ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 8 במרץ, 2014
ע"י no fear


טוב, לפני הכול - אני מבקשת מכולכם לשמור על השקט ולכבות טלפונים. מי שירגיש באיזשהו שלב במהלך הביקורת חשק עז לצרוח מוזמן לשלוף כרית בבקשה, ולצעוק לתוכה כדי לא להפריע לשאר.
לא לאכול, לשתות, לדבר, ומומלץ גם לא לנשום, האמת. (הייזל תצליח. בדיחת ספר. מצחיק.)
אנא הדקו את חגורות הבטיחות שלכם (כדי שלא תוכלו לברוח ממני. מוחעחע) והישענו לאחור, כי המסך קרוב מדי לעיניים ומשקפיים זה מלא טרחה.
אנחנו מתחילים (האמת שאני מתחילה, אבל גם אתם יכולים להתחיל. להתחיל ללמוד לנגן באורגן, למשל. להתחיל לקלף בננה. להתחיל לשייף עץ גולמי. תיהנו).

כמה ביקורות יש לספר הזה?
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש- טוב, אין לי כוח לספור, אבל הרבה!
וכמה מהללות אותו?
אחת, שתיים, שלוש, ארבע- שוב, אין לי כוח לספור אבל ללא ספק הרוב.
והביקורות שלא מהללות אותו, מה עושות?
קוטלות אותו.
ואני, מה אני עומדת לעשות?
לכתוב ביקורת!
מעולה. אבל איזו ביקורת?
~טאם טאם טאם טאם!~
.
.
.
ביקורת חצי חצי!
(מי שלא יודע מה זה ביקורת חצי חצי מוזמן לחפש את הביקורת שלי על עיר של מלאכים נופלים.)

הקטע הוא, שאני לא שונאת את הספר הזה, ובהחלט אי אפשר לומר שהוא לא עשה ל כלום, אבל...
ל-א מ-צ-ל-י-ח-ה ל-א-ה-ו-ב אותו.
אני מתכוונת, ברור שאני לא שונאת אותו! אבל אני גם לא מצליחה, לא מסוגלת לאהוב אותו.
למה?
מהסיבה הפשוטה - באמת, זה פשוט - שהוא מפחיד אותי פחד מוות.

תקשיבו, כמו לרוב האנשים, אין לי מחשבות חמות ונעימות במיוחד על מחלות. אבל ה... המחלה הזאת? ה... סרטן?
הוא פשוט מפחיד אותי נורא.
אחרי שילדה מהשכבה שלנו, ואז גם עוד ילדה, והחלטתי לקרוא את "שומרת אחותי" ושמעתי על הפאקינג ספר הזה (אשמת הכוכבים) מאז ומתמיד וחשבתי - נו, למה לא?
אז זה למה.
כי אני מפחדת.

ותקשיבו - זה באמת קצת עזר, הספר, אני מתכוונת. שומרת אחותי עזר לי מאוד. ואשמת הכוכבים עזר גם קצת. הרבה פחות.
הקטע הוא שמלבד היותו עוסק בנושא שמפחיד אותי מאוד, מכתחילה באתי אליו בגישת אנטי.
למה?
בקצרה - "סיפור הארי פוטר".
מה זה, אתם שואלים?

