זה מזכיר לי את ההרצאות החזרה בתשובה שמסתובבות ביוטיוב או הדיסקים לזיכוי הרבים שמחלקים. על ההוא שהיה לו הכל! היה לו כסף, נשים, בית יפה, אוטו, עבודה עם הכנסה טובה...ואז! הוא ראה את האור!

אני הרגשתי פשוט את כל המניפולציות הרגשיות שבכתיבת הספר שלה.
איך שהיא מציגה את העולם החילוני ריק בלא תוכן, שאין לו מה להציע, שהכל זה דמיונות, אשליות והבלי הבלים. שכל התשובות וכל האמת=יהדות והקב"ה.
"מה בסה"כ אני רוצה?! ילדים צדיקים עם מוסר?! כיבוד הורים?! בעל שהוא רק שלי?! שבת רגועה עם קידוש ונרות שבת וילדים מסביב לשולחן מזמרים שלום עליכם?!" (ניסיון לציטוט מדויק פחות או יותר מהספר, כי הוא לא ברשותי וכבר החזרתי אותו)
ממש דיבור של מתוכנתת! אני אישית לאורך כל הספר שמתי לב לאיך שהיא מעצימה הכל, היא רוצה לכתוב משהו שיכול להסתכם במשפט אחד אבל לא! היא תכתוב אותו עם מלא תארים ומילים נרדפות שיתפסו עוד מקום לבזבז דפים.

עכשיו באיזושהי מידה אני מסכימה איתה. לדעתי האישית משעמם בעולם החילוני ובעולם החרדי זה דגש הרבה יותר על סיפוק ותוכן. לכן גם אני מתחברת מאוד ליהדות, אבל איך שהיא הציגה את זה היה ממש גרוע וגם מי אמר שזאת ה-אמת ה-יחידה, יש מלא דברים שאתה יכול להרגיש בהם את אותם האורות וההרגשות.

ספר דבילי וילדותי.
לא התחברתי לכתיבה של הכותב. האמת היא שכבר אחרי חמישים עמודים, שזה בערך שליש הספר - הבנתי שאני לא אוהבת. אבל אז כבר הייתי מסוקרנת ועברתי לעמוד האחרון, קראתי מעט ובגלל שהיה כתוב משהו כמו התמזל מזלכם שקראתם את ספר זה - המשכתי לקרוא את הספר גם כשסבלתי, וגם כי רציתי לראות מה פתרון החידה.
והסוף? הפתרון? עלוב ומאכזב.
אין לי מושג מה זה עשה על המדפים של הספרי מבוגרים בספרייה. אני הייתי נותנת לגילאי 12 אולי.

ספר טוב.
הרגשתי כ"כ נורמלית ורגילה כשקראתי את הספר.

וואו אחד מספרי הילדות שהכי זכורים לי. הייתי בוכה ונעשית עצובה כשהיו מקריאים לי אותו.
הילד הזה סוג של מרקו.

ספר לילדים בכיתה א', שתי שורות בדף אחד עם תמונה ענקית.

עיצבן אותי בטירוף שלקראת סוף הספר (המהפך 1 או 2 לא זוכרת), היו ציטוטים של אישים מפורסמים כמו עמנואל קאנט, שהתבטאו משהו בסגנון שהעולם מושלם ומעצם התבוננות אפשר להגיע למסקנה שחייב להיות לכל זה יוצר - ואני לתומי ככה קוראת מבלי ממש להכיר את האישים, עד שנתקלתי בעמנואל קאנט שעליו למדתי בהיסטוריה (!) שהוא היה בכלל אתאיסט. אז מה הקטע לא הבנתי? מה קורה פה?
היו עוד כמה דברים שעיצבנו אותי ולפי דעתי הספר לא מוכיח שום דבר, הכותרת "המדע מגלה את האמת שבתנ"ך" אותי אישית מקוממת - אלוהים או כל ישות אחרת אינם ניתנים להוכחה! ומי שחושב שהספר מוכיח משהו, שיבדוק את הגדרת המילה הוכחה.

כל הסגנון ספרים האלה טרנד היום, אבל כנראה שפנטזיה זה לא הסטייל שלי.
לא חושבת שאפילו עברתי את עמוד 20.

וואו (לרעה)
באמת לא אהבתי את כל הסגנון הזה שבספר לכל אחד מן המראויינים נותנים במה והוא מביע את דעתו ומה הוא מרגיש על דבר מסוים.
גם לפי דעתי זאת ממש לא אינדקציה לקחת כמה חבר'ה בודדים שיצאו בשאלה אבל בסדר.

איך זה שספרים/סרטים שקשורים בחרדים פשוט שובים!
רציני, כל דבר שקשור בעולם החרדי או משהו כזה, יכול לרתק וזה רעיון בטוח לספר עם פוטנציאל לרב מכר.

אני אישית חושבת שהעלילה אדירה אבל הכתיבה לא משהו. אולי זה מפאת גילי הצעיר ואני לא יודעת עוד מה זה טעם אמיתי, אבל משהו לא זרם לי שממש רציתי להמשיך לקרוא ולקרוא ולא לעזוב אותו.
איפה שהוא בהמשך העלילה הוא הידרדר והפסקתי לקרוא אם אני לא טועה, אבל בכללי ספר סבבה.

זה לא ספר זה קובץ טיפים ממוספרים!
כל הספרים האלה של הטיפים ועצות איך לחיות את החיים נכון בכללי מעצבנים אותי, נראה לי.
אבל הספר הזה גם בצורה שלו שכל הטיפים מסודרים טיפ מספר 1, טיפ מספר 2, 3, 4, 5 וכו' קצת יכול לעצבן. למרות שזה מאוד מעשי ופרקטי במקום הספרים האחרים באותו הסגנון שמתפלספים.

מצד שני, אני מודה, הספר חולל בי משהו (אומנם לא לטווח ארוך אבל באותו הרגע)וקצת הפיח בי ביטחון ואמונה בעצמי. כי למרות שכל הדברים שהיא כתבה נראים לי עכשיו טיפשיים וזה בזבוז של ספר, דפים ועצים שנכרתים - אנשים לפעמים צריכים לשמוע ולקבל את זה מבחוץ אפילו שהכל ידוע.

בתכלס הכותבת היא לא מגלה שום דבר חדש, הכל ידוע, סחתיין על המסחרה שהיא עשתה מזה. אם היו מבקשים ממני לתת כותרת לספר הייתי בוחרת "אין חדש תחת השמש". סתם.