ביקורת ספרותית על איזון עדין מאת רוהינטון מיסטרי
ספר טוב

---

אני חייב להודות שהידע שלי על הודו היה שטחי מאוד עד היום, ולכן כשהמליצו לי לקרוא את "איזון עדין" תהיתי כמה יסקרן אותי לקרוא ספר על תרבות שהיא זרה עבורי.
אל תשפטו אותי על שטחיות, אבל אחד מאותם דברים שאני כן זוכר על הודו, הוא מערכון של עדי אשכנזי המספר על הטיול שלה להודו. המערכון מתחיל בזה שהיא רוצה לספר על הטיול שלה להודו, שהיה מיועד להיות 3 חודשים והתקצר להיות שבוע (המספרים האלו לא מדויקים, אבל זה בערך מה שהיה). היא מספרת על הריחות הלא נעימים של הודו (שאינם עוברים בתמונות המחויכות שאנשים נוטים להראות לחבריהם אחרי הטיול), על האוכל הלא אסתטי שהוביל אותה למחלה שבגינה התקצר הטיול...

התחלתי לקרוא את הספר, וכבר מההתחלה הספר תפס אותי.

לא האמנתי שכך נראו החיים בהודו. יש שם מעמדות, כאשר לכל מעמד יש את העבודות המותרות, וחריגה מהן עלולה להוביל למוות. דבר טבעי הוא, שאדם ממעמד נמוך יכרע על ברכיו לטובת אדם ממעמד גבוה יותר. הסיפור הכי נוגע ללב בספר, לטעמי, הוא של שני הבחורים מהמעמד הנמוך שעבדו כמעבדי עורות, אך לטובת שיפור החיים שלהם עברו מהכפר לעיר בשביל ללמוד חייטות, דבר שעלה להם במחיר יקר... שני אנשים אלו נתקלים בקשיים רבים בהמשך הספר, והסצנה לקראת סוף הספר (שלא אספיילר לטובת מי שעוד לא קרא) קרעה את ליבי.

דבר מאוד בולט בספר הייתה הממשלה המושחתת שהייתה באותה התקופה, שיכולה לעשות כל מה שהיא רוצה, בלי שניתן יהיה להתנגד אליה. למשל, הם יכולים להרוס שכונות מגורים בהינף יד, ולזרוק את כל הדרים שם לרחוב. הם יכולים לקחת אנשים בכפייה לעבודות בנייה. הם מנסים לשכנע כל הזמן אנשים לעבור עיקור בכדי להימנע מהולדת ילדים נוספת, והם אף יכולים לחטוף אנשים (צעירים עד מבוגרים) ולהכריח אותם לעבור עיקור. המחשבה על חיים במדינה כזו היא בלתי אפשרית, ואף מצמררת.

הספר נקרא איזון עדין, וכותרת זו מבטיחה שהספר ידבר על איזון עדין בין תקווה לייאוש. ונכון, הספר רווי ברגעי תקווה, אך הוא עמוס עוד יותר ברגעי ייאוש ודיכאון. הדמויות נאלצות לחשוב רק על איך לשרוד את היום ואת החודש, ולא יכולות אפילו להתחיל לחשוב על העתיד. ומי שאוהב לקרוא ספרים אופטימיים, אין לו סיבה להתקרב לספר הזה. כמו באמרה הישנה - "אקדח שנראה במערכה הראשונה, יורה בשלישית" - גם כאן - אם הצרה מרחפת באוויר, תהיה בטוח שיגיע הרגע הדרמטי שבו היא תנחת כציפור טרף.

וכך, עם כתיבה מאוד פשוטה, נפרשים לפנינו החיים המרתקים והעצובים של 4 הגיבורים. שפה פשוטה מדי לפעמים מרחיקה אותי מספרים, אך במקרה הזה הספר כל-כך עוצמתי, שלא הרגשתי בבעיה מסוימת. חבל שהמתרגם בחר להשתמש במושגים כפי שהם מופיעים בשפת המקור, בלי להביא לנו הערות המבהירות מה אותם מושגים אומרים... אבל זה קורה בעיקר בתחומי הלבוש והמזון, כך שזה לא מפריע לשטף הקריאה.

הספר מדבר על תקופת 1965-1975. אני מאמין שהדברים היום נראים מעט אחרת, ומה שאלך לעשות עכשיו הוא להקטין את בורותי בנושא הודו. אם עד היום הודו לא משכה אותי כיעד תיירותי, נראה לי שעכשיו אפילו עוד פחות...

» ביקורות נוספות של ronen
» ביקורות נוספות על איזון עדין