ביקורת ספרותית על הפלישה לנורמנדי - 6 ביוני 1944 מאת אנטוני ביוור
ספר טוב

---

הספר הפתיע אותי. ציפיתי (בטעות) לספר נוסף על מבצע הפלישה לנורמנדי (ספר מצויין של סטיבן אמברוז - "יום הפלישה" - פורסם לפני שנים לא רבות), בגלל שקראתי את ספרו הנפלא של אנטוני ביוור על קרב סטלינגראד. מסתבר שלמרות שמו - יום הפלישה, ובאנגלית: D-day - הספר הוא על משהו אחר. בפועל, הספר הוא על קרבות צבאות הברית בצבא הגרמני ברחבי נורמנדי, חבל ארץ מיוחד המצוי ממערב לפריס (ראו טעות בתקציר המובא בסימניה). אז אמנם התחלת הספר עוסקת ביום הפלישה, אבל רובו (וזהו גם ייחודו) - בהמשך הקרבות עד לכיבוש פריס.
הסיפור המיוחד של המערכה על נורמנדי הוא עוצמתה הבלתי מובנת. צבא אדיר, "טרי", חמוש במיטב הנשק ונהנה מיתרון כמותי עצום, פלש ב-6 ביוני 1944 לחופי נורמנדי והחל לחתור לכיוון גרמניה. מולו עמד צבא גרמני מותש, נחות מספרית, חסר סיוע אווירי, מנוהל מלמעלה בצורה שמנעה ממנו להפעיל את כוחו ביעילות, ושעסוק בכלל באותה עת בקרב הישרדות אדיר-ממדים בחזית המזרחית שלו מול הצבא האדום. והנה למרבה ההפתעה המערכה נמשכת ונמשכת: הכוחות הראשונים הגיעו לפריס - מהלך פחות מ-300 קילומטר - רק בסוף אוגוסט 1944, כמעט שלושה חודשים לאחר הנחיתה בחופי נורמנדי. בקרבות אלו סבלוו כוחות הברית מאבידות כבדות: למעלה מ-200 אלף איש. בספר אנחנו לומדים את שלבי המערכה, ובעיקר את הסיפורים שמאחוריהן: מלחמות הגנרלים של צבאות הברית, השיתוק של הפיקוד הגרמני בגלל ניהול המערכה ע"י היטלר, התופת שחוו אזרחי נורמנדי, וכו'.
הסיפור של אזרחי נורמנדי הוא נקודה ייחודית לספר זה. לביוור יכולת לתאר ולהמחיש, כשהוא משתמש בסיפורים אישיים. זהו יתרון שמאפשר לקורא לדמיין את החיים במקום ובזמן האירוע. עד כאן היתרונות, ויש בספר הרבה נקודות-אור בהן אנו מצליחים לעבור במנהרת הזמן ולצפות בחייו של האזרח הפרטי או החייל.
אבל לספר כמה חסרונות. הראשון הוא פירוט-יתר של הקרבות, שאינו מגובה במפות ובמירשמי קרב מתאימים (מה שמובא בספר הוא די ירוד). כך אנחנו הולכים לאיבוד במספרי יחידות צבאיות ובציוני מקומות שאיננו יכולים באמת לעקוב אחריהם. לרגעים, במקום תיאור שיטתי היסטורי של מערכה צבאית אנחנו שוקעים לסיפורים פרטניים שעוזרים אולי להמחיש את אופי המלחמה אבל מכבידים על ראיית המהלכים החשובים.
נקודה מוזרה בספר היא ההחלטה לא לתרגם לעברית את תיאורי היחידות. וכך אנחנו נידונים לתרגולת המוזרה של קריאת הדברים הבאים (שיפטו בעצמכם): "רגימנט הקווינ'ז אואון רייפלז", "האינפנטרי דיוויזיון 716", "הרזיסטאנס", "הרז'ימאן דה לה שודייר", "הקווינ'ז אואון רייפלז אוף קנדה", "פאנצרגרופה ווסט", "ה-אס-אס פאנצרדיוויזיון 12 היטלר יוגנד". נראה לי תמוה, למיצער.
בסה"כ - ספר טוב, אם כי יש בו פרקים טרחניים.

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על הפלישה לנורמנדי - 6 ביוני 1944