שבת גשומה וספר של פאולינה סיימונס,מה יש לבקש יותר.
זה מה שנקרא סוף שבוע נפלא.
מה אני אגיד לכם הסופרת הגדולה פאולינה סיימונס שיחקה אותה ובגדול,
בספר ילדי החירות,ג'ינה בת החמש עשרה מגיעה עם אחיה ואמא מסיציליה לארצות הברית,
יופיה המדהים מושך את צומת ליבן של בן והארי חברים טובים.
מי יזכה באיטלקיה היפה המבריקה ששופעת ביטחון עצמי והמון יופי וחוכמה.
ספר מקסים ואכן עשרים וארבע שעות שקעתי בקיסמו,לא יכלתי להניח מהיד עד המילה האחרונה,
נפלא נפלא ממליצה.

פאולינה סיימונס ממשיכה לכתוב ספרים אחרי פרש הברונזה ואני ממשיכה לקרוא אותם - מישהו פה חייב להפסיק עם המנהג המגונה הזה ואני מקווה שאני אצליח כי פאולינה סיימונס מזמן לא מקשיבה לי.
אני אומרת את זה בגלל שהפעם באמת סיימונס הצליחה להתעלות אפילו על עצמה ולכתוב את הספר הכי גרוע שלה EVER!!!
ברכותיי על השיא השלילי החדש.
פרש הברוזנה הוא בגדר מיעוט בודד בין כל הספרים שלה וכנראה יישאר כך תמיד. כנראה שאין מה לעשות וכמו שגם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום את השעה הנכונה כך גם סיימונס הצליחה בטעות לייצר רומן ספרותי משובח בזמנו עם עלילה מעניינת והגיונית ודמויות שנכנסות לך עמוק ללב הרבה אחרי שסיימת לקרוא אותו.

"ילדי החירות" הוא בדיוק ההפך לטעמי - מדובר בקו עלילה שלא מתפתח בקצב הנכון ודמויות שמשאירות אותך אדיש אליהן במקרה הטוב (אותי אישית הן אפילו הצליחו להרגיז).
הספר בהתחלה ובאמצע שלו פשוט מורח את הכלום שקורה בו...
מדובר על מהגרת חסרת כל איטלקיה בת 15 שלכאורה מתאהבת בבחור צעיר ממעמד גבוה בלי הרבה להבין למה בכלל. ההתאהבות הזאת לא באמת קונה לדעתי את לב הקוראים והכי גרוע שהיא לא באמת יוצרת עלילה. ככה נמשך הכלום הזה על פני 200 עמודים בערך...
לקראת סוף הספר דברים פתאום מתהפכים באופן שגם לא ברור למה ואיך. ואז בעשרים עמודים האחרונים כשנראה שמשהו קורה החליטה הסופרת לסגור הכל מהר מהר כאילו גלש לה איזה סיר על הגז והיא היתה חייבת לקום אליו.

וככה מסתיים לו עוד ספר משעמם בעליל, נטול עלילה או דמויות מורכבות שפועלות ללא כל רציונל.

אני כן חייבת לציין שהיה פה פוטנציאל. מדובר בתקופה מעניינת - סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה -20. נערים צעירים חדורי מוטיבציה (ואמביציה פוליטית) לעשות עם עצמם משהו בעולם כשברקע עומד אחד הפרוייקטים הגדולים והמורכבים של האנושות לטובת עצמה: בניית תעלת פנמה. גם שם הספר "ילדי החירות" מסמל את הרעיון הזה יפה מאוד.
חבל שהיא לא הצליחה להרים את זה למשהו איכותי ומעניין כי היא כן יודעת לכתוב. היא פשוט נפלה פה לדעתי חזק עם העלילה.

שורה תחתונה: לוותר.

הספר מנסה לטפס על גל ההצלחה של פרש הברונזה (חוזר דור אחד אחורנית) ולא בהצלחה.
טרילוגיית הפרש הינה סאגה קסומה (לדעתי), חוצת יבשות, מתובלת בידע הסטורי, בנופים, בכאב ואושר. היו לה את החסרונות שלה, כמובן, אך גם הם היו במידה הנכונה (טוב נו, קצת יותר מדי סקס...אבל זה אף פעם לא מזיק (-: )
ואילו כאן זהו סיפור אהבה ממוצע, צפוי, לא מאתגר. מריבה של שני בחורים על בחורה, בחור עשיר בחורה ענייה.
been there.
מהגרת איטלקית יפיפייה מגיעה לחופי ארה"ב ומחוללת מהומות בחייהם של שני אמריקאים עשירים.
חסרה לי התשוקה בין הדפים וצלילה עמוקה לתוך החברה והתרבות כפי שהופיעו בספרים הקודמים.
אמנם נהניתי לקרוא, אבל ללא ההקשר לאלכסנדר מיודענו זהו ספר ממוצע ותו לא.

