ביקורת ספרותית על צל נטוי; רומאן מאת מרדכי בן-שמואל
ספר בסדר

---

זהו ספר מיוחד בסגנונו, ועלילתו החיצונית והפנימית זורמת בגלים מקציפים ונרגעים לסירוגין, ממש כמו גלי הים שבלעו את חברו של המספר. גם הצל הוא סמל מאיים כאן: "יָמַי כּצֵל נטוי" הוא פסוק נפלא מתהילים. המחבר כך רואה את חייו-חיינו. התקופה היא מלחמת ההתשה עם המצרים, וצילה נופל על הכול. אך למחבר נוסף ה"צל הפרטי"- צל האסון של 'מוֹת חינם', לא בקְרָב, של חברו הטוב. זה מביא להתפתחותה של פרשת אהבה בינו, הכותב המתאבל, לבין חברתו לשעבר של המת. המחבר לא מפרש אם אהבה זו התמידה או היתה קצרת ימים. על כל פנים, מקנן בו – ובקורא – חשד סתום, כי התנהגותה המתעללת של ערגה בג'דע,( גיבורי הסיפור), היא שדחפה אותו להיבלע בתוך גלֵי הייאוש.

וכך מתחיל הרומאן:"למטה במרחבים היו פזורים בניינים לבנים, ואיי ירק מאובקים של אקליפטוסים גוועים ושל ברושים מחלידים...בוקר של קיץ. השלווה מסיעה את גלי הים בקווים ישרים מקבילים אל החוף הישר שבצפון מערב. ספינות שבאופק אינן מודיעות על קיומן בצפירות קטועות. מכוניות רוחשות בערוצי האספלט כנמלים ללא הגה..."

הספר יצא לאור לפני שנים במהדורת דפוס מצומצמת. ניתן להשיג בספריות בארץ.
ספר מומלץ.

כתב: גלעד בן אבי

» ביקורות נוספות של גלעד בן אבי
» ביקורות נוספות על צל נטוי; רומאן