חד פעמי- ביקורת קצרה.
ספר מרתק,
למרות שאני משום מה יותר אהבתי את הכתיבה מאשר את העלילה עצמה, שהייתה לא יותר מבסדר לטעמי...
אבל במזל אומר לכם שזה ממש עניין של התחברות,
עובדה שאת הכתיבה ממש אהבתי. זו פשוט העלילה עצמה.
בגלל זה אני אתן חמישה כוכבים, כי זה לא נראה לי פייר לשפוט ספר דווקא רק לפי ההתחברות שלך אליו, אלא לפי מה שהוא באמת....

וואו.
אני לא מאמין שעד עכשיו לא כתבתי על ארטמיס פאול שום ביקורת.
או שכן ואני לא זוכר.
מה שחשוב,
זה שפעם ראשונה לא אחפור,
רק אומר ששווה שווה שווההה לכם לקרוא את הסדרה המדהימה והמרתקת הזאת!
בין הסדרות שלא נמרחות,
שמעניינות כל פעם מחדש...
מחכה כבר לספר הבא, אם יתורגם..

אני אתחיל באמירה שנשארה אצלי בראש כבר מתחילת הספר:
זהו ללא ספק, ספר הרבה הרבה יותר טוב מהספר הראשון!
העלילה, הדמויות, השאלות הרבות שנפתרו...
הכל היה פי כמה יותר,
והכל באמת עניין מרגע לרגע.
עד שבעצם לקראת סוף הספר כל התשובות נפתרו(אפשר לאמר) ,
ובשני הפרקים האחרונים שאלות חדשות נפתחו...
~ספויילר~
ברנדה באמת הייתה חלק מנתעב בעבר?
מה יקרה מעכשיו לתומס, אחרי שהחליט כי נמאס לו מנתעב והוא לא רוצה יותר להיות חלק מהכל?
מי חסין להתלקחות?
ומה יהיה המבחן הגורלי והאחרון....?
ולסוף של כל הסדרה גם יש לי כמה שאלות שאני חייב שיהיו פתורות...
למה תומס כזה מיוחד?
למה ברנדה אומרת שנתעב זה טוב?
ומה יהיה הסוף עם נתעב...?
~סיום ספוילר~
לגבי הדמויות הישנות והחדשות...
תומס-אוי..תומס. עבר טלאות וייסורים קשים במהלך הספר.
נראה לי לא היה כמעט רגע אחד שהוא לא היה בסכנה כלשהי.
אחת הדמויות האהובות עליי.
אולי ההכי נורמלי בספר,
מתחילתו ועד סופו.
ללא ספק הוא המנהיג האמיתי.
בנוסף לכך,
אפשר לראות מאוד בבירור בספר הזה,
כמה שתומס מיוחד.
הוא כל כך מיוחד,
עד לרמה שהביאו בשבילו אנשים מנתעב שיטפלו בו באמצע המסע לעבר המקלט הבטוח,
עד לרמה שהרימו בשבילו משימה שכוללת בה כל כך הרבה דברים,
בשביל לבדוק אצלו את אחד מהמשתנים..הרימו לו הפקה רצינית לזה..
תרזה-אחת הדמויות המלבלות בספר שבמיוחד בסוף הספר הוסבר העניין שהיה איתה...
ללא ספק אחת הדמויות היותר מעניינות בספר, שהיה לי קשה לפצח אותה עד החלק שבו מוסבר העניין שלה,
עם זה שהיא הופיעה כבר בספר הראשון..
מינהו-את האמת,
עם כל העלילה מהספר הראשון עד לשני,
עדיין הייתי בטוח כי המנהיג הוא דווקא תומס ולא מינהו.
זה פשוט הגדרה שמתאימה לתומס.
למרות שבזמנן שהיו בטוחים שמינהו הוא המנהיג,
הוא עשה את עבודתו בצורה טובה..
כשהוא עשה את הטעות שלו עם ז'ורז'ה בבניין,
הוא באמת התחיל להגזים.
יצא טיפש...
מזל שתומס היה שם.
ניוט-דמות כזו טובה.
חבר טוב..
אני מצטער פשוט לא זוכר כל כך קטעים עליו בספר,
חוץ מזה שהוא תמיד היה שם בשביל כולם.
גם הוא אחת הדמויות ההכי חביבות עלי..
אני במעבר חד אעבור לדמויות החדשות..
ז'ורז'ה-דמות מאוד מעניינת. אחת החביבות עליי בספר.
מקשוח הוא יותר ויותר נעשה לנחמד.
ברנדה-בתחילת ההופעה שלה בספר,
אני כל כך רציתי חיבור מסויים עם תומס,
~ספוילר~
וזה אכן קרה, אבל לבסוף אחרי הקטעים שהיו עם תרזה,
שיניתי את דעתי ושוב רציתי שתרזה ותומס יהיו יחדיו.
שזה מקשר אותי לסוף הספר,
כמה מטומטם אתה יכול להיות תומס,
שעם כל ההרהורים שלך על תרזה ועל נתעב,
אתה לא חושב מספיק על כך שאולי הטלפתיה עם תרזה דווקא יכלה לבוא לטובתך ולעזור לך עם המצב שאתה לבד בחדר???
~סוף ספוילר~
אריס-לא יותר מדמות שהופיעה מדי פעם,
והייתה חשובה באותו הקטע.
דמות נחמדה.
כל השאר היו יותר משניות...
הארייס-אחת מהמשניות שאולי יותר בלטו.
אהבתי את ההבנה שלה ברגעים מסויימים,
ואיך שהיא מתאימה את עצמה לכל מצב.
דמות מאוד נחמדה...
אז בקיצור.
ספר מטלטל.
אחד הספרים המטלטלים בעצם..
מרגש, מותח, מצחיק לפעמים..
ומשאיר קליף האנגרים מאוד מותחים
עד לספר הבא...
''תרופת המוות'' .
שמועות אומרות שייצא בינואר 2016 ....
**חשוב לי לאמר שהיו מדי פעם טעויות בכתב...
אבל זה קורה...פשוט זה היה בהתחלה קצת מבלבל במיוחד שהמתרגמת התבלבלה בשמות**