האם תגבר התשוקה, או שמא יגברו שיקולי המשפחה, הכבוד, הכסף. מאחרי כל בחירה יש הפסד גדול. מרגע שמטאור נכנס לחייו, שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה פעם. כתוב היטב, אהבתי את הטוויסטים הקטנים שהיא מביאה בעלילה. ממליץ לקרוא למרות הסוף הצפוי [?] והמר.

רומן היסטורי ופילוסופי במקצת.
מדובר על הוריו של אלכסנדר מ״פרש הברונזה״.
מה יכול להיות רע?
פאולינה סיימונס במיטבה...

בתחילת הספר נכתב:
אהבה-מהי אהבה? לב גדול ודואב;
ידיים שלובות; ודממה; ויאוש ארוך.
רוברט לואיס סטיבנסון
כבר מהפתיח אפשר להבין שהספר הזה עוסק באהבה אך לא רק...
השנה היא שנת 1899 סוף המאה התשע עשרה ותחילתה של המאה העשרים, כשארצות הברית במלחמה מול ספרד.
האחים- ג'נה סלבו ואימם שנקראת "מימו" מפליגים לבוסטון מסיציליה. במקור היו אמורים להפליג לנמל ניו-יורק, אך עקב שריפה באליס איילנד הם מופנים לנמל בוסטון. המשפחה מהגרת לארה"ב כדי לממש את צוואתו של אב המשפחה שתמיד חלם להגר לאמריקה-ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
לעזרת המשפחה האבודה שדוברת איטלקית ואנגלית רצוצה מגיעים החברים בן והארי. בן והארי עוזרים להם למצוא מקום לינה לפחות ללילה הראשון. לאחר מכן המשפחה עוברת לעיירה שרוב תושביה מהגרים וכל פרנסתם בעיקר ממפעלי טכסטיל.
ג'ינה – נערה פשוטה, כפרית מדרום איטליה, לא משכילה אך עם כשרון לא קטן בשיווק ורצון עז לממש את החלום של אחיה – סלבו. מחוזרת על ידי לא מעט מחזרים וביניהם גם בן והארי.
סלבו- איטלקי, לא משכיל, יהיר, גאה, מחפש פרנסה ואת עצמו. חיי בחלום להקים מסעדה. כשהארי מציג בפניו את עזרתו ומציע לו לקבל הלוואה להגשמת חלומו להקמת מסעדה ...הוא מקלל את אחותו וטוען בפניה שלא יקח הלוואה לעולם מהארי ומעדיף לעומת זאת לכבס, לשבת מאחורי נול ולעבוד בפרך... אך לבסוף נענה להצעתו המפתה של הארי.
ציטוט עמוד 177: "איך תקרא למסעדות? שאל הארי. אחת תיקרא אלסנדרו'ס, על שם אבינו. השנייה אנטוניו'ס, על שם אחינו"....

בן-נולד לאלן. אלן הרתה לגבר שהכירה במועדון ריקודים. כדי לחסוך ממשפחתה את ההשפלה, היא בחרה לגדל את בנה לבדה. מי שהבינה שהחיים לא כ"כ פשוטים ושהתינוק גוזל ממנה את רוב זמנה, כולל את העובדה שלא השאיר לה זמן לצאת לעבודה, היא שבה למשפחתה ומשאירה את בנה לטיפול ג'וזפין (אחותה) ושוב עוזבת ויוצאת לקנדה. היא מתחברת לבנה רק אחרי 11 שנים. (ילדות לא פשוטה הייתה לבן).

