ביקורת ספרותית על מי שעומד מאחורי מאת שרית מזרחי
ספר טוב

---

"הבחור הזה היה יכול להיות הנכד שלי".... – תזכרו את המשפט הזה....
הסיפור מתחיל במכתב:.... "ילד שלי.... את המחברת הזו תקבל כשתתבגר..... אני רוצה שתדע הכול. שתדע, ולעולם לא תשכח ממה אתה צריך להיזהר..."
צורת הכתיבה מאוד דומה לספר הקודם של שרית מזרחי וגם בספר הזה היא העמיסה בהתחלה המון דמויות. לפחות בחמישים העמודים הראשונים הרגשתי "בלגונס". עודף דמויות ואפילו מתיש. לא פעם מצאתי את עצמי חוזרת אחורנית כדי להיזכר במה הדברים אמורים. למרות ההערה בפסקה הקודמת, לא לדאוג - הכול מסתדר בהמשך.
הפתיח של הספר קורץ ומסקרן ותוכן המכתב מהווה אבן שואבת להמשך הקריאה.
כידוע בספר מתח אי אפשר לחשוף פרטים רבים ולכן על קצה המזלג במה דברים אמורים? הזוג אבשלום ודליה לוינסקי בני שלושים, בעלי קרירות מבטיחות. הוא –אבשלום, סופר מצליח ומבטיח והיא דליה, סמנכ"ל כספים בחברת ביטוח. דליה עזבה למען אבשלום את בעלה המיליארדר ולקחה את בנם המשותף – דרור תחת חסותה.
דליה ואבשלום לוינסקי מוצאים את מותם בתוך מכונית חרוכה על פסגת הר הארבל, אך גופתו של דרור שהצטרף לאימו ואביו החורג לא נמצאה. כל אמצעי החיפוש לא הועילו והתעלומה על היעלמותו של הילד הטרידה את אנשי המשטרה והתקשורת כאחד. תעלומה מסקרנת שמזכירה כמה תעלומות שהיו לנו בארץ... לא?
בימים הסמוכים לאירוע, התקשורת לא ירדה מהנושא. שולה נאמן שהייתה כתבת לענייני פלילים מטעם הערוץ הראשון חקרה את התעלומה. היא החזיקה בידיה תפוח אדמה לוהט, אך לא שיתפה את אנשי התקשורת האחרים. שולה התעדכנה ממקורותיה שליד המכונית החרוכה היו עוד שתי מכוניות נוספות שלידם עמד מיכל בנזין, בד טריקו עם כתם דם שדרכו עליו בסוג של נעלים ממותגות שמיוצרות בקנדה.
"האם יכול להיות שהנעלים האלה היו של דרור והוא עזב את המקום בעודו בחיים?"
אחרי שמונה עשרה שנה התחילו לצוץ כל מיני שאלות. ליאור שדומה מאוד לדרור מקבל בדואר כתבה ומכתב מכותבת אלמונית שגורמים לו להתחיל לחשוב שאולי הוא דרור המבוקש-הילד שלא נמצא לפני 18 שנה. המחשבות המטרידות הללו גורמות לו לפנות לחוקרת פרטית – סיון פלג שלנו.
במשך החקירה הכול מתחיל להסתבך. מנסים להתנקש בליאור, חבר לעבודה של ליאור נורה בעודו רוכב על אופנוע ואביו הביולוגי של דרור מוצא את מותו במכוניתו לאחר שהונח מתחתיה מטען חבלה.
העלילה מתחילה לאט לאט להתפתל לכל מיני כיוונים עם כמה תהפוכות עד לסוף המפתיע.
שרית מזרחי כותבת כאן עלילה בסגנון של סופרי מתח מוכרים עם לא מעט דמויות והכול קשור אחד בשני. סוג של פסיפס מעניין ומרתק.
יש בספר כל מה שצריך להיות בספר מתח, פשע, רצח, אלימות, שנינות ושמירה על קצב. יתרון נוסף זה מרגיש קרוב ולמה אני מתכוונת? אין בספר את השמות הסקנדינביים שאפשר לשבור איתם שיניים.
בעלילה הזו אנחנו פוגשים נשים ממולחות כגון: סיון פלג - חוקרת פרטית שחוקרת את הפרשה וגם המספרת בגוף ראשון ואת ריקי אלימלך- החוקרת מטעם משטרת ישראל. שתי נשים חזקות, פיקחיות, ערמומיות, חכמות מתובלות בהרבה תבלינים.
לאורך כל התעלומה שרית מזרחי בוחרת לשלב פרקים של יומן שכתבה האם לבנה. שיטה נחמדה שכבר נתקלתי בה בספרים אחרים.
ניכר שהעלילה נלקחה מאי אילו תעלומות רצח שקרו בארץ, וכעורכת דין העוסקת בתחום הפלילי בהחלט יש לשרית יתרון מוסף.
האמת תמיד יוצאת לאור וגם כאן הפתרון מגיע בחמישים העמודים האחרונים שבהחלט הצליחו להפתיע אותי.
ציטוט עמוד 389: "אני הייתי חייל עלוב, בלי נשק, במלחמה אבודה על החיים של אבשלום, על הנשמה שלו שהלכה והשחירה עם הזמן. זה היה כל כך אירוני, כי בסופו של דבר אמנון הצליח. בסופו של דבר הוא הפך את אבשלום למפלצת כמוהו".....
לא הצלחתי לקשר ולהבין מאיפה שרית מזרחי לקחה את השם של הספר. לדעתי היה אפשר לבחור שם אחר לספר הזה. הצילום על גבי הכריכה בהחלט מזכיר את הסגנון של הספר הקודם שמאוד אהבתי "אם מישהו ידע".
לסיכום, הקריאה בספר ב"מי שעומד מאחורי" עושה את העבודה ובהחלט לקחה אותי לכמה שעות לעולם אחר. אהבתי את הספר אבל את הספר הקודם אהבתי יותר. אל תשאלו אותי למה. על שניהם אני ממליצה אבל תמיד יש אחד שאוהבים יותר.
עוד המלצה חמה לספר של קיץ.
תקראו ותיהנו.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על מי שעומד מאחורי