ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בדצמבר, 2013
ע"י מרינה מ.
ע"י מרינה מ.
שם הספר מתאים לו ביותר.
למה? כי לצעיף האדום של רחל יש יותר אישיות מלכל שאר הדמויות גם יחד.
החל מסגנון הכתיבה האנציקלופדי והפשטני, דרך הדמויות הסטראוטיפיות והבקושי קיימות וכלה בהתעלמות מוחלטת מעובדות היסטוריות מפורסמות, זהו ספר מאוד מיושן, שיכול היה להצליח מאוד לפני 60 שנה אבל אם יתורגם לאנגלית בשנת 2014 יגרום לפרץ צחוק בלתי נשלט מקוראים מנוסים של רומנים היסטוריים.
אם זה היה תסריט לסרט אפי ומלא קלישאות בסגנון "מצדה", "בן חור", "ספרטקוס" או "גלדיאטור", זה היה עובד. אבל כרומן? שאמורים להיות בו דיאלוגים ודמויות מרתקות? לא.
בנוגע לסגנון הכתיבה - הספרים של דן בראון (כן, אמרתי דן בראון) כתובים טוב יותר מהספר הזה, שנכתב בדיוק, אבל בדיוק, כמו ערך באנציקלופדיה.
למעשה, זה כנראה מה שקרה - הסופר התבקש לכתוב מאמר בויקיפדיה על מרד בר-כוכבא. הוא חשב והחליט 'ארור המסתפק במועט! למה לא לכתוב את המאמר, לזרוק פנימה מספר דמויות בדיוניות ועלילה גנובה (מושאלת?) ישירות מהסרטים הקלאסיים של שנות ה-60 ולהוציא את זה כספר חדש?'
אני מצטערת, מר אורן. היה עדיף לו היית מתאפק.
מה שכן, דבר אחד לזכות הספר - הוא מאוד זורם, הקריאה מאוד קלה ולא מאתגרת והספר נגמר עוד לפני שמתחיל.
כאן גם באה לידי ביטוי תרומתו הצנועה של בית הדפוס אשר ניסה להכניס כמה שפחות מילים בכל עמוד ובכך להגדיל את מספר העמודים. וכך ספר בן 302 עמודים יכול היה בקלות להסתפק ב 250.
קשה לי להאמין שיש הרבה קוראים המתעניינים בתקופת רומא העתיקה שלא יודעים שאנטינוס, מאהבו של אדריאנוס ומודל היופי הגברי שהיווה השראה לדמותו של אנז'ולרס של ויקטור הוגו, מת *לפני* הקיסר והוכר כאל בזכות עצמו.
ושום דבר, אבל שום דבר בספר זה המלא דברים מגוחכים, לא מתעלה על אישה בהריון מתקדם מנצחת בקרב, פגיון מול גלדיוס, גבר צעיר וחסון, לוחם רומאי מנוסה.
ולמרות שאורן אנס את הסטוריה (הרי רבים וטובים עשו זאת לפניו), התאהבתי בדמותו של אנטינוס, תמים ואמיץ ויפה כמלאך במלוא הדרו הנורא. וברחל, גאה ומוכשרת ומאמינה באהבה מעל הכול.
סופר טוב יכול היה לגרום לדמויות מאין אלה לזהור ביתר שאת. רם אורן הוא לא הסופר הזה.
זהו ספרו הראשון של אורן שקראתי ואם זה דוגמא לכתיבתו ויצירתיותו, הוא גם האחרון.
בשביל רומנים היסטוריים מלאי עניין ומשמעות, עלילה מרתקת ודמויות גדולות מהחיים אצטרך להמשיך "להסתפק" במנטל, פנמן, ריצ'ס, סיידבוטום, מקאלוג וסקוט.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת