה מעת לעת. היא גרושה + בן ג'וש בגיל 19. אישה נאה המנהלת משרד נסיעות. את לימודי התיירות למדה באמצעות האינטרנט לאחר שהתגרשה מבעלה, עקב בגידתו בה עם מאהבת סינית.

לקריסיטנה היה קשה עם פול ולא היה לה קל להפשיט ממנו את השריון שבו הוא התעטף, יחד עם זאת היא לא ויתרה... ציטוט עמוד 228: "אבל האם היא רוצה באמת להיות בלי פול? לא. היא אוהבת אותו, וכלל לא יעזור לה אם תעזוב אותו רק כי אינה מסוגלת לשאת את החשש לגורלו. לא לאהוב, בגלל פחד מהכאב שכל אהבה נושאת בחבה, פירושו לא לחיות בגלל פחד מפני המוות. האהבה והכאב הולכים יחד יד ביד. רק ילדים מאמינים שאין לירח צד הפונה מכדור הארץ".
דווקא, מי שהצליחה כן לנקב את "שמיכת ההגנה" שפול התעטף בה, הייתה אליזבת אואן- אישה אמריקאית שנתקלת בפול ומספרת לו שבנה- מייקל אואן נעדר. אליזבת מבקשת מפול לסייע לה באיתור בנה. רגישותו לאובדן מונעת ממנו להישאר אדיש לבקשתה, ובעקבות כך והוא מתחיל מסע חקירה עד כדי סיכון חיו.
קרסטינה התנגדה למהלך של פול עקב חששותיה מפני אנשי השלטון בסין, למרות התנגדותה של קריסטינה פול מצליח יחד עם חברו דיוויד צ'יאנג, לחקור את הפרשה ולאתר את הגורם והמניעים להיעדרותו של מייקל אואן...
כדי לדעת מה קרה למייקל ומה קורה בסין כאשר אזרח זר ועוד אמריקאי נעדר - תצטרכו לקרוא בעצמכם.
האנטישמיות לא פוסחת עלינו גם בספר הזה ציטוט עמוד 59: "כבר ידעתי שגם בעולם החדש אשאר זר. מוצאי היה כתם לא במינכן בלבד, אלא גם בניו-יורק של שנות השישים, כתם שלא יכולתי להימלט ממנו, לא משנה כמה ניסיתי: כאן הייתי הגרמני, הנאצי, היטלר הקטן. לא עניין את אף אחד מהנערים האחרים ברחוב או בחצר בית הספר ששמי לייבוביץ, שאבי היה יהודי ושהוא נלחם נגד הגרמנים הרעים. המבטא שלי הסגיר אותו ברגע שפתחתי את פי..."
תוך כדי החקירה אנחנו מתוודעים לדרכי התמודדות שונים עם אובדן ובמיוחד של אנשים קרובים, העבר ותיבת הסודות של כל אחד מהדמויות, נטישה, בריחה מהמציאות, אנטישמיות, התרבות הסינית, הקומינז'ם, הקפטיליז'ם, ההיסטוריה, המהפכה התרבותית, השלטון המושחת בסין ומאידך, השאיפה לקדמה והקרבה למערב.
הסיפור הזה הוא זן של פרוזה עם קורטוב של מתח ושונה מסגנון ספריו הקודמים. למרות שהפתרון לתעלומה נמצא כבר בחלק הראשון, הספר הצליח להשאיר אותי מרותקת. אז תירגעו, לא צריך לכסוס ציפורניים ואפשר לנשום בין לבין.

בתום הקריאה נותרתי מהורהרת ואחד ההרהורים עסק ב: "האם שקרים יודעים לפלס את דרכם כנחשים הזוחלים על גחונם ולצאת מחוץ למקום מסתורם תמיד"? "האם כדאי לדעת את האמת ואפשר יהיה תמיד לשאת אותה למרות מחירה?"

הסופר יאן-פיליפ סנדקר יודע למזוג לתוכנו את "המילה הכתובה", כמו יין צלול וטוב שנמזג לכוס קריסטל בוהקת.

פול שלנו בחר להיפרד מבנו בדרכו שלו, ואם היה ניתן לסיים סקירה בשיר מתנגן, מן הסתם הייתי בוחרת בשיר הידוע של פרנק סינאטרה "MY WAY".

ציטוט בעמוד 406: "קונפוציוס אומר שאמון שאבד אינו שב בחזרה. את גם מאמינה בזה?" אתם מאמינים בזה?

קריסטינה טענה שאפילו פילוסופים סינים טועים לפעמים.... הנה עוד משפט שצריך להרהר בו ומחזיר אותי להקדמה של הסקירה הנוכחית.

לדעתי יופי של ספר, ממליצה בחום ואכן כן מובטחת לכם חווית קריאה נעימה. קבלו טיפ: אל תשוו את הספר הנוכחי לספריו הקודמים.
ת-ש-ת-ח-ר-ר-ו... 
אני מקווה לקרוא את ההמשך לספריו הקודמים של יאן-פיליפ סנדקר ואולי גם המשך לספור הנוכחי.
יאן-פיליפ סנדקר עשה זאת שוב, עובדה עוד ספר שלו הצליח לרתק אותי!
ת י ה נ ו!
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על לחישת הצללים - הטרילוגיה הסינית #01