טוב, תמיד חשדתי שעמוק בתוכי, בנשמתי, אני בעצם די דווקאית (כזאת שעושה דווקא).
נראה לי שצדקתי.
כשכולם מסביבי מדברים על ספר אחד, וכמה הוא טוב, וכמה הוא מעולה, וכמה הוא הו- כה מושלם, נזר הבריאה, התנ"ך השני שלנו, כליל השלמות, הספר הכי טוב בעולם כולו שנכתב אי פעם ואקסייטינג וכאלה!!!!!
לא.
לי מיד עולה החשק לזעוק - ספר חרא!
וכמובן שלעולם לא אקרא אותו.
קרה לי עם הארי פוטר, קרה לי עם אמת הכוכבים, קרה לי עם...
בעצם, רק עם שני אלה, נראה לי.
0_0
בכלללללללללל מקרה!
אחרי הארי פוטר, הסכמתי לפתוח את הראש. אבל כמובן לא במידה כזאת שאפשרה לי לאהוב את הספר בלי תנאים.
הו, לא. אני הצבתי לו תנאים.
והתנאים כדלכמן:
1. כשאני סוחבת אותך בתיק שלי, אתה נמצא מאחורי הספרים, המחברות והדפים - כמה שיותר רחוק מהגב שלי, כלומר ממני - במקום לפניהם כמו שעשיתי עם הספרים הטובים - בית האדס, התפסן בשדה השיפון, מי היה לפניהם? שכחתי. לא משנה!
2. כשאני קוראת אותך בבית, זה יהיה רק בספה האהובה עליי. אתה לא מספיק טוב בכדי שאקרא אותך על הספה השנייה המכונה "ספת הספרים".
3. אני לא אכתוב את שמך ברשימת "הספרים הקטנים שאני רוצה לזכור". זה לא מגיע לך. (חשוב להבהיר שכתבתי שם את כל הספרים שקראתי אי פעם שאני זוכרת, חוץ מהממש טובים שאין סיכוי שאשכח. זה עלבון נוראי לספר אם לא אכתוב אותו שם.)
4. אני לא אצטט ממך. טוב, אני אנסה, לפחות. לא, נופי, אל תצטטי ממנו, אה-אה! תתנגדי לזה!

בתמורה לכל התנאים האלה, אני אסכים לקרוא אותך.
לחצנו ידיים (אה... תתעלמו XD) וחתמנו על ההסכם.
לקחתי את הספר לידי והתחלתי לקרוא.


הדבר הראשון שהייתי רוצה לציין בנוגע לספר הזה, באמת, הדבר הראשון-ראשון-ראשון-ראשון - הוא שכשגמרתי אותו - תוך יום - הייתה לי סחרחורת.
זה טוב?
לא יודעת. בעיני לא.

עוד דבר, כולם פה חפרו על כמה שהייזל וגאס - אני קוראת לו גאס כי אין לי כוח לכתוב אוגוסטוס חיחי XD - אינטליגנטים וחכמים לגילם.
היו כאלה שאמרו שזה לא אמין, היו כאלה שאמרו שזה כן, ואני אומרת -
בולשיטטטטטטט!
הם לא חכמים ולא שטויות. בול כמוני. אפילו לא חלקיק אינטליגנציה זעיר אחד יותר.
וזה לא אומר שהם טיפשים, כן? אני הרי אינטליגנטית.
הם פשוט לא ברמה שכולם פה אומרים.
הם רגילים בהחלט.
רציני, ציטוט אחד במילים גבוהות ושנינות יתר זה כל מה שצריך כדי לגרום לכם להגיד "איזה חכמים! איזה בוגרים! מעל לגילם!"
שיסט.
(כן, קיללתי ביוונית, כן, קראתי אתמול פרסי ג'קסון, כן, תתמודדו.)

אני לא מצליחה להיות מסודרת. לא איכפת לי.
הביקורת הזאת לא אובייקטיבית בגרוש. לא איכפת לי.
אני מן הסתם עושה עוול לספר. לא איכפת לי.
צריך להיות איכפת לי?
מן הסתם.
אבל לא איכפת לי מה צריך להיות איכפת לי.
ומה כן איכפת לי?
איכפת לי מהחתול שבחצר שמביט עליי. איכפת לי מעצמי. ומהעובדה שאני צריכה עוד ספר. ומהעובדה שסיימתי את עונה שלוש של "שרלוק" ואין לי מושג מה אעשה עם חיי. ומהצבע ורוד, שנעשתה לו אפליה. ומהמספר 7, שלעולם לא תהיה מה שהיא רוצה להיות. ומ-8, שלא יודע אפילו מה הוא רוצה. ומהאות ב'.
כן!
איכפת לי מהאות ב'.
ואם מישהו מכם רק יעז לגעת ב-ב'...
תדעו שאני שומרת עליה. מי שמסתבך עם ב' מסתבך איתי.


