ביקורת ספרותית על מחשבות צימאון מאת אורי אורלב
ספר מעולה

---

ספר קטנטן עם כריכה יחודית שניצב במדף "מומלציי ספרי -הילדים" בספריה משך את עיני מייד.את ספרי אורלב אני מכירה וגם את הביוגרפיה שלו,אבל מעולם לא נתקלתי בספר הזה אולי כיוון ולא הוזכר עד כה בביוגרפיה הספרותית שלו.

קצת פרטים שבררתי כי אי אפשר בלי:במלחמת העולם השנייה נשלח אביו של הסופר לחזית,ואורלב חי עם אמו ואחיו הצעיר בגטו ורשה. אמו נרצחה בגטו,דודתם והילדים נשלחו למחנה הריכוז ברגן-בלזן.הוא הגיע לארץ לאחר המלחמה עם אחיו ואומץ על ידי קיבוץ גניגר. אביו אותר ועלה לארץ בשנת 1954.

חזרה לספר.מדובר בסיפור הראשון של אורלב, אותו כתב ב-1952 כשהיה בן 21- בקיבוץ גנינגר.


בגוף מְסַפֶר ראשון -גיבור הספר -ילד ששמו אינו ידוע לקוראים,מְסַפֶר על עצמו ועל סביבתו,מן הסתם דומה לסביבה שבה נקלט הילד אורלב לאחר מלחמת העולם השנייה, בקיבוץ גניגר.

"בשנה האחרונה בא לבית הספר נער אחד שלא היה מניח לי לשתות, בכל פעם שהזדמנו בחבורה ליד ברז המים הקרים ,היה רוכן מעלי ומאיץ בי -גמור כבר ,אולי תשתה את כל הברז?אינך רואה שעוד מישהו רוצה לשתות?-ואילולא רציתי לא לקלקל לעצמי את תענוג השתייה ,הייתי מחטיף לו אחת".
זאת לא רק "בעיית הצימאון" והמספר ממשיך-"אתרע מזלי לגור אתו באותו החדר ,בערב אני הייתי מכבה את האור... הוא היה קם,דוחף אותי ומדליק.אני הייתי דוחף אותו בחזרה, והכל נהפך להכתשות גדולה,אחת היא אם באור או בחושך".

אבל יש קרן אור - נער בשם מיקי שהגיע לבית הספר בשנה האחרונה,קטן כחוש ושתקן ,מהורהר,כותב שירים ,לומד רע ואיש לא שם לב אליו. יום אחד שני הנערים נפגשים ליד ברזיית- המים -"הו בן אדם! הוא חושב מחשבות צימאון.דווקא מיקי זה ,ראיתי ממש ,עצם את עיניו ,והמים היו נוזלים על פניו,על צווארו".חברות נפלאה התחילה לצמוח.


צימאונם של הנער-המְסַפֶר וחברו החדש מוביל אותם בין יתר הרפתקאותיהם,אל מאגר המים הטבעי והבלתי-נדלה של שנות ה-50 -הכנרת. שם במקום הנפלא מלא מים מכל הצבעים שרחשם בקושי נשמע ,מתוודה מיקי על אהבתו לנערה אחת ש-"שותה לימונדה בעיניים עצומות וחושבת מחשבות של צימאון". המספר, שבעבורו דמות הנערה הדמיונית מעניקה לו מענה לתחושות ממשיות כמי שהולך במדבר או מפליג בספינה ומשווע למים ,מדמיין בעקבות הסיפור את הרגע שבו יפגוש גם הוא מישהי שאיתה יוכל לחשוב מחשבות -צימאון.

ברור שמחשבות -הצימאון הן לא רק על המים ,הקרירים ,החמימים ,הברזייה. אלא על הבדידות ,הניכור וזרותם של שני הילדים הנקלטים בחברה החדשה,החיפוש אחר חברוּת ואהבת נערה,האחד שהגיע משם- מהשואה וחברו שהגיע מהאֶין- המיסתורי.

הסיפור כתוב נפלא,בשפה מדויקת המצליחה להעביר במעט מלל -דרמה אנושית נוגעת ללב. אורלב מצליח לשים את הילד,מחשבותיו, רגשותיו ומצוקותיו במרכז העלילה,ללא שמץ של שפה מתיילדת וללא גימקים - של קישוטים ופעלולים מילוליים או דרמטיים.
הספר שדפיו מועטים -40 -במספר,והקריאה בו אינה ארוכה. באותן דקות קריאה הייתי שם בתוך תחושות הצימאון,בתוך תחושות
זרמי- המים מהברזייה ,רואה את צבעם, חשה במגעם.מנותקת מרעשים שסביבי, לא היה קיים עולם אחר באותם רגעים .

המשורר והמתרגם רמי סערי התקין את הסיפור לדפוס {כנראה מהשפה הפולנית אבל לא בטוח}.
המאיירת -ענבל לייטנר יצרה באמצעות שימוש בצבעי מים ובעפרונות,איורים מיוחדים ויחודיים:עדינים,ערפילאים משהו -לא נתפסים כתחושת האי- השייכות של שני הגיבורים,בצבעים חומים ,אפרפרים,לבנבנים ותכלת של המים.בספר זעיר -המימדים הזה האיורים הנם חלק ממהות הסיפור.ראיתי הרבה איורים של ספרי ילדים ונוער ,אלו מהטובים והאיכותיים ביותר שנתקלתי.

הספר עצמו הוא הראשון בסדרה החדשה -"קצרים מאוירים" מבית הוצאת "צלטנר ספרים".{שלא הכרתי עד כה}. ההוצאה הזאת יודעת לכבד כתיבה לילדים ולנוער. הדפים איכותיים באופן יוצא -דופן,נעימים למגע .עמודי עטיפה פנימיים לשני צידי הספר כמו שהיה פעם בספרי ילדים, ודף טקסט יפה וקצר אודות המחבר.עטיפת הכריכה כה מיוחדת ונפלאה -גם אראה אותה בפעם הבאה ללא איזכור שם המחבר ,המאיירת וההוצאה אדע מייד לשייך.

ואם נשאלת השאלה לאיזה גיל מיועד "מחשבות צימאון"? -לדעתי - לילדים בגיל בית ספר.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על מחשבות צימאון