ביקורת ספרותית על אלונים עתיקים מאת תמר מחלין
ספר טוב

---

הסאגה הזו היא טנגו ארגנטינאי מקורי!

ריקוד הטנגו משלב לתוכו מספר אלמנטים מוסיקלים וכלי נגינה: פסנתר, כינור, חליל, גיטרה והכי חשוב את הברדונאון שדומה מאוד לאקרודיון, כך גם הסאגה המשפחתית הנוכחית, שמשלבת לתוכה שמחה, אובדן ועצב יחדיו.

צעדי היסוד של הטנגו מורכבים מצעד קדימה ושניים אחורה, כך הרגשתי כשקראתי את הסיפור הזה. הסופרת מרקידה בפנינו את הגיבורים בדיוק באותה צורה. דוגמא – הסיפור מתחיל ב-1907 וחוזר ל-1904 כשהגעתי לשנת 1939 חזרתי בזמן לשנת 1894 וכן הלאה. (חבל שבמציאות שהאפשרות הזו לא קיימת... ).

בריקוד הטנגו יש הדגש על כך שבן הזוג הוא המוביל, אך בסיפור הזה הובילו הנשים בעיקר ולמרות זאת, צורת הכתיבה הזכירה לי את ריקוד הטנגו הקצבי שאני מאוד אוהבת.

הסיפור הנוכחי עוסק בשתי משפחות יהודיות ומתחיל במאה הקודמת (1907) באוקראינה כשברקע אנטשימיות, פרעות ופוגורמים.

סצנת הפתיחה בסיפור שנת 1907 –פרידה של אליקים געצל שינוף מאשתו וילדיו באוקראינה. זלדה הבת הבכורה רק התחילה ללמוד ללכת וסלווע-אשתו מניקה את בנם הפעוט מוישה. בלב כבד נפרדים בני הזוג באותה שנה כאשר המטרה היא שגעצל יכין להם מקום מחיה ראוי בארגנטינה - הארץ היחידה שהיתה אטרקטיבית באותה עת, במיוחד במחוזות ואזורים שידיו של הברון הירש הטביעו את חותמם.

שנה לאחר מכן ב-1908 מצטרפים אליו אשתו והילדים וגם השמות משתנים. געצל כבר החליף את שמו עם עליתו לאדמת ארגנטינה להרמן, סלווע הופכת להיות סולמה , זלדה לסופיה ומוישה הופך להיות למויסס בספרדית. (אלה גם השמות שבהם הסופרת משתמשת בהמשך).

סולמה והרמן הכירו במושבה חקלאית בנגרטבה שבדרום אוקראינה. סולמה לא רצתה לעזוב את משפחתה באוקראינה, אך כל שכנועיה לא הועילו. הרמן עוזב לארגנטינה לארץ מתפתחת ולמושבות הברון הירש שבאותם ימים ערגו לידיים עובדות. למרות זאת הרמן העדיף את רושאריו – צפונית לבואנוס איירס, היכן שתנופת הבנייה בה התפתחה בקצב מואץ, ומה גם שאדמותיה היו פוריות יותר עקב הקירבה לנהר פרנה. בנתיים הרמן שכר בית גדול, פתח נגריה ועם הזמן נוספו עוד 3 ילדים למשפחה.
ב-1925 מגיע לארגנטיה סמואל וקס – עיתונאי מצליח שבה לסקור את ביקורו של אלברט איינשטיין. באותו מפגש סמואל מכיר את סופיה ועם הזמן מביס את הסטונדט היהודי לרפואה שחיזר אחרי סופיה. סמואל זוכה בסופיה והם מתחתנים. עד 1939 החיים התנהלו בשגרה האופינית לאותם ימים עד וכאשר פקד את המשפחה אובדן...

