ביקורת ספרותית על אש חיה מאת רם אורן
ספר טוב

---

"רמטכ"ל הוא בסך הכל בחירה פוליטית. תמיד יבחרו במי שיעשה הכי פחות צרות, ואני, את יודעת, לא אחד מאלה שיאמרו אמן אחרי כל החלטה מדינית מטומטמת שנוגעת לביטחון" (עמוד 72).

הספר "אש חיה" (הוצאת קשת, 1999) מאת רם אורן הינו רב המכר השביעי פרי עטו. בפעם הראשונה שקראתי את הספר, בעת שהייתי תלמיד תיכון, מצאתי את כתיבתו של אורן קולחת ואת העלילה מרתקת, אבל תלושה משהו. אולם דווקא בימים אלו, לאחר "פרשת הרפז" ואירועים נוספים, דומה כי עלילת הספר מקבלת משנה תוקף. הספר מתרחש בשנים שכוחות צה"ל עודם מחזיקים ברצועת הביטחון בלבנון, ונראה כי המחבר ביסס חלקים ממנו על אירועים דוגמת "צאלים ב'" מאבקי הכוח בהתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל בין דן שומרון ז"ל למשה לוי ז"ל, אורי שגיא ואמנון ליפקין-שחק ז"ל ומתן וילנאי ושאול מופז.

עלילת הספר נפתחת כאשר על רס"ן אסף שרון, חוקר בכיר במשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח), מוטל לחקור תאונת אימונים קשה שאירע בתרגיל סודי של צה"ל. דמותו של שרון, כמו נוצרה על-פי תבנית של גיבורי מותחנים. קצין הגון, תמיר, בעל אופי ויושרה בלתי מתפשרים וחותרים למצוינות. אביו היה "מפקד הצנחנים האלוף עוזי שרון, שנהרג בפעולת קומנדו נועזת מעבר לגבול" (עמוד 33). עם גיוסו לצה"ל פנה אסף "להתנדב לצנחנים, כמו אביו. הוא הספיק לשרת חודשים אחדים בלבד, כאשר בהיתקלות פתע עם חוליה של החזבאללה בלבנון הצליח להרוג את המחבל שהסתער עליו, אבל לא עלה בידו להתחמק מצרור כדורים שהתוקף ירה לעברו בטרם מת. היתה לו פגיעה קשה ברגל, והרופאים המליצו על שיחרור מוקדם. זה לא נראה לו. הוא לא רצה ללכת הביתה, הוא רצה לשוב להיות לוחם, אבל יחידה קרבית כבר היתה מחוץ לתחום בשבילו" (עמוד 34). לאחר הפציעה עבר שרון למצ"ח ובנה לעצמו שם כחוקר נחוש ויסודי.

תאונת האימונים, המבוססת ככל הנראה על שאירע ב"פרשת צאלים ב'", אירעה במהלך הכנות למבצע מורכב וחשאי בלבנון, במהלכו אמור צוות מיחידה מובחרת לשגר טיל נ"ט לעבר במה עליה ינאמו בכירי ארגון חזבאללה במהלך עצרת בביירות. אולם טעות לא ברורה הובילה לכך שבתרגיל נורה טיל מבצעי ולא טיל לאימונים. חלק מחיילי צוות המעקב הסמוכים למטרה נפצעו קשה. בין הנחקרים נמצאת גם סרן נטע גונן, אשר הדריכה את חיילי היחידה בירי טיל הנ"ט. נטע היא בתו היחידה של סגן הרמטכ"ל, האלוף עמוס גונן. בין שרון לקצינה הצעירה נוצר חיבור מידי, ולמרות ניגוד העניינים השניים מתאהבים.

באותה עת שוהה האלוף גונן בארצות הברית ומנהל משא ומתן על עסקת נשק אל מול חברה אמריקנית (בעלת השם המגוחך "אמריקן לייזר"). גונן, קצין צנחנים גבה קומה, הינו המועמד המוביל להחליף את הרמטכ"ל, יורם שביט, הפורש בשל מחלה קשה. גונן ושביט שירתו יחד שנים ארוכות ושביט רואה את מחליפו האידיאלי. גם שר הביטחון, שמעון סלע, יודע זאת. יחסי העבודה ביניהם, כמו גם מאמר שקרא אודותיו הבהירו לו בדיוק מדוע. "הניסיון שצבר בפיקוד על יחידות שדה נבחרות, מומחיותו במערכות נשק חדישות, הערכות המודיעין המעולות שלו ויכולתו להבין את צרכיו של צה"ל בשדה הקרב העתידי ונוכח אתגרי הביטחון הלאומיים. גונן הוא מפקד למופת, ציין בעל המאמר, אדם שפיו וליבו שווים, שלא יתכופף בפני הנחתות של הוראות פוליטיות פסולות, ויעשה את כל מה שדרוש כדי האנשים בארץ הזאת יוכלו לנהל את חייהם בביטחון לאורך זמן" (עמודים 120-121). בקיצור מפקד עם דעה, שגם יעמוד מאחוריה.

