ביקורת ספרותית על הכוכבים אינם עוצמים עין מאת מארק דוגן
ספר בסדר

---

סיפור מוזר עם נגיעה לא שגרתית בנושא טעון ובתקופה לא פשוטה.
בשורה התחתונה, לעניות דעתי, הספר קצת פיספס.

הספר נפתח בצורה לא חלקה.
הכל מעומעם ולא ברור-לא התקופה, לא המקום, לא הסיטואציה .
נערה מוזנחת (שפויה?) חיה לבדה בחווה נטושה . לא ברור מיהי, איך הגיעה לשם ולמה.
כשמגיע הצבא הכובש לחווה ומחרים אותה, הוא מוצא את הנערה ובנוסף גופת גבר מפוחמת.
הנערה נלקחת למחנה ונפתחת חקירה.
רק כאן הערפל מתחיל להתפוגג.
המשכו של הספר קשור ולא קשור ועוסק בנושא אחר - "הטיפול" שקיבלו חולי נפש ואנשים פגועים מידי הנאצים במלה"ע השניה.
חקירת הצבא מובילה, בעקיפין, למוסד לחולי נפש שנסגר במהלך המלחמה באופן מפתיע. מה קרה לחולים?
יש נסיון להראות ולהסביר את קו המחשבה של הגרמנים שהביא אותם להמתת החסד ההמונית של חסרי הישע.
האמת מתוארת באופן ישיר ובוטה.

החיבור בין שני חלקי הספר קצת רופף, לא טבעי והקצוות לא נסגרים הרמטית בסופו (לא שזה בהכרח רע)
אם כי המיסתורין נשאר ואף מתגבר מפרק לפרק.
והנושא...מזעזע ומורכב .

» ביקורות נוספות של חגית
» ביקורות נוספות על הכוכבים אינם עוצמים עין