טוב אז...
קניתי את הספר ממש ביומו הראשון בחנויות.
משהו כמו לפני שלושה חודשים.
ולקח לי שלושה חודשים לסיים אותו.
עכשיו...הסיבה ממש לא כמו שאתם חושבים שהיא.
פשוט בקושי היה לי זמן לקרוא, לרוב בגלל לחץ של הלימודים.
כל פעם שעצרתי באיזשהו חלק מסויים בספר הייתי חייב להמשיך ללא כל יכולת.
וכשהמשכתי הרגשתי הכי בר מזל שיש בעולם.
אז כמו שאתם יכולים להבין..כן. הספר היה פשוט מדהים.
וציפיתי ממנו להיות כזה.
אזהרת ספויילר
ה''טוויסט'' בסוף שמרגו לא נמצאה מתה, הפתיע אותי.
למה טוויסט? כי עד עכשיו, קראתי את אשמת הכוכבים ומחפשים את אלסקה וציפיתי גם פה שמרגו תמצא מתה.
ורק בגלל זה אני יותר אהבתי את הספר.
ג'ון שבר קצת את התבנית הקבועה של הספרים שלו.
הספר היה מאוד מעניין, מותח, מדהים, תשוקתי(?)
לא מהספרים המרגשים של ג'ון.
אם בא לכם להתרגש ולבכות זה לא בספר הזה.
אולי היו קטעים מאוד בודדים שהיו מרגשים בספר הזה.
מה שכן, שאר הדברים היו..:
הפילוסופיה נשארה,
יחד עם הדרמה, האהבה, הבעיה המרכזית והגאונית שג'ון יצר ונמשכה לאורך כל הספר.
זה ספר לכאלה שרוצים לחשוב מחוץ לקופסה.
במהלך כל הספר ניסיתי לפצח ביחד עם קיו את מקום הימצאה של מרגו.
לפעמים הוא גרם לי לחשוב כמוהו, לפעמים ההפך.
הגיע שלב בו ממש לקחתי דף ורשמתי שלבים להגעת פיתרון להימצאה.
כמובן עד הקטע בו קיו מוצא את מקומה לפי ערך באומייקורשן(?) .
אז...לסיכום?
מהספרים שאתה לא מסוגל להפסיק לקרוא ובמתח מטורף לאחר שאתה עושה הספקה אם אתה בכלל עושה.
ספר מדהים, מעניין, מותח...
קצת שובר את התבנית של ג'ון כמו שכתבתי.
ממליץ מאוד.
אתה מרגיש כאילו אתה בחוויה של הדמויות.
או בקיצור...לסיכום...זה ספר של ג'ון גרין נקודה.
ואגב אם להתייחס לחלקים.. הראשון היה מאוד נחמד, קליל, תשוקתי...השני היה מאוד מעניין, אולי באמצע קצת נמרח אבל..מיעניין. כשראיתי שאני מגיע לחלק השלישי לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. היה לי ברור שרובו יתאר את הנסיעה, שהייתה נראית לי חסרת חשיבות לפירוט, אך הסתברתי לכך שהחלק הזה היה ככל הנראה החלק ההכי טוב בספר. גם בגלל כל מה שהלך בו, ובמציוחד החלק בו מרגו נמצאה. ולפחות כך עד סוף הספר. חשוב לציין שהחלק השלישי יצא מדי פעם מאוד סקסיסטי. אולי בכוונה, אולי לא.