אולם השר לא רצה בגונן כרמטכ"ל. שר הביטחון מחפש רמטכ"ל שבעיקר לא יפריע לו. "מבחינתו של שר הביטחון, לא היה מועמד טוב מהאלוף עצמון. הוא עתיד להיות בדיוק הרמטכ"ל שסלע צריך, לא מבריק מדי, לא עצמאי מדי, לא משכיל מדי, בעל עבר צבאי לגמרי לא רע" (עמוד 67). את עצמון, הנחקר גם הוא בהקשר לתאונת האימונים כיוון שהוגדר כאחראי העליון למבצע המיוחד, דוחפת קדימה אשתו המניפולטיבית והשאפתנית. "בסך הכל היה יוסי עצמון בחור טוב, איש שטח מעולה אבל לא אסטרטג גדול. לא תמיד חושב עד הסוף, לא תמיד יודע לעקוף מכשול במקום להיתקל בו" (עמוד 76).

במהלך המגעים לעסקה בארה"ב פוגש האלוף גונן את הלן, סמנכ"לית המכירות של חברת הנשק. גונן, שהינו אלמן, נמשך להלן ונרקם ביניהם קשר רומנטי "הלן הקשיבה בתשומת לב לסיפור ילדותו במושב בלב השרון, התנדבותו לצנחנים, המלחמות שהשתתף בהן, אהבתו לאפרת ולנטע" (עמוד 41). כאשר שב גונן ארצה הוא מוצא עצמו מואשם בקבלת שוחד בכדי להבטיח את תמיכתו בבחירת מערכת הנשק הרלוונטית. השר סלע נמנע מלתת לו גיבוי ואילו הרמטכ"ל, נחוש להבטיח כי לא ידבק בו קלון בסיום כהונתו בשל תאונת האימונים של הסיירת, בוחר לטייח את החקירה בסוגיית התאונה. הדבר משפר משמעותית את סיכויו של האלוף עצמון לקבלת התפקיד. גונן מוצא עצמו נאבק על יושרתו, על עתידו ועל היקר לו מכל.

אמת, הספר הוא בדיון מוחלט. אבל לטעמי, הספר מתבסס על שהתרחש במציאות. כך למשל, דומה אביו של אסף למח"ט הצנחנים עוזי יאירי ז"ל שנהרג במלון סבוי, פרשת "צאלים ב'" (על שלל הדמויות שהיו מעורבות בה ובהן למשל, האלוף עמירם לוין), העימות בין סגן הרמטכ"ל גונן לשר הביטחון סלע נכתב אמנם על רקע אי מינויו של מתן וילנאי לרמטכ"ל בעקבות יריבותו ארוכת השנים עם שר הביטחון איציק מרדכי, אולם ניתן לראות בה גם את מאבקי הכוח שניהל אמנון ליפקין-שחק על-מנת לכהן כסגן רמטכ"ל יחיד.

דומה כי את דמותו של האלוף גונן, סגן הרמטכ"ל, ביסס אורן על דמותם של וילנאי וליפקין-שחק, שניהם קציני צנחנים גבוהי קומה, אבל בקריאה מחודשת צצה ועלתה בעיני פרשה רלוונטית אחרת, היא "פרשת הרפז". סכסוך בין שר ביטחון ורמטכ"ל מכהן. גם כאן מצא עצמו סגן רמטכ"ל, האלוף בני גנץ, קצין צנחנים תמיר, בין הפטיש לסדן. גם כאן היה לשר הביטחון מועמד משלו (ובאופן מטריד גם הוא אלוף פיקוד). אמירתו של גנץ כי "כשהחלה ההתמודדות, היו לי שלושה כללים שעמדתי בהם בגבורה: לא יצאתי לתקשורת, לא לכלכתי על המתחרים ולא החלפתי את דעתי בנושאים עקרוניים כדי להתמנות לרמטכ"ל. אמרתי לעצמי מראש שאם מכל זה לא אצא רמטכ"ל, עדיין אוכל להסתכל ביושר במראה. לא חרגתי מכך במילימטר, למרות שרבים ייעצו לי לחרוג." (מתוך הכתבה "האלוף גנץ: אני מרוצה מיכולת ישראל כלפי איראן; אנחנו נמצאים במקום טוב - ונהיה במקום טוב יותר" מאת עמוס הראל, "הארץ", 31 בדצמבר 2010), ואת אמירתו: "מה יקרה אחרי הצהריים? אסע מכאן ואתייצב אל מול קיר שמות חברי, אלה שאינם עוד ובחסרונם נותרו נוכחים תמיד. הצדעה אחרונה ותקווה גדולה שהייתי ראוי לדרכם של אלו שנתנו הכל." (האלוף גנץ בטקס פרישתו מצה"ל, מתאר את כוונתו שפרידתו האחרונה מן הצבא תהיה מרעיו לנשק ופקודיו, חללי הצנחנים. מתוך ראיון שערכה עימו אילנה דיין בתוכנית "עובדה",ערוץ 2, 30.12.2010). נשמעים כמונולוג שחיבר רם אורן ושם בפי גיבור הספר, האלוף גונן.

כאמור, רם אורן יודע לספר סיפור. המתח נבנה במהירות ולא ניתן להרפות מן הספר ולהניחו מן היד. היותו מחובר כל כך להוויה ומציאות בה נתונה המדינה ובתוכה צה"ל הופכים הקריאה לנעימה מאוד. מומלץ!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אש חיה