מאותו קטע הסיפור קופץ לשנת 1894 למשפחת קליצ'בסקי שקיבלה אישור מ-י.ק.א. להתיישב באחת הקולניות של ארגנטינה. גם משפחת קליצ'בסקי מחליטה לעזוב לארגנטינה וכללה את לייב, חוה וילדיהם. שמואל אחיו של לייב (ליאון) מחליט לא לעלות לארגנטינה יחד עם אחיו לייב, לעומת זאת, הוא פונה לארצות הברית.

בהמשך מגוללת הגב' תמר מחלין את קורות משפחת קליצ'בסקי וחיבורה למשפחת שינוף. בסקירתי אני רק מעבירה אליכם טעימה... אתם תצטרכו לקרוא את הספר כדי להגיע למנה השנייה...

ברקע של שתי המשפחות הללו מלווה הסיפור את ההיסטוריה של העם היהודי, דרך מלחמת העולם הראשונה, המשבר הכלכלי העולמי, עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933, מלחמת העולם השנייה, מגפות למיניהן, הישוב היהודי בארץ באותה עת עד לימים אלה כמעט.

לנשים יש משקל לא קטן בספר הזה, והן מובילות את המשפחות עקב בצד אגודל עד לארץ, כשכל אסופת הפרקים אוגרת בתוכה כמעט חמש דורות.

אני שהנני ילידת הארץ התאהבתי בנשים והשכלתי ברקע ההיסטורי של הקהילות היהודיות באמריקה הלטינית, אפילו גיליתי שהיהודים הראשונים שהגיעו לארגנטינה, היו כנראה גם חלק מאנוסי ספרד. מסתבר שאחוז גבוה מאוד מהיהודים הגיעו לארגנטינה מרוסיה, מרכז אירופה וגם מתורכיה ואפילו מצפון אפריקה. כנראה שלא סתם נאמר עלינו "היהודי הנודד"...

זהו ספר עם אסופה של פרקים חיים על שתי משפחות, מתובל באידיש עם תרגום צמוד. מאוד מצא חן בעיניי שהתרגום היה צמוד למשפטים באידיש, כך שלא הייתי צריכה להוריד את עיניי לתחתית הספר ולחפש תרגום. שאפו לעריכה!

הספר הזה הוא תשובה איך אבא שלי ידע אידיש כאשר הוא בכלל עלה לארץ ב-1947 מאזור הבלקן.

הסיפור לא מתיימר להיות יצירה ספרותית, מאידך זהו סיפור שמבליע לתוכו את תלאותיו ונדידתו של העם היהודי על פני הגלובוס, והוא מעניין ומרתק כאחת.

אני אישית מאוד אוהבת את הדרום אמריקאים. יש בהם שמחת חיים בלתי נילאת למרות הקשיים. מאז ומתמיד ידעתי שהעם היהודי יודע לצוף והספר הזה הוא הוכחה לכך שלמרות כל התלאות אנחנו...

כל הספר מורכב מפרקים קצרים, ברורים, צורת הכתיבה נעימה למרות ההיסטוריה הלא פשוטה שבו, הוא מתרכז בשתי משפחות על פני חמש דורות כמעט.

הספר מומלץ בחום לכל אוהבי האוטוביוגרפיות, היסטוריה של העם היהודי ולכל אחד שצמא לדעת על "היהודי הנודד".

יוצאי ארגנטינה יתאהבו בספר הזה ואני התאהבתי בכותבת הגב' תמר מחלין שהשכילה אותנו בעוד רבד היסטורי מעניין.

תמר, יישר כוח ותודה.

לי יניני

נ"ב:

בתחילת הספר מצוטט קטע של איסבל אליינדה מתוך ספרה "הארץ שלי שהמצאתי" 2003.

אהבתי את הקטע שנבחר ואני מביאה אותו לכאן:

"ככה היא הנוסטלגיה: ריקוד אטי ומעגלי.
הזיכרונות לא מתארגנים באופן כרונולוגי.
הם כמו העשן, משתנים וחולפים.
אם לא כותבים אותם הם נעלמים בחשכה"....

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אלונים עתיקים