ביקורת ספרותית על חייו וזמניו של מיכאל ק' - ספריה לעם #321 מאת ג'ון מקסוול קוטזי
ספר מעולה

---

משל פוליטי. אז יש משל ויש נמשל, והנמשל עוסק במלחמות, אבל לא במלחמות עצמן אלא באנשים שיש במלחמות, שיש בהם נחשבים ויש שאינם נחשבים. ואלה שאינם נחשבים, שחייהם אינם נחשבים, שמה שיש להם לומר אינו נחשב, שמעשיהם או אי מעשיהם אינם נחשבים, שהזמן שיש להם אינו נחשב, אלה גיבוריו של הרומן הזה, שהופך את חייהם לדבר היחיד שיש להתחשב בו או לתהות לגביו או להבין את המשמעות ואולי את חוסר המשמעות שלו.

והמשל, כמו בסיפור העקידה, מתאר את האירועים, בלי מחשבות, בתמציתיות תוך שימוש מרובה בפעלים. והעברית שפה טובה לזה. מיכאל ק הוא "רפה שכל" שעובד כגנן בקייפטאון בזמן שמתרחשת בה מלחמת אזרחים. הוא מחליט לקחת את אימו הזקנה והחולה רחוק מהמלחמה, אל החווה שבה נולדה. המעבר מין העיר שיש בה אנשים רבים אל האזור הכפרי, הצחיח, בו מאד קל להבחין בך, אדם, יוצר חיכוך בין מיכאל ק לבין נציגות השלטון. במציאות המחלקת את האנשים בין אסירים וסוהרים או רומסים ונרמסים מתנהל האיש הזה כמי שאינו שייך לא לאילו ולא ואילו ולכן, אולי, לא למותר האדם.

בפעם הקודמת בה קראתי אותו חשבתי רק על ההשוואה ליוסף ק. של קפקא, כי היא מן הסתם מתבקשת. שני גברים בודדים שממסד אכזרי ולא מובן מנסה לשחוק על לא עוול בכפם ובלי שיבינו מה רוצים מהם ולמה. וההבדל הגדול הוא באופן שבו הם מגיבים לזה. יוסף ק. האירופאי, המערבי, הוא גם צייתן וגם מנסה להבין מתוך איזה בטחון שמוכרח להיות הגיון כלשהו מאחורי מעשי השלטון. והוא נרמס ומומת. מיכאל, האפריקני, כלל לא מנסה להבין. לא אכפת לו בכלל מה מניע את הצד השני. ובכך גם כוחו, בזה ובתמימותו, באפרוריותו, ביכולת שלו להסתפק במועט שבמועט וליצור לעצמו אידאל משלו, של חיים קרוב לאדמה, כחיי חיה, מחוץ לענייני ההיסטוריה. במובן הזה יש בספר אופטימיות רבה, באמונה בכוחו של האדם לגבור על סדרי החברה, לא להיכנע, להתחמק, מתוך אדישות ודחייה של ערכי החברה בשם ערכים שונים משלה.

הפעם הוא העלה בדעתי גם ספרים אחרים, כאלה שאז עוד לא קראתי. את "הבושם", בשל החיים על פי אינסטינקטים בסיסיים והבחירה המודעת להתרחק מחברת אנשים, וגם את "אלה תולדות" על שום האנשים ה"קטנים", הפשוטים, שבשולי החברה, שזו מנסה לטחון ולשחוק עד דק. רק שקוטזי, כאמור, אופטימי יותר.

ככל שאני חושבת על זה, קוטזי מצליח לברוא פה דמות מיתולוגית כמעט ויש לה קיום כמו אבסולוטי שמצליח לחרוג מתוך המציאות הפוליטית של דרום אפריקה של ימיו, מצליח לחרוג אפילו מהסיטואציה שבו הוא שם אותה, בתוך מלחמת אזרחים שעדיין לא קרתה כשהספר נכתב. יש פה דמות שמעמתת את הצורך האישי בחירות וביכולת הבחירה עם השרירותיות והאכזריות של השלטון והיא לא בהכרח מעוררת הזדהות אבל היא, ללא שום ספק, מעוררת מחשבה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על חייו וזמניו של מיכאל ק' - ספריה לעם #321