ביקורת ספרותית על The Genius מאת Jesse Kellerman
ספר בסדר

---

ג'סי קלרמן, יהודי יקר שלי, מה אתה מבלבל את הקורה שלך?
מה אתה מתחיל ספר בלשי ובאמצע משנה אותו לדרמה משפחתית?
אז מה היה לנו פה? הספר התחיל כסיפור בלשי לכל דבר. סוכן אמנות צעיר מוצא דירה עזובה באחת משכונות הפשע של ניו יורק. בתוך דירה ארגזים על גבי ארגזים עם אין סוף ציורים על נייר. על כל דף מאחורה יש מספר כך שאפשר להרכיב תמונה אחת ענקית, מין פאזל שכזה. שאלת הששאלות היא מי הוא שצייר את הציורים? האם גאון או שמה משוגע מטורף? הסיפור מקבל תורים גבוהים יותר כאשר סוכן האמנות שלנו מקבל טלפון משוטר שיצא לגמלאות שזיהה בין הציורים פרצופים של ילדים שנרצחו לפני שנים רבות. האם מי שצייר את הילדים הוא גם הרוצח? נשמע מעניין - הקורה חושב שיש לו פה ספר קליל עם סיומת הוליוודית, אך לא, הסופר כנראה משתעמם לו מסיפור הבלשות שלו והופך את הספר לדרמה, בה מסופר על מספר דורות של משפחה עשירה, בה כל האנשים משקרים אחד לשני והורסים אחד לשני ולעצמם את החיים. דווקא החלק הזה של הספר כתוב לא רע בכלל, רואים איך דעות קדומות וחוסