התחלתי לקרוא את הספר הזה בלי לדעת יותר מדי עליו - פרט למה שכתוב על הכריכה האחורית - שהבטיח עולם נסתר הארוג בתוך שטיח, קסמים וכישופים, מלחמה של בני האור בבני החושך ועוד תאורים המנסים לפתות אותי לקרוא. cujo הוא שהמליץ לי על הספר הזה ועל כך אני מודה לו. הספר מרתק מאד, נקרא בנשימה עצורה, למרות 680 עמודיו והעובדה שהוא (כמעט) כולו אליגוריות והרבה פעמים הסיפור נברא רק בדמיונו של הקורא.

היה היו פעם אנשים בעלי "סגולות" שנרדפו עד חורמה בידי אנשים "רגילים". כדי לשרוד הם מצאו מפלט במקום שרק האגדה יכולה לקיים: הם ארגו את חלומותיהם וחייהם והתקיימו כאגדה עתיקה אצל האנשים הרגילים. הסיפור הוא סיפור פנטזיה לכאורה - אבל עוסק בתחומים שאינם יותר פנטסטיים מחיים: הוא עוסק בחמדנות ותאוות כוח, ביכולת המכירה ותאוות הקניין, בנקמה ועלבון. הוא מתומצת בשני המשפטים הבאים:
- "שום דבר אינו מתחיל אף פעם".
- "אם מה שיש ברשותך הוא משאת נפשו של אדם אחר, הרי גם אותו אדם שייך לך".

קלייב בארקר, למדתי, הוא אמן רב תחומי, יליד ליברפול החי היום בארה"ב. הוא במאי סרטים, יוצר קומיקס, וכותב ספרי פנטזיה ואימה, השתמש גם ביכולותיו כבמאי כדי להעביר אלינו את המראות והצלילים של מה שהוא כותב עליו. הוא פיתח בספר הזה עולם מקביל מושלם, שתושביו, למרות "סגולותיהם", הם אנשים כמונו עם חולשות ותשוקות, כמונו. כתיבתו חזקה ואמינה, והוא טווה סיפור מרתק, אם גם קשה לעיכול. הספר - למרות הגדרתו כפנטזיה - אינו מתאים לבני נוער: לא רק בגלל התאורים המיניים הבוטים והקשים או בגלל האכזריות הגלומה בו, בעיקר כי הוא עמוס רעיונות ולעתים קשה לקריאה. מי שעבר את גיל הנעורים ומוכן לצלול לתוך הסיפור הזה בלי דעות קדומות - ימצא בו תאור יצירתי והסבר שנוי במחלוקת, על החיים ועל המוות.

בצער רב אני עומד לכתוב ביקורת לא מחמיאה. הפנטזיה בספר נוטה לסיפורי ילדות המתח מתאים לסיפור ילדים. עם כל הכבוד מעט כבוד לקוראים ולחובבי הספרות. לו הסופר היה מוסיף בהגדרה שהספר הינו סטירה על ספרי המתח והפנטזיה היה מתקבל בצורה חיובית יותר. העלילה הינה קליידוסקופ של מאורעות ודמויות צבעוניות מרוב ערבוב מתערבבים כל הצבעים. מתאים אולי כספר קריאה לטיסה טראנס אטלנטית לשרוף את הזמן.

מה שמשך אותי כמובן זה התקציר, שנשמע מוזר, אך בו זמנית מסקרן,

ההתחלה הייתה לא כל כך ברורה, אך עם כל עמוד שקראתי, נהיה מובן יותר ויותר, היהקשה לי להניח את הספר מהידיים.

אך כשהתחילה ההרפתקה האמיתית, והם נשאבו אל תוך המארג, העלילה נהייתה קצת יותר מדי מוגזמת במוזריותה, אבל עדיין היה חמוד מאוד.

אני מודה שכאן אני קצת משוחד..אני מעריץ את קלייב בארקר באופן כמעט עיוור, האומנות שלו מדהימה ואני מעריץ כל דבר שהוא נוגע בו (ציור, קולנוע, כתיבה, וכו').
הדימיון שלו הוא כל כך גאוני שהוא יודע להפיק מראות, מחשבות, יקומים ועומק פילוסופי רב בתחום שנחשב לדוחה ולמזעזע ביותר, תחום האימה וה- GORE.
יש מין הרגשה כזו ,כשחווים את האומנות של בארקר, שהוא מנסה להציג לנו את אלוהים כבשר ודם ,ובכך הוא (בארקר) יכול ליפשוט את קדושת החיים כעור נוסף מהחיי.
סיפורי המיסגרת של כל ספריו של בארקר הינם האופן שבו הוא מוליך את הקורא להצגת עולמו, ולהבנת עומקו, וכך גם ספר זה.
לעיתים הסיפור ניראה פשטני מידי, אך הפנטזיה שבארקר חושף לפנינו מכילה רבדים רבים.
הספר מנסה לתאר מה קורה לאומה מנוונת של אלים שגורם חיצוני מעיר אותה בטעות...