ציטוט עמוד 96: "כי חירות נובעת מהיעדר אחריות, והקשר בין החירות לאחריות הוא פרופוציונלי, למרבה הצער. הוא התחנן להישאר איתה בכל זאת, והיא נכנעה לבסוף, בתנאי שיקרא לה אלן ולא יספר אף לא לאחד ממחזריה שהוא בנה ולא אחיינה.".
בן אומץ על ידי משפחתו של הארי וכך הם הפכו להיות חברים מאוד קרובים. חלומו של בן היה: בניית תעלת פנמה וגידול בננות.
הארי-ילד תפנוקים שגדל עם כפית של זהב בפה. בן למשפחת אצולה מבוסטון. הוא לא ניצל את מעמדו, לא היה יהיר או שחצן. למד לדוקטורט ויועד לנישואין עם אליס שגם היא בת תפנוקים ממשפחה בעלת ממון ושאביה קיים קשרי מסחר ועסקים עם אביו של הארי.
באמצעותה של ג'ינה החיבור בין המשפחה המהגרת להארי "צלח" עם עליות, מורדות ונתק בתקופות מסוימות. הממון לא השפיע על הארי והתוצאה מדברת בעד עצמה... בשביל לדעת את התוצאה, תצטרכו לקרוא את הספר.
הספר חולק ל-3 חלקים עם תתי פרקים כשכל חלק עוקב אחר שילוב המשפחה בחיי העיירה והאווירה של אותם ימים.
חלק 1-בית הספר
חלק 2-המתנגד
חלק 3 – שואת העולם
אפשר לסכם ולהגיד שזהו ספר קליל, אך מאידך גיסא ובמחשבה שנייה בהחלט אהבתי את העקשנות של כל אחד מהדמויות המרכזיות. סלבו חלם על מסעדות ומימש את החלום בעזרת אחותו ג'ינה. בן חלם על בננות והקמת תעלת פנמה ופעל בנושא. ג'ינה והארי קשרו את גורלם למרות התוצאות. מסקנה: "אין דבר העומד בפני הרצון".
אחד הציטוטים שאהבתי ציטוט מעמוד 289: "אלא שזו לא הייתה רק אהבה. זו הייתה תנועת החולות תחת רגליו. זו הייתה התפוררות הבטון שעליו הוא בנה את חיו". .... "אני לא רוצה לחזור הביתה...."
מי שאוהב את השפה האיטלקית ימצא לא מעט ביטויים באיטלקית (יש תרגום – לא להיבהל).
בהשראת הספר וכחובבת השפה והאוכל האיטלקי, מצאתי את עצמי מהרהרת על איזה פסטה או פוקצ'ה.
כמו תמיד, הסופרת פאולינה סיימונס לוקחת כסיפור רקע תקופה היסטורית של אותה עת והפעם היא בחרה את ארצות הברית, בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, מלחמת ספרד וארה"ב, שיחות פוליטיות וכלכליות והקמת תעלת פנמה על כל בעיותיה.
זהו ספר זורם, קליל, מרתק ובהחלט אפשר להעביר איתו כמה שעות של קריאה נעימות.
ממליצה בחום וליהנות בקטנה מכמה ביטויים באיטלקית.
לי יניני

במילה אחת - אכזבה!
מזה הספר האידיוטי הזה? איפה קסם הכתיבה שלה? למה הוא היה בכל כך מעט מקומות?
במקום לבלבל את המח ע"ג 300 דפים בעניין הדעות הפוליטיות של אותה התקופה היא הייתה צריכה להשתמש בקסם שהיא יודעת לעשות כאשר היא כותבת על רומנטיקה ואהבה אסורה.
הספר הזה הביא לי רק עצבים.
בטוח שלא אקרא ספרים שלה יותר, חבל להרוס את ה"טעם" הטוב שנשאר אחרי פרש הברונזה.

זהו ספר שנכתב אחרי הטרילוגיה טטיאנה ואלכסנדר, אבל בעצם מספר את החיים של הוריו של אלכסנדר.
נראה שהסופרת לא יכלה לעזוב את גיבוריה.. רואים את זה גפ בספרים אחרים שלה, היא תמיד חייבת להזכיר בסוף את טטיאנה או אלכסנדר.
זה בעיתי. כי זה רק יוצא גרוע יותר ויותר.
כנראה שסופר צריך לדעת לפרוש בשיא מגיבוריו ולא ללעוס את חייהם עד דק.

ספר טוב מאוד. כתוב יפה. שנון ומפתיע, אם כי התאכזבתי מהסיום שלו, ששיקף חוסר מוסריות בעליל. לא יתכן שהסופרת נתנה לגיבוריה להתנהג בצורה כל כך לא ישרה. היה לי קשה לשמוח בהתאחדותם של הנאהבים, כשידעתי כמה הם הרעו בכך להרבה אנשים שהיו יקרים לליבם, בפרט כשהיו דרכים למזער את הנזק.