אני רגע לפני סיום קריאת הספר.
אבל הרגשתי צורך עז לרשום לו ביקורת.
ואני כבר אומר-יש ספוילר קטן.
אז ככה...
הספר כמובן מחולק לשני חצאים ''לפני'' ו ''אחרי'' .
החצי הראשון של הלפני, היה מאוד אהוב עליי.
היה מעניין, רומנטי, מרגש והכי חשוב-גרם לי לא לעזוב את הספר מהיד.
הגיע למצב שקראתי בשעות הקטנות של הלילה.
עד שהגיע החלק השני.
היו מלא חלקים בחצי השני שממש אהבתי
אבל היו חלקים שהרגשתי שכל המסתורין שבמוות של אלסקה
וכל הגילויים, די הפכו את הספר מרומן לספר דרמה ומסתורין שכזה...
אבל רק בחלקים מסוימים.
חוץ מהם, אהבתי את שאר הספר(כמו שתיארתי למעלה)
הוא ספר מדהים, הוא מעביר מסר חשוב לחיים(או בעצם כמה מסרים)
יש בו הרבה מידע שקשור לחיים
וחוץ מזה-ג'ון גרין יודע לרגש והוא עשה זאת בהצלחה מרובה בספר הזה...
כמובן שדירגתי 5 כוכבים :)
ולא נתתי לקטעי המסתורין המעיקים להוריד ממספר הכוכבים...;)
אני חייב להוסיף קטע מיוחד שכתבתי אחרי הספר הזה ~אחרי העריכה השנייה~ (אני עושה את זה מעט מאוד אחרי קריאת ספר, ואם אני עושה את זה, אז זה אומר שהספר ממש השפיע עליי) :
אחרי העמוד האחרון,
המילים האחרונות, של הביוגרף האחרון, של פאדג',
לקחתי נשימה עמוקה, וניסיתי לעכל את כל מה שעברתי במהלך כל קריאת הספר.
סיום מדהים לספר מדהים.
המכתב בסוף הספר, כאילו סיכם את כולו.
למרות שזה מקרה מיוחד:
אי אפשר לקרוא את ''הסיכום'' הזה,
ובאמת להבין כמה הספר הזה משמעותי.
רק אחרי שקוראים את כולו מבינים את החשיבות של הספר וההשפעה שלו על האדם.
נכון-לא כל אחד יקבל את זה ככה,
אבל אני כן. אני מאלה שיקבלו את זה ככה.
כי הספר פשוט השפיע.
הוא לימד אותי דברים, הוא ''העביר'' אותי חוויות,
הוא לקח אותי למסע עם ''חבריי הטובים'' המפקד, טאקומי, פאדג', לארה, וכמובן אלסקה.
כל שניה, או דקה, או בכלל יום שהחבורה הזאת עברה, או שכל אחד ואחת מהדמויות עברו-
הרגשתי כאילו הייתי חלק מהיום הזה.
הצלחתי להרכיב כל דמות בראש שלי ולתאר איך היא נראית,
ויצאתי לעולם הדמיון-שם התחלתי להיות בסיפור....
המסע הקצר והמרגש הזה הותיר בי געגוע אחרי שעזבתי אותו.
אבל אני מבטיח...
אני עוד אחזור.

חשוב לי להגיד לפני הכל, אולי משהושלא כל כך מעניין אבל עדיין,
אני קראתי את הספר אחרי שראיתי את הסרט. וזאת פעם ראשונה.
זה די מפריע כי אני אוהב לקרוא את הספר ולדמיין לעצמי איך נראות הדמויות
אז עצה שלי למי שכן אכפת מזה-קודם לקרוא את הספר. גם הסרט עצמו לא כל כך קרוב למה שרשום בספר, והסדר הוא לא אותו סדר של אירועים בעיקר בהתחלה.
אז ככה..
הספר עצמו ממש מעולה, ואני אהבתי אותו.
העלילה מקורית ומעניינת, הרעיון עצמו יפה ונחמד לקרוא אותו,
אבל הפריע לי רק דבר אחד.
הפרקים הראשונים.
הם הלכו ממש אבל ממש לאט שכמעט חשבתי על להעביר אותם עד שאני אגיע לחלק יותר מעניין ופחות איטי בסיפור.
אני חושב שמהפרק הראשון עד פרק 7 (משהו כמו 50 עמודים) דיברו רק על איך שתומס מחפש תשובות ושואל שאלות ועל הידידות שלו עם צ'אק. זה יכול להוציא את דעתי! בסדר, אפשר לפרט על איך שהוא הגיע וישר היו לו שאלות והכל לא היה לו ברור(וגם לנו) אבל למה להמשיך ולהתקע על אותו נושא משהו כמו 50 עמודים??
אבל חוץ מזה, אהבתי את הסיפור והטוויסט בסוף,
ובסך הכל-מבינים את מה שתומס עצמו לא הבין בהתחלה לאורך כל הסיפור ובמיוחד בהתחלה ובסוף.