תקשיבו, היה לי פאקינג נאום מאורגן. ידעתי מה אני רוצה להגיד על הספר הזה. דאמט, אני ידעתי.
ואני עדיין יודעת מה רציתי להגיד עליו.
פשוט עכשיו כבר לא כל כך בא לי.
באמת שזה לא ספר גרוע. באמת.
אבל פשוט...
אני ציפיתי למשהו.
משהו חשוב.
משהו שלא היה שם.
רימו אותי, אנשי סימנייה! רימו את כולנו!
בספר הזה, אשמת הכוכבים, היו אמורים לדון בשאלה האם זאת אשמת הכוכבים, או אשמתנו?
ציפיתי לזה, אנשים.
ציפיתי למשהו שיעורר את מוחי.
ציפיתי לשאלה הנהדרת הזאת.
ציפיתי שייתנו לי חומר למחשבה.
ציפיתי ליוליוס קיסר שאומר שהאשמה היא בנו (כן, אני יודעת שמי שאמר את זה היה זה שתכנן לרצוח אותו, לא הוא, אבל לא איכפת לי!ׂ) ולהייזל שמשיבה שהאשמה בכוכבים ול...
קרב מוחות של ג'ון ושייקספיר.
אוף.
אני אוהבת את שייקספיר.
ואני בטוחה שגם ג'ון חמוד.
אולי ג'ון ווטסון.
אני אוהבת את ווטסון.
ואת שרלוק.
מה אעשה עם חיי?!
בכלללללללללל מקרה!
ציפיתי לחומר למחשבה, לשאלה נהדרת, לספר מושלם.
מה קיבלתי?
או.קיי.
רק או.קיי.
זה ספר בסדר (או.קיי - בסדר).
זה ספר או.קיי.
והכול או.קיי.
זה או.קיי כשמישהו מת, ואו.קיי כשהמשאלה מתנפצת, ואו.קיי כשהבחור השני נכנס לחושך (מי שקרא ימצא שכל מה שכתבתי נכון, אבל הוא בקודים, אז אין ספויילרים! ^_^ גאונה או מה?)
זה תמיד או.קיי. תמיד בסדר. ואף אחד לא אשם.
הספר הזה כל כך מעצבן ואיכזב ומפחיד אותי, שלהתחיל לדון עכשיו, פה, בביקורת הזאת, על השאלה היפהפייה הזאת, האם האשמה בכוכבים או בנו - מרתיחה אותי.
לא, אני לא אעשה את זה.
לא, אני לא אדון.
לא, אני לא אפחד.

יש עוד הרבה דברים שהייתי יכולה להגיד, הרבה דרכים שהייתי יכולה להוציא את הספר הזה טוב יותר, כי האמת שבכלל לא מגיעים לו כל התנאים שהצבתי וכל האנטי הזה.
אבל לא איכפת לי.
והרשו לי לסיים במשפט שיגדיר באופן הטוב ביותר בעולם את יחסי לספר הזה:


ספר מעולה, אבל לא נפלתי.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
This is Me (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
את צודקת את צודקת בכך שצריך להגיב בנחמדות ולא להתפרע. ואני חושבת שכמוך שברגע שקוטלים ספר שאת אוהבת לא צריך להגיב בפראות. למעשה, אילו לא היה מביאים את בצד האנטי זה היה יוצר את האשליה שספר מושלם. והוא לא מושלם. שום דבר לא מושלם. ככה שאם מישהו בפעם הבאה יעיר לך משהו- פשוט תזכרי שזה שאת מביאה צד אחר של ביקורת הופך את כל הביקורות של הספר למשהו שלם:) (איפה, איפה המורה לפסיכולוגיה שתהיה גאה בי?;)
ווהו אם שנינו נשמח לדבר אז XD
no fear (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
שלום לך,
קודם כל, רציתי להגיד שכמו שאת יכולה לראות למטה, וגם בביקורת שלי על מחפשים את אלסקה, יש לי הרבה אנטי עם הספרים של ג'ון גרין. וכמו שאת יכולה לראות, להרבה אנשים יש אנטי עם העובדה הזו. אני לא בנאדם שמתרגש מביקרות, אבל אני כן בנאדם שמגן על הדברים שהוא כותב באופן יחסית קיצוני. הביקורות שאני כותבת - כמו כל דבר אחר שאני כותבת - הן חלק ממני, וכשאנשים בוחרים להגיב להן דברי נאצה אני מיד מזדקפת כמו אמא דובה ומגנה עליהן בלהט. יש אנשים שייקחו את זה אישית, אבל בכנות, אני פשוט שונאת כשאנשים מותחים ביקורת על הכתיבה שלי, על סמך הדעה שלי. הם יכולים להגיד שהם לא מסכימים, אבל חשוב מאוד לדעתי להפריד בין הספר לביקורת, עד כמה שאפשר. לכן אני מודה לך, שאפילו שאת לא מסכימה עם דעתי, את לא נותנת לדעתך לשלוט עליך. זה חשוב לי.
חוץ מזה, אני מודה שמדי פעם, כשאני קוראת ביקורות שקוטלות ספר שאני מאוד אוהבת, יש לי דחף להגיב דברים לא נעימים. אבל אני לעולם לא מגיבה משהו שאני יודעת שאחר כך אקרא ואתבייש בו. הכי חשוב בעיניי זה להיות בנאדם. שפה נעימה והפרדה ברורה בין הדעות שלי לבין עצמי, זה מה שימנע מאיתנו להידרדר למריבות חסרות טעם.

