מה נאמר ולא נאמר על הספר הזה
מאמרים נכתבו כנגדו, ציטוטים נלמדים ממנו ואילו אני באופן אישי, הייתי מכריחה את החיילים המסכנים שלי להקשיב לי מקריאה להם דפים על דפים.
כי אולי זה לא ריאלי, ואולי זו תפיסה קצת-יותר-מידי-לא-מיצאותית-וששמענו-מספיק-בגרסאות-אחרות, אבל מדהים איך אחרי מיליון פעם של לקרוא בספר מהסוף להתחלה, או פשוט לפתוח ולקרוא פרק אחד, וכל פעם לצאת בהרגשה קצת יותר מלכותית... איך אפשר שלא?

ספר נחמד, לא מותח במיוחד. עלילה די מעניינת ופחות שיגרתית מספר מתח רגיל.
מסופר על זוג שמחליט לאמץ ילדה מקולומביה, יום לאחר שהם מאמצים אותה הם מגלים שהיא הוחלפה.. ומשם העלילה הולכת ומתגלגלת.. דרך סוחרי סמים קולומביאנים, מאפיונרים רוסיים ומה לא.
נחמד לקרוא כשאין משהו אחר, לא הרבה יותר מזה.

מותחן ממש לא שיגרתי, נוגע בהרבה תחומים ; טיסה הסטורית, ספינת של צבא הקונפדרציה, אנשי ממשלה מושחתים וזיהום מים העומד להתפשט בעולם כולו אלא אם כן יקום גיבור...
נוגע בהכל, וגם מפורט, ועם זאת אפילו אני הבנתי, והספר החליק לי בין הידיים במהירות כואבת, בשנינות ובמתח בלתי פוסק.
מומלץ בחום, מזמן לא נתקלתי במותחן דומה.

עד עכשיו כשקראתי על השואה זה היה סיפור.
סיפור של מפעל, של תנועה, של איש.
ובספר הזה זה מיליון סיפורים, אבל סיפור אחד, וזה סוחף, וזה גרם לי לתהות איפה אני, ולמה אני, ומה אני בכלל יודעת ומה אני אעביר הלאה.
מומלץ, לא פשוט, ולא בטוחה שכולם יאהבו. אבל הכתיבה בהחלט עושה את שלה.

במבט ראשון הספר לא עשה יותר מידי רושם.
גם לא במבט שני..
אבל ככל שמתקדמים בקריאה שלו, הוא פשוט נוגע. אולי זה קשור אלי, אבל מזה הרבה זמן שממש הרגשתי הזדהות עם הדמות הראשית, שותפה בבחירותיה והטעויות שלה. ממש מרגישה אותה, ולרוב זה לא קורה לי יותר מידי הרבה..
הסיבה היחידה שחשבתי על להוריד כוכב אחד זה הסוף, אבל מצד שני, כנראה שבגלל שאם אני הייתי הגיבורה (ולא הסופרת), אני הייתי בוחרת סוף אחר.

ספר חביב, העלילה חביבה וכמו כן הכתיבה.
הסוף לא היה צפוי ויש לא מעט הומור משולב בסיפור, כיף להזדהות עם הדמות, ואפשר לראות איך עושים מהספר הזה סרט חביב גם כן.
להעביר את הזמן בכיף :)

ספר סתם. אבל באמת סתם. אם לא היו לי שמירות להעביר ומחסור בספרים בנמצא כנראה לא הייתי ממשיכה אותו. סיפור בנאלי עם סוף ברור, הרמזים צועקים מתוך הספר ככה שאפילו אין טיפה קטנה של ריגוש בגילוי האמת בסוף.
לא כתוב כל כך רע. אבל בטוח שלא טוב.

לקח לי הרבה זמן לקרוא את הספר הזה שנחשב קלאסיקה.
והאמת, הוא בסדר, קריא, מעניין.
אבל למי שנולד לאחר 1984 - לא כ"כ רלוונטי.
כשדיברתי עם אמי היא סיפרה לי שכאשר היא קראה את הספר בשנות ה-60 הוא נראה כמו מדע בדיוני מהסוג הרע והמפחיד שאין סיכוי שיתממש (ע"ע חייזרים חוטפים את כולנו)
וכיום? הסיפור נראה כמו המציאות שתהיה בשנים הקרובות
או שכבר קיימת במקומות מסויימים
אבל מה שבטוח
פנטזיה מטורפת זה כבר לא.

אחרי האכזבה שגרישם, כותב הז'אנר המותחן-משפטי האהוב עליי, הנחיל ב"חף מפשע" הוא חוזר בגדול ב"ערעור".
העלילה של הספר מתמקדת בתביעת ענק נגד חברת כימיקלים שזוכה בעשרות מיליוני דולרים, ובערעור של החברה נגד פסק הדין.
גרישם כמו גרישם, מתאר בצורה נפלאה את השחיתות שעומדת מאחורי הגשת הערעור ואת התחבולות שנוקטת החברה בעזרת סכומי עתק כדי לזכות בו.
בלעתי את הספר ביומיים, תהנו!