ביקורת ספרותית על אִמרות משפחה מאת נטליה גינצבורג
ספר לא משהו

---

איך כותבים ביקורת על ספר שתיסכל אותי, לסופרת גדולה בעלת אישיות מרתקת כמו נטליה גינזבורג?
הספר הוא בעצם אוטוביוגרפיה של משפחת לוי ( הגזע של משפחת נטליה), בעליית הפשיזם ועד סוף תקופתם.
כסופרת מוכשרת, היא מציירת נפלא כל דמות, אפיזודות קצרות וחיים של משפחה מהמעמד הבינוני שהתנגדה לפשיזם ולמה שמוסוליני ייצג.
במרכז עומד האב, דמות מאוד משפחתית , פטריארכלית המבטא עצמו ב..רטינות (רטנני), על כל העולם ואישתו (גם במובן הביטוי וגם על אישתו בפועל).
הוא אינו בטל כמו ארצ'י בנקר ( מהסידרה "הכל נשאר במשפחה"), חוקר, פעיל ספורטיבית ופוליטית. אבל, התיאור של נטלייה מכיל מרכיב שלילי לא ברור.
אימה של נטליה, גם היא פעילה,ומארגנת את חיי המשפחה.
מסביב רעש והמולה, המון דמויות , עם שמות איטלקיים, המון אפיזודות ואנקדוטות.
גם ארועים משמעותיים ( כמו הסתרה של אנשי מחתרת), מתוארים כעוד ארוע/ארוח.
האב והאח נעצרים לפרקי זמן משתנים, וזה מתבטא בארוחה ולבנים שהאם מביאה לבית הסוהר.
הזוטות השתלטו על הסיפור, בבחינת אראלים השתלטו על מצוקים.
כתוצאה מזה הספר הופך לרכילות בביטויה המלא. כשמתקדמים בקריאה, לא זוכרים במדויק, ארוע , ודמות משמעותיים
וחבל.
אני לא מתפלא כי דווקא ספר זה הפך ללהיט במקום ספריה האיכותיים, כי כישרון הכתיבה מגיח מכל משפט שלה.
קטונתי מלייעץ לסופרת גינזבורג כיצד לכתוב.
אולי צימצום בדמויות והארועים מול עיבוי תיאורם היה משפר את חווית הקריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אִמרות משפחה