ביקורת ספרותית על על דעת עצמו - ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן - עם עובד #593 מאת נורית גרץ
ספר טוב

---

"על דעת עצמו" הוא מהספרים שכבר שנים אני מוציאה מהמדף, מתלבטת רגע ומחזירה, וחוזר חלילה. ידעתי את המסגרת הכללית – נורית גרץ, אשתו של עמוס קינן במשך 45 שנה, כתבה מעין ביוגרפיה על חייו עד לתקופה שפגש אותה, והוציאה את הספר שנה לפני מותו, בשנת 2009. עמוס קינן היה סופר ומחזאי ולוחם מחתרות ופעיל פוליטי ועוד הרבה דברים, אבל מבחינתי הוא בעיקר אבא של רונה קינן, מוזיקאית מוכשרת מאוד ואהובה במיוחד, שבעצמה סיפרה את הסיפור של אבא שלה באלבום המופלא "שירים ליואל". אז למה לקרוא את הספר בעצם? בסוף החלטתי לנסות.

שני דברים מעניינים במיוחד בקשר לספר הזה: קודם כל, למרות שהוא ביוגרפיה אמיתית כביכול, הוא מלא בציטוטים מספריו של קינן עצמו ומבט פסיכולוגי סובייקטיבי מאוד על דמותו. השני, שנגזר ממנו, הוא שהספר לא נכתב ע"י משקיף מהצד אלא ע"י האישה שאיתו, שקטעי שיחות ביניהם וזיכרונות משפחתיים משובצים בספר לכל אורכו. שני הגורמים האלו יחד הופכים את הספר ליחיד במינו בחמלה הרבה שהוא מביע כלפי הגיבור מצד אחד ובניתוח החד והלא-בלתי שיפוטי שלו.

קשה לי לתאר את עמוס קינן כפי שעולה מהספר הזה בלי להרגיש אני חוטאת ומצמצמת. הכריכה האחורית כבר עשתה את זה בשבילי בדיוק רב: "עמוס קינן, לוחם חירות, עוזי ושות', עיתונאי, סופר, מחזאי, פסל, צייר, פעיל שלום, שתיין. אחד הישראלים הכי מוכשרים, הכי מלאי סתירות, הכי חיים שהיו מעולם". מטבע הדברים אי אפשר להכניס הכל לספר אחד, ונורית גרץ גם לא ניסתה: היא מסתפקת בארבעה פרקי חיים, החל מילדותו במשפחת פועלים בתל אביב, דרך הלחימה בלח"י והמאבק על דמותה של המדינה שכבר קמה, ועד לתקופה שחי בפריז וניסה לפתור את חייו משם. עובדות היסטוריות רבות לא נלמדות מהספר הזה, וגם קווים ביוגרפים מלאים אין כאן; אבל יש כאן טעם חיים עז וברור, שפה חריפה וכאובה, קול של איש שאף פעם לא הצליח להפריד את הפרט מהכלל.
אפשר להסתכל על הספר הזה כסיפור האמיתי של דור תש"ח או לחילופין כנרטיב האלטרנטיבי שלו; אפשר לראות בו את הכאב של מי שחלמו על מדינה אחת וקמה להם מדינה אחרת; אפשר גם לראות כאן את התלונה התמידית של אלו שמרגישים ש"גנבו להם את המדינה", בלי להבין שהיא יותר מאשר הם עצמם. אני, מצידי, הרגשתי שלהשליך מהספר הזה על כל הדור יהיה עוול קודם כל לקינן עצמו ולאיש החד פעמי שהוא היה. העוצמות הנפשיות, ההרס העצמי, הנשים והשפה יצרו כולם דמות מרתקת שאמנם מאירה על בני דורה אבל בעיקר עומדת בזכות עצמה, דמות בלתי רגילה בדור בלתי רגיל.

הספר לא תמיד קל לקריאה, בעיקר מכיוון שבחלקים משמעותיים ממנו זרם התודעה של קינן כה מבולבל שהקורא לא יודע איפה למצוא את עצמו. חסרו לי גם כל השנים שבאו אחרי, אלו שחזר בהם לארץ, לקח חלק פעיל ביצירת התרבות והשיח הפוליטי שלה, גידל משפחה ולבסוף הובס בידי האלצהיימר. עמודים ספורים של אחרית דבר שמתארים אותם מרגשים יותר מכל חלק אחר בספר ומשאירים טעם של עוד. אולי בגלל זה חזרתי אל הבת, שהצליחה בדיוק עילאי ובמוזיקה חודרת לצייר את הסוף הנוגה של האיש שהיה גם, אחרי הכל, אבא שלה.


אתה לא מוצא
לא מוצא את הבית, שיכור
מאבק שריפה ואור
אתה מחפש
מחפש את הדלת שתיקח
אותך אל לוע התותח
אתה מתגעגע
אתה כל כך מתגעגע לשריקה
המתוקה של הפצצה

אז היו המלחמות יפות
הקוצים היו קוצים והשוחות היו שוחות
האויב הסתכל לך בעיניים

אתה מועך סיגריה ומקשיב לסירנות
כבר שלושה ימים
הם מחפשים אותך בעיר
אבל רק אתה יודע
רק אתה יודע שאל האור
אתה כבר לא תחזור

אז היו המלחמות יפות
הקוצים היו קוצים והשוחות היו שוחות
האויב הסתכל לך בעיניים
וכשנפל, נפל מהר
אבל את זה אתה כבר לא זוכר

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור
הוא לבש חולצה כחולה וכובע קש
והוא נראה קצת מבולבל, מבולבל כששאל
אם נגמרה המלחמה
מדוע לא שומעים את השריקה
אתה יוצא מהסליק ורץ אל תוך האור
הם קוראים לך בשם
אבל אתה כבר לא נושם

עכשיו אתה נמצא בתחנה הכי יפה
בשדה קוצים צהוב סגול, קרוב לאדמה
האויב מסתכל לך בעיניים
הוא לא כועס
הוא רק עייף
ישן את שנתו הארוכה
העתיקה

חיילים אלמונים הננו בלי מדים
מסביבנו אימה וצלמוות
כולנו גויסנו לכל החיים
משורה משחרר רק המוות

http://www.youtube.com/watch?v=yBciRE9MCAY

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על על דעת עצמו - ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן - עם עובד #593