כמובן, גם אני לא חפה מפשע. כבר אמרתי שכשמגנים ביקורות שלי אני מגנה עליהן בעזות. אופסי.
בכל מקרה - תודה רבה לך, ואני אשמח לדבר איתך!!
This is Me (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
האמת שאני לא כל כך מסכימה עם הביקורת שלך, אבל נהניתי לקרוא אותהXD יש לך חוש הומור ממש ממש חמווודד ונראה לי שנוכל להסתדר כי גם אני נוטה לדבר ככהXD 0רק שאצלי אחרי זה האנשים יוצאים עם נזק נפשי 0.0)
בכל מקרה בנוגע לביקורת- זכותך להגיד מה שבא לך, וכבר אהבתי אותה, אם כי אני יותר מחבבת את הספר. אני חושבת שהוא מביא את נקודת מבטה של הייזל- ילדה חולת סרטן- באופן משעשע, שכמעט משכיח מהקוראים שהיא בעצם חולה. הספר הזה כן השפיע עליי, אני חושבת שהם כן חכמים- לא צריך להעלות שאלות של עולם ומלואו, מספיק רק להעלות את האהבה בין אוגטסטוס (לאא אני נשמעת קיטשית אוי ווי) לבין הייזל. אני חושבת שזה מספיק.
ועכשיו יצאתי לא ברורה בגרושXD אני אלך לי עכשיוXD
אבל אחלה ביקורת (אם כי הארי פוטר זה גם ספר טוב!) לכל אחד יש טעם שונה, טוב שהבאת זוית אחרת:)
יאללה החופרת הלכה 3:
no fear (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ובכלל, זה לא מה שאמרתי. רק מראה שאת קוראת ביקורות ומגיבה מיד שאני מתנשאת בלי להקשיב.
no fear (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
בלה בלה בלה.
אאורה (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אם את אומרת שהדבר המרכזי שמציק לף בספרים האלה הוא העובדה שהם כאלה פופלריים, אז בעצם... יש לך גישה די מתנשאת. אנשים אחרים אוהבים את זה, אז לי לא בא לאהוב. זה מדבר אל ההמון, לא אליי, וכו'.
עממיות זו לא מילה גסה לפעמים. אם משהו סוחף אחריו הרבה אנשים, סביר להניח שיש בו משהו גאוני.

או שזה איזה ניסיון להרגיש מיוחדת ולא דומה לאף אחד אחר?

בכל אופן, אני מרחמת עלייך , את מפסידה הרבה מאוד יצירות מהנות.
no fear (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה רץ ^_^
זו ממש מחמאה נחמדה לשמוע.
no fear (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, וולדי!
עכשיו הבנת XD
רץ (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
הסיגנון הקופצני שלך מקסים - אהבתי את הדווקא, ואת הצבת סימני השאלה, שלא תמיד ניתן להבין אם הם סימני קריאה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
את יודעת נופר, בזמן האחרון התחלתי די להתרגל לחפירות שלך ולא נבהלתי למראה האריכות והמון המילים חסרי המשמעות כמו פעם.
עכשיו באמת אהבתי את הביקורת. אמנם היא מאוד חופרת אבל לא נבהלתי למראה האורך שלה וגיליתי שהחפירות שלך מאוד משעשעות, יצירתיות ומצחיקות.
כמו שלי יש כישרון בכתיבת ביקורות ססגוניות ומלאות צבע (אני לא משוויץ, אני פשוט גאה בעצמי) לך יש כישרון בכתיבת ביקורות ארוכות ומצחיקות.
כל הכבוד!

נ.ב- אני מסכים איתך לגמרי!





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