זהו ספר מיוחד בסגנונו, ועלילתו החיצונית והפנימית זורמת בגלים מקציפים ונרגעים לסירוגין, ממש כמו גלי הים שבלעו את חברו של המספר. גם הצל הוא סמל מאיים כאן: "יָמַי כּצֵל נטוי" הוא פסוק נפלא מתהילים. המחבר כך רואה את חייו-חיינו. התקופה היא מלחמת ההתשה עם המצרים, וצילה נופל על הכול. אך למחבר נוסף ה"צל הפרטי"- צל האסון של 'מוֹת חינם', לא בקְרָב, של חברו הטוב. זה מביא להתפתחותה של פרשת אהבה בינו, הכותב המתאבל, לבין חברתו לשעבר של המת. המחבר לא מפרש אם אהבה זו התמידה או היתה קצרת ימים. על כל פנים, מקנן בו – ובקורא – חשד סתום, כי התנהגותה המתעללת של ערגה בג'דע,( גיבורי הסיפור), היא שדחפה אותו להיבלע בתוך גלֵי הייאוש.

וכך מתחיל הרומאן:"למטה במרחבים היו פזורים בניינים לבנים, ואיי ירק מאובקים של אקליפטוסים גוועים ושל ברושים מחלידים...בוקר של קיץ. השלווה מסיעה את גלי הים בקווים ישרים מקבילים אל החוף הישר שבצפון מערב. ספינות שבאופק אינן מודיעות על קיומן בצפירות קטועות. מכוניות רוחשות בערוצי האספלט כנמלים ללא הגה..."

הספר יצא לאור לפני שנים במהדורת דפוס מצומצמת. ניתן להשיג בספריות בארץ.
ספר מומלץ.

כתב: גלעד בן אבי

זהו ספר מיוחד בסגנונו, הספר יצא לאור לפני שנים במהדורת דפוס מצומצמת. ניתן להשיג בספריות בארץ.

זה ספר לא מאכזב בכלל. הוא מיועד לאנשים המתעניינים מה היה בארץ לפני קום המדינה, ואיך היו כאן רבים שראו את הקומוניזם וברית המועצות כגואלי האנושות, שהרי הניצחון נגד היטלר, רוצח היהודים הגדול בהסטוריה, הושג בעיקר בזכותם(העם הרוסי הקריב למעלה מעשרים מליון איש במלחמה הארורה ההיא).
הספר גם מסיר את הצביעות מעל פניהם של הדוגלים בשמאל, בארץ ישראל
(פלשתינה) של אז. הם נואפים ונבגדים, ורכושנים לא פחות מאחרים. ישנו גיבור-משנה בספר, המסמל את היהודי החקלאי החרוץ של אותם ימים, שהשואה בעצם הרסה את עולמו, והוא עושה ככל יכולתו לעזור לפליטת השואה, קרובה של אשתו, שלבסוף מוצאת את סופה הטרגי בירושלים, (שאליה הגיעה כדי ללמוד באוניברסיטה העברית) מידי רוצחים ערביים.
הספר מומלץ לאוהבי רומאנים טרגי-קומיים וחושפי היסטוריה חברתית.
כתב: גלעד בן אבי