כשמתיו הומס היה בגיל עשר ,אח שלו החולה סיימון נפטר.
מתיו המלא עצב על האובדן,ובכלל איך שאמו קיבלה את הצער ,ההתמודדות שלה עם האובדן
והתיסכול שלה נפל על מתיו.
ההתחלה של הספר מזה הייתה סוחפת,עד עמוד 120 עשרים,הספר היה קריא ונחמד.
מתיו חלה בנפשו,והתחיל להיות מטופל נפשית במחלקת אישפוז יום,עם זריקות הרגעה וקבוצת תמיכה,
ואז פתאום נפילה בעלילת הספר,הרגשתי שהסופר התחיל למרוח את הסיפור ונתן לי הרגשה ,שהעלילה הולכת לאיבוד,
המשכתי לקרוא ואודה שממש הלכתי לאיבוד,ובסוף התייאשתי וסגרתי את הספר,איבדתי עניין,הוא קפץ מדמות לדמות
אופן הכתיבה נהיה סוג של טירוף.
מחוסר ברירה נטשתי את הספר.כנראה גם לי היה כאב הנפילה מהבלבולציה בכתיבה.

"מתיו הומס בן ה-19, אחד הגיבורים הכובשים והמרגשים ביותר בספרות בעת האחרונה, בן דמותו העכשווי של הולדן קולפילד, מנסה להבין מה קרה לו ולאחיו באותו יום, לפני עשר שנים". הו, הדרמטיות.

אוקיי, החזיקו חזק כי זאת הולכת להיות קטילה.
קודם כל, השם. "כאב הנפילה" הו, איזו דרמטית, איזו מועקה נוצרה לי בגרון, הו לא סליחה, זה הדונאט שאכלתי בבוקר. מכירים את הספרים האלו, שמנסים למחוץ ממך בכוח דמעות? זה בדיוק אותו סוג של ספר.


הו, אחיך מת זה כה עצוב, מתיו, קורבן מסכן שכמותך, ולא רק זה! אימו מוציאה עליו את כל התסכול הנורא והוא נהייה משוגע וחולה במחלת נפש נוראה ומתאשפז. מוחה דמעה ומקנחת את האף

הספר בא במטרה ברורה מאוד לסחוט מאיתנו דמעות, אבל זה לא יותר מניסיון פטתי ועלוב. הדמויות רגשניות יותר מדי, העלילה לא זורמת, וכתיבה סבירה ביותר.
נתן פיילר היקר, ניסית ליצור ספר מרגש וסוחף, אבל מחובתי להעמיד אותך על טעותך ולספר לך שהספר הוא פשוט נורא.

הספר מוקצן לרמות קיצוניות ולא ברורות. הרגשות האנושיים שוקפו בצורה מזעזעת והספר לא היה מהנה בכלל. הוא לא יצר מועקה ודמעות כמו שהוא היה אמור ליצור, וגם אם הוא היה מצליח לעשות זאת, עדיין לא הייתי אוהבת אותו. הוא פשוט מתיימר להיות. אין סוג ספרים שנוא עליי יותר מזה.
לצערי הרב, ביזבזתי עליו 89.99 שקלים חדשים! גניבה! שוד! ביזיון! אני דורשת שיעצרו את הדודה סבתא (אחות של סבא) שהמליצה לי עליו באיזה ארוע משפחתי משעמם עד דמעות. האירוע גרם לי לבכות יותר מזה.

אני רצינית, ראיתי צנונים אם יותר רגש מהספר הזה. (סיפור ארוך וכואב, אל תשאלו).
בקיצור, כדי לפצות על הביקורת המבולגנת והלא ברורה אצטט ציטוט שאני אוהבת.

"When I'm good I'm good at it but when I'm bad I'm better"

התייאשתי בעמוד 110.