הספר הזה נקרה בדרכי במקרה ממש. לא חשבתי לאסוף אותו לידיי, אבל בכל-זאת לקחתי אותו ומאז שהתחלתי לקרוא הוא זרם יפה ויחסית אליי סיימתי אותו די מהר.
זיהיתי בו נפשות שדודו הזכיר, אירועים מארצישראל גם בתקופה שהייתי ילדה ומההווי בארץ ובעולם. לרגעים קצת כעסתי על כך שדברים כמעט לא השתנו פה והספר נכתב בשנת 2002 (לפני 20 שנה) !!!

כפי שהוא מגדיר את עצמו (בעמ' 146) דודו טופז היה אגואיסט, אבל אני מוסיפה כי לא אגוצנטר וזאת מאחר ובספרו זה הוא נותן במה ופירגון להרבה אמנים ואומנים טובים ממנו.

ההרגשה הייתה שאני מקשיבה לדודו שמספר בקולו את חוויותיו בשפתו הגבוהה והיפה, בצורה חשופה ופתוחה ללא מחסומים.
מטבעה של אוטוביוגרפיה היו, כמובן, גם נושאים שלא הסכמתי איתם ואף עוררו בי רגשות שליליים כלפיו אבל עדיין מסכימה עם הנאמר בגב הספר "ספר חובה לכל אוהבי דודו טופז וגם למסתייגים ממנו. זהו אינו רק סיפורו של המחבר וסיפור אהבתו לחיים. זהו סיפורה של הארץ הזאת" תקראו-תבינו.

ציטוטים נבחרים מהספר:
"המרכז איננו אתה ועולמך, אלא הבורא ועולמו. אפילו אם אינך מבין מדוע אתה עושה זאת, אפילו אם המילים נשמעות לך חוזרות על עצמן ולעיתים מיושנות וחסרות-פשר - עצם החזרה עליהן מידי בוקר, עצם התפילה הקצרה לפני הכנסת מזון לפה או אפילו לאחר יציאה מהשירותים - אלה דברים נשגבים מבינתנו, אבל אלה הרגעים שהופכים אותך לאדם שאינו מקבל את הטוב (או את הרע) כמובן מאליו. כל החבר'ה הישראלים שמחפשים את המנטרה והמדיטציה בתרבויות אחרות עושים זאת מפני שלצערנו, הממסד הדתי בארץ המאיס את מסורת ישראל על אנשים שאינם מוכנים לקבל עליהם כפייה." / עמ' 29
..."הרי אף אחד בארץ לא ממש מרוצה ממה שהוא; בארה"ב נהג מונית הוא נהג מונית, אמן הוא אמן ופוליטיקאי הוא פוליטיקאי. בארץ, נהג מונית הוא בעצם אמן מתוסכל מעצם העובדה שבתוך-תוכו הוא יודע שלמרות מעמדו אין לו כוח השפעה." / עמ' 127

ספר הפרוזה השלישי של דודו טופז בהוצאת "ידיעות אחרונות". דודו חושף את חייו בגילוי נפש מימי ילדותו ועד לנשואיו האחרונים. הספר מספר על אכזבותיו, יחסיו המיוחדים עם אביו אליהו גולדנברג, על אהבתו המיוחדת לאיריס, למודיו בלונדון וכל הקשיים והמהמורות שעבר עד שהתחיל להנחות בטלביזיה. אז נחשב לאומן מסוג ג' כפי שמכנה אותו המפיקה והוא מבטיח לה שהאומנים שהוא יזמין לתוכניתו לא יקבלו את היחס אותו הוא קבל... אוטוביוגרפיה קולחת עם הרבה קטעים משעשעים הרבה עליות ומורדות עם רגעי משבר. ספר מומלץ למי שרוצה לזכור את דודו במיטבו...

לכאורה סיפור חייו הפרטיים והמקצועיים, כשחקן ובדרן.
כיום, לאחר ששם קץ לחייו, הספר מקבל משמעות הרבה יותר עמוקה. הספר הפך להיות מסמך פסיכולוגי יחיד במינו, ומתאר את מניעיו של אדם להתאבד.
קראתי אותו לפני וקראתי אחרי. בפעם השנייה הייתה מרתקת.

אני מתייחס רק לשמו של הספר שהוא אקטואלי בעבורי מאוד מאוד,
דודו זל לא מענין לי בכלום
וכאילו שאני רשמתי את כותרת שם הספר בימים אלה
למה גונבים לי את ההשראה המילולית

ספר שמעורר אי נוחות חריפה במיוחד בעקבות הפרשייה שהביאה למותו..בנוסף, ניתן לראות בבירור את ההקבלה בין חייו של טופז לבין חייה של המדינה..השסעים העדתיים, האפליה, הנפוטיזם, הכסף הגדול שמאחורי הקלעים, המרפקים שהם משתמשים כדי להצליח, הכל מתואר בספרו של טופז..וזה לא שלא ידענו את זה קודם..זה לא שאנחנו לא חיים את זה יום-יום..ועדיין, מסמך תיעודי פשוט מזוויע בעיקר בגלל שהוא נכתב ע"י טופז בתום לב..למרות הנאמר, הוא מרתק ומומלץ לקריאה...