אני קניתי אתמול את הספר הזה.
ואני מרגיש שאני פשוט חייב לכתוב עליו חוות דעת.
אני עדיין לא סיימתי אותו-אבל מה שאני כן יכול לאמר שאני לא מסוגל להניח את הספר הזה מהיד.
הוא כבר מה''קלטת ה-1''(בספר אין פרקים אלא זה מסודר לפי קלטות ו-2 הצדדים של כל קלטת)
הצליח לגרום לי להגיע לתובנות שונות. הספר הזה מאוד משמעותי, מרגש, קריפי, קשה, ורציני.
עכשיו אני חייב לציין משהו-''האישו'' של הספר, זה לא הקטע של ההתאבדות.
ההתאבדות של האנה, זה פשוט בוא נאמר...הרקע.
''האישו''העומד מאחורי הסיפור, לפחות מבחינת איך שאני רואה את זה, זה התובנות שהדמות הראשית,
יחד עם הדמות הראשית השנייה-קליי, מגיעות אליהן במהלך כל הסיפור. וזה פשוט נפלא לקרוא את זה.
עכשיו אני אדבר לגבי התוכן עצמו.
זהו סיפורו הראשון של ג''י אשר, ומי אני בכלל שאומר משהו על הכתיבה שלו-אבל אני רק אומר שהכתיבה מצויינת!
היא קולעת בול לבני נוער, למרות שיש מילים גסות...אבל מה לעשות אנחנו מודעים אליהן..
כל פרט ופרט מצויין לגבי כל דמות, כל קטע, וכל נקודת מבט של קליי או של האנה.
זאת פעם ראשונה שקראתי סיפור עם שתי נקודות מבט. או בכלל עם נקודות מבט.
בסיפור יש את הקטעים המודגשים-שאלו נקודות המבט של קליי. ששומע את הקלטות של האנה, שהקליטה לפני שהתאבדה.
(באותן קלטות מפורטות כל 13 הסיבות להתאבדותה)
ובקטע הלא מודגש, מפורט כל התוכן שהאנה מפרטת.
לסיכום-ספר נפלא, שיכול לקחת את הקורא למקומות שלא הכיר לפניי,
ספר שיכול לגלות לך, עוד מקומות של רגש.
אני רק חייב לציין דבר אחד אחרון,
שהתובנה העיקרית שהצלחתי להבין עד כה מהספר,
זה במיוחד הקטע, שכל דבר שאנחנו עושים כלפיי מישהו אחר-
צריכים לחשוב עליו, כדי שלאחר מכן לא נתחרט על הנעשה...

לפני שקראתי את הספר,
אני לא ידעתי למה לצפות.
חשבתי על המון דברים.אבל מה שהכי משך אותי.זה הנושא.
אני התחלתי לקרוא,ולא הצלחתי להפסיק לשנייה!
בתוך כמה ימים כבר סיימתי לקרוא!
הספר זה על נושא כואב,וקשה.
הוא לא ''ניתן לעיכול'' אצל אנשים מסויימים,
וגם העלילה עצמה קשה במיוחד לקראת הסוף.
אם כבר מדברים על עלילה-
העלילה מגוונת,מרגשת,מצחיקה,רומנטית,וכואבת.
ספר מומלץ לכל אחד ואחת!!
על הסרט-אני לא יודע אם להמליץ או לא כי אני עדיין לא ראיתי,
אבל יש ביקורות טובות :)
ואגב-כמו שרשום...
באמת זה לא ישאיר כמעט עין אחת יבשה..

בהתחלה,הספר היה נראה לי ספר מקורי,מענין..הייתה לי ציפייה ממנו.
ואז התחלתי לקרוא...ובאמת אהבתי!העלילה לא הלכה מהר מדי,ולא לאט מדי...
הייתה בדיוק כמו שצריך!
אבל..הדבר שהכי גרם לי לחשוב,זה איך שהשוו את זה להארי פוטר?
עם כל הכבוד לספר(ויש מלא כבוד-אני מאוד אהבתי אותו,ואת העלילה...)
הארי פוטר יותר מורכב...יותר יפה...הארי פוטר ''עולה עליו''..
אבל חוץ מהביקורת הלא מובנת בעליל,השאר בסדר גמור,כפי שכתבתי קודם.