מארק אֶלדֶר

מארק אֶלדֶר

סופר


1.
בסדרת שיחות מרתקות בביתו בז'יבֶרני, הצייר האימפרסיוניסט ופורץ הדרך הגדול קלוד מוֹנֶה (1926-1840) חושף את עצמו לפני ידידו הסופר חתן פרס גונקור מארק אֶלְדֶר (1933-1884) ומדבר באינטימיות משוחררת ושובת לב על עצמו, על חבריו האמנים, על אמנות הציור, על יצירותיו ועל תפיסת עולמו. מן הדפים עולה דמותו המורכבת של הרב-אמן הדגול, שגרם למהפך בתהליך של יצירת האמנות העכשווית ובישר בדרכו המקורית את לידתה של האמנות המודרנית. ככה זה נפתח: האמן שולף מכיסו את שעונו: - עשר וחצי, הוא אומר, בוא נלך לראות אותן: הן כבר פתוחות. אנחנו יורדים בשביל הראשי, פוסעים תחת עצי אשוחית משופעי צל. מרבדים אווריריים של אירוסים משתרעים מימין ומשמאל, ובשמש הם נדמים לטללים סגלגלים. בכל אשר תביט נחבאת האדמה מתחת לפרחי ציפורן, רודודנדרון, פעמוניות ונוריות. ורדים מסתערים על גזעי העצים ועל קשתות המטפסים, צונחים בחינניות בצליל מפתיע ומַלהיטים את האוויר. יש לחצות את השביל ואת מסילת הברזל, זו שעליה אמר קְלמַנסו: "קלוד מונה, זה שבגנו יש לו מסילת ברזל...!" הנימפאות צומחות באזור נפרד בשולי האחו שעל גדות הסן. הנימפאות, כמו האנשים היפים, אינן נוהגות להשכים קום; על השמש לבוא ולהפציר בהן. הן נפתחות בעזרת אצבעותיה הזהובות של הקוסמת, לצללים אינן מתמסרות. בערב השמש סוגרת אותן, בזו אחר זו, בעודה שוקעת מאחורי אמירי העצים. האין זה נושא נפלא למשורר? – משורר האתמול, שכן כיום דוחקת המכונית את מקומו של הפרח – בתולות מים מפשילות את הינומתן הטהורה אך ורק למבטה הלוהט של השמש! כשידו האחת בכיסו וסיגריה תחובה בזקנו צועד קלוד מונה בשלווה החלטית שמושגת בזכות איזון טוב ובריאות מושלמת. הוא לבוש בגדים בהירים כי אינו אוהב צבעים קודרים לגופו או בסביבתו. בחורף הוא לובש מעילים רחבים בצבע בז' ואפודה עשויה פרוות חולד רכה ומשיית – מן החולדים שבגן כמובן. בכל מזג אוויר מתנוסס על ראשו כובע כפרי עשוי לֶבד או קש. דמותו כשל גנן טוב, הוא מוצק ויציב, וחזותו מרמזת הן על עוצמת היער והן על אור אפריל הבוהק. ואולם אם יִפנה לאחור, תחזו במבט החריף, העיקש והנוקב שאין מצפים לראות בחזוּת כה מסבירת פנים. – מאין באה לך, רב-אמן יקר שלי, החיבה הזאת לנימפאות? – האמת שאיני יודע... תן לי לחשוב רגע... היה פלג אחד, האֶפְּט, שזורם מז'יזוֹר, בשולי הנחלה שלי. כריתי בו תעלה כדי למלא בריכה קטנה שחפרתי בגן. אני אוהב מים, ואני אוהב גם פרחים. לכן, מאז שהבריכה נמלאה חשבתי לעטרהּ בצמחים. נטלתי לידי קטלוג ובחרתי באקראי, זה הכול... ...


ספר קטן אך ארוך מבחינת הקריאה, הציפיות שלי היו גדולות מאוד כמעריץ נלהב של קלוד מונה- אבי זרם האימפרסיוניזם. אין ספק שהספר שופך הרבה אור על... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
ספר קטן... שאין בו הרבה ... בעיקר מתאר מורים/עמיתים של מונה ופחות על הגיגיו המקצועיים. יש פרק אחד מקסים ומשעשע המתאר את סזאן. מומלץ לציירים, ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
המקום בו היופי הוגדר מחדש מה יש בה, בבריכת חבצלות המים שליד משרדי המעוררת בי תשוקות וגעגועים עזים, לגן עדן אבוד שבו צמחיה ומים מעניקים תח... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
רקע: ב-1883, לאחר שזכה להכרה מצד המבקרים, שכר מונה בית כפרי, מוקף על ידי גן, בכפר ז'יברני (Giverny) שעל גדות הסֶן. מאוחר יותר, ב-1890, קנה מונה את הבית, ... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