ביקורת ספרותית על מתחילים - ספריה לעם #662 מאת ריימונד קארבר
ספר טוב

---

מי אני שאכתוב סקירה על סיפוריו של ריימונד קארבר, מאסטר הסיפורים הקצרים האמריקאי? אני סתם אדם, וזה בדיוק מה שצריך להיות בשביל לדבר על ריימונד קארבר ובשביל להבין אותו. נכון, הוא מאוד אהוד על המבקרים ועל המורים לספרות, סיפוריו האיטיים והקודרים נדמים לעיתים כאילו מחביאים מאחוריהם סימבוליקה כבדה וממסדית, אבל ביננו – ריימונד קארבר הוא גבר פשוט, מהסוג שקדם לשלב הג'נטלמני בשרשרת האבולוציה, גבר שחי את החיים הפשוטים של השוליים, אלה עם הילדים המנוכרים והאלכוהול בצהריים והגירושים והאיבוד. ואלה גם סיפוריו – תמונות קצרות מהחיים המבולגנים האלה שבשל פשטותם מציגים את צרותיו של כלאדם במלוא כיעורם, ללא יפוי.

לראשונה הכרתי אותו קצת לפני התיכון כשאחותי למדה אותו במכינה שעשתה לבגרות. "דבר קטן וטוב" קראו לסיפור. לא התלהבתי. משפטים כאלה בטעם חמוץ, ענייני ולא נעים. קראתי ושכחתי. כמה שנים אחר כך הזמנתי את הספר "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה". כבר הייתי גדול יותר ומריר יותר, אבל עדיין לא גדול מספיק בשביל לדעת על מה אני מדבר כשאני מדבר על משהו. המפגש החדש עם קארבר היה מעט יותר צורב, ועוד קצת יותר עמוק. הסיפור שעל שמו נקרא הספר מתאר שיחה סלונית בין שני זוגות חברים שהאלימות שמובילה את השיחה ומסיימת את הסיפור היא רק סימפטום לקושי למצוא מילים לדברים האלה שאי אפשר לדבר עליהם כמו שצריך, במידה המספיקה והפורקת. אבל חוץ מהסיפור הזה לא נקשרתי לעוד סיפורים. הם היו מנוכרים מדי, קצרים מדי, כמו להסתכל על רגעים גדולים דרך עדשה לא מפוקסת. וגם הפתעה תמוהה חיכתה לי – הסיפור "דבר קטן וטוב" הופיע פה תחת השם "האמבטיה" והיה חסר את כל החלק האחרון. אחרי הגילוי הזה עזבתי את הספר.

ואולי עכשיו, אחרי ההקדמה הזאת, תבינו למה נהניתי כל כך מ-'מתחילים'.
הסיפור הוא שהעורך 'האגדי' של קארבר, גורדון ליש, לקח את סיפוריו של קארבר, קיצץ מהם כל גילוי של אנושיות ואינדיבידואליות (כולל שמות פרטיים, רקע אישי, התחלות וסיומים של סיפורים, מילים חומלות ונעימות ושמות של סיפורים) וכך הוציא את 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה'. מקץ שנים ועבודה רבה (שפורט עליה בספר אבל דילגתי, כי בחייכם) יצאו הסיפורים כפי שקארבר כתב אותם במקור תחת השם המקורי של אותו סיפור עם שני הזוגות שמנסים להבין מה זאת אהבה – 'מתחילים' (כלומר, beginners).

השוני בין הגרסאות מהותי. קארבר של ליש הוא סופר שונא, כועס וחרמן שכותב על עולמות גבריים גדושים סימבוליקה טיפשית. לעומת זאת, קארבר של קארבר הוא סופר אוהב, חומל ועייף שכותב על עולמות גבריים גדושים סיפורים קטנים ואישיים קלים הרבה יותר להזדהות. מצאתי את עצמי מתרגש מקריאת סיפורים רבים, ואפילו מזיל דמעה מהקריאה החוזרת ב"דבר קטן וטוב".

ב"אולי תרקדו" גבר מוכר את רהיטי הבית שלו בחצר לאחר גירושים ומארח זוג נערים שעוברים שם. ב"עינית" גבר בלי ידיים מוכר לגבר אחר תמונה של הבית שלו. ב"תגידו לנשים שאנחנו יוצאים," מתואר משבר גיל הארבעים במלוא כיעורו ואלימותו – ומתוך הקיצון הזה קל הרבה יותר להבין את זעפם של הגברים המאפירים. ב"רוצה לראות משהו?" מפגש לילי בין אשה שלא נרדמת לשכן שלה ממלא את הלב במועקה. וב"מתחילים" עדיין לא יודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על אהבה, אבל מי יודע.

מומלץ בעיקר לגברים לאוהבי סיפורים קצרים בכלל ואמריקאיים בפרט (מי שאהב בזמנו את "כל מה שנהרס, כל מה שנשרף" ימצא פה את אב הטיפוס המשובח יותר) אבל גם לכל מי שמחפש עין שיודעת למצוא את היופי שברגע הקצר ההוא שמתחמק עוד לפני שתפסת.

» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על מתחילים - ספריה לעם #662