ביקורת ספרותית על מלכוד 22 [מהדורה חדשה] מאת ג'וזף הלר
ספר בסדר

---

מדובר, חד משמעית, בספר הכי מהנה, מצחיק, מטורף וסאטירי שקראתי – אלא שלא נהניתי מאף רגע מהנה, מצחיק, מטורף וסאטירי שהספר העניק לי. בכלל, הדבר הרגיש כמו להקשיב לילד שחזר מיום מלא סוכר ואדרנלין בגן – מספר עשרות סיפורים במכה אחת, מדלג ביניהם בחוסר מיומנות וללא שום קשר ברור ובלי להעמיק באף אחד מהמקרים. כשאתה ילד ואתה מספר ככה דברים שנורא כיף לך לספר זה חמוד, אבל כשמגישים לי את השיח העקר הזה על מגש של תרגום חדש לרומן הקומי והאנטי מלחמתי הגדול ביותר של המאה העשרים – אז זה מכעיס.

ולסיפור המעשה: בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה, בבסיס של חיל האוויר האמריקאי שהוקם על אי איטלקי, מטילן בשם יוסריאן.... מטילן בשם יוסריאן... מ.... יוסריאן, המטילן, הוא... בעצם... לא, אין מעשה. יש את הבסיס ההוא, יש ארבעים דמויות צבאיות גרוטסקיות באופן מטומטם ולא משכנע, יש את הדירה ברומא ואת בית הבושת, יש את מלכוד 22 הפרדוקסלי באופן קורע מצחוק (לא). יש מלחמה מטומטמת. פצצות, משימות, דמויות נהרגות, בית חולים צבאי, ויוסריאן, הכוכב. ובעיקר בעיקר – ערימה של שטויות ופספוסים.

תראו, כחייל אני אעיד שהצבא הוא מערכת מטומטמת. העניין הוא, שהמערכת הזאת כל כך מטומטמת וגרוטסקית מעצמה שאין צורך להגזים – ההגזמה הופכת למגוחכת. או לפחות ככה יצא להלר. לא יודע, אולי זה ההומור שהתיישן. אולי לא קראתי את בראש המתאים ואולי רף הציפיות היה גבוה מדי. בסך הכל, כמו שאמרתי בפתיחה, הספר באמת מצחיק ומהנה וסאטירי ואני לחלוטין מודע לאפשרות שזה רק אני שלא צחקתי ולא נהניתי ולא הרגשתי את עקיצתה של סאטירה טובה. "גבעת חלפון אינה עונה", "מ.ק 22" (שכנראה גדל על ברכיו של מלכוד), ואפילו "ספיחס" ו"התגנבות יחידים"– כולם מתארים את האבסורד הצבאי בצורה הרבה יותר מצחיקה וחדה.

מבחינתי, לא מומלץ, אבל אשמח להמלצות של סאטירות צבאיות טובות.

» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על מלכוד 22 [מהדורה חדשה]