ביקורת ספרותית על בין חולות וכחול שמיים מאת נחום גוטמן
ספר טוב

---

בראשית הספר מספר גוטמן את החוויה המעצבת שלו בדרכו כילד לארץ-ישראל, יחד עם הוריו. בעת חניית ביניים באיסטנבול (שהוא מכנה בשמה הקודם קונסטנטינופול), בדרכם באניה מאודסה, נתקל לראשונה בגמל. המראה המוזר, האגדי וכמעט מפלצתי של החיה עמד בעיניו בניגוד למראה העיניים הפיקחות והעצובות שלה וכפות רגליה הרכות. לגבי גוטמן היה זה עבורו מגע הקסם הראשון עם המזרח, אותו ניסה לשחזר בציוריו. לדעתי אופן התיאור של מפגש זה על-ידי גוטמן מקפל בחובו את גישתו בהמשך לכתיבה לילדים: ההתבוננות הסקרנית בסביבה והמשיכה אל המופלא.
גוטמן הוא סופר הילדות שלי, ואת ספריו אני נהנה לקרוא עד היום (ואני שמח לגלות מדי פעם עוד ספר שלו שלא קראתי). כמובן שנהניתי מהסמי-ביוגרפיה שלו שכתב אהוד בן-עזר על-פי שיחות איתו. הספר עשיר באנקדוטות מעניינות על דמויות מוכרות מתולדות הישוב בארץ. עגנון וביאליק, שהיו בני בית אצל הוריו של גוטמן, מככבים, ויחד איתם גם ברנר ולוי אשכול (שגוטמן זוכר לו לטובה דווקא את הגמגום המפורסם שלו) ועוד. גוטמן מספר גם על המציאות הקשה בארץ בימי מלחמת העולם הראשונה, על הגיוסים הכפויים לצבא העות'מאני, שחרצו את גורלם של רבים מחבריו לספסל הלימודים ב"בצלאל". מצד שני, ארץ-ישראל בתקופה זו מצטיירת על-ידו כמוקד משיכה להרפתקנים וחולמי חלומות, לפני שהחלו העליות ההמוניות לארץ.
אבל אף על-פי שגוטמן זכור קודם כל כצייר (ואת חוויותיו בדרכו בעולם הציור מילדותו ועד לפרסומו הוא מתאר בהרחבה), מעניינת יותר בעיני היא גישתו של גוטמן לכתיבה לילדים, אליה הגיע בדרך מקרה. בדיעבד, אולי דווקא מורשתו כסופר לילדים חשובה יותר ממורשתו כצייר. אני סבור שספר ילדים טוב מדבר גם למבוגרים, וכך עד היום אני נהנה לקרוא את ספריו ולא מתוך נוסטלגיה. גוטמן מציין שהוא מעולם לא ראה גבולות בין ספרות הילדים לספרות המבוגרים, ושלמעשה אנו נולדים "מוכנים" ואיננו משתנים באופיינו או בתפיסת הדברים. מכך נגזרת גם כתיבתו, שבה הוא "מדבר עם הילד כעם שווה", כשהעיקר בעיני גוטמן הוא "לעורר את תאבונו של הילד למתרחש סביבו, ולהסיעו לעולמות רחוקים אשר בקירובם לחיי יום-יום ניתן לעמוד גם על הקסם שמצוי בחיי יום-יום".

» ביקורות נוספות של Huck
» ביקורות נוספות על בין חולות וכחול שמיים