איזה ספר קסום ונפלא.

לקח לי זמן לגשת אל הספר הזה. אני בד"כ נרתעת מספרים שהם רבי מכר, לפחות בהתחלה. מה ששכנע אותי בסוף היא ההשוואה לאלזה מורנטה .

אז אלזה מורנטה זה ממש לא, אבל כן זהו ספר שכיף לקרוא, הכתיבה היא קלילה והקריאה קולחת. ספר על התבגרות באיטליה בשנות ה-50-60 -מה רע?

אבל יצירת מופת הוא לא. מדוע? כי חסר בו עומק, הוא לא ממש מעורר מחשבה ותובנות...

"דברי ימי מנזר" הוא אחד הספרים האהובים עלי ביותר. זוז'ה סארמאגו הוא סופר מבריק, מעטים יש כמוהו. אך לצערי היה לי קשה לצלוח את הספר הזה עד הסוף. מדובר ברעיון גאוני שעומד בבסיסו של הספר והסיפור משולב בהגיגיו ובהומור של סאראמגו. אך משהו בכל זאת היה חסר על מנת שהקריאה בו תהיה זורמת. נאבקתי ממש כי בכל זאת הייתי סקרנית לדעת איך יסתיים, לצערי בסוף הרמתי ידיים, קשה מדי לקריאה.

חטאתי כי לא קראתי את הספר הזה עד היום
אני לא אכביר במילים כדי לא לחזור על מה שנאמר
אבל הקריאה בו היא חובה ובטח לאור מה שמתרחש בארץ היום
מחשבה שעלתה לי כיצד הפך המושג "האח הגדול" לתכנית טלוויזיה מטופשת...
הספר הזה הוא תמרור אזהרה
אני מקווה מאד שלעולם לא נגיע למצב דומה למתואר בספר

ספר שמתאר בצורה חריפה וכואבת את חוסר הטעם של המלחמה, הטיפשות של האנושות ומנגד את היופי של החיים. כתיבה מעולה שמכווצת את הבטן. אין חדש בטענה שאין טעם במלחמות ולמרות זאת היא עדיין רלוונטית. האנושות לא לומדת לקח.

מקסים ומרגש. רומן גארי= אמיל אז'אר היה כותב נפלא. כל מילה נוספת מיותרת.

אין לי מושג איך הגעתי לספר הזה ודרך איזו המלצה, אבל היו צריכים להוציא אותו במיוחד מהמחסן של הספריה.
ולעניין- ספר אנגלי נחמד בניחוח של ספרים מפעם. השפה לעיתים קשה. המספר חייל אנגלי במלחמת העולם השניה מגיע עם פלוגתו לחניה בבית שהוא מכיר היטב ומעלה זכרונות מאז היותו בקולז'. הבנתי שעשו מהספר סידרה שנקראת "חמדת ימים" . סיפור בעל פוטנציאל להיות מוצלח על המסך.

ספר קטן... שאין בו הרבה ... בעיקר מתאר מורים/עמיתים של מונה ופחות על הגיגיו המקצועיים. יש פרק אחד מקסים ומשעשע המתאר את סזאן.

מומלץ לציירים, אוהבי ציור ותולדות האמנות.

מתחיל מבריק ומתפתח באופן לא ברור וקצת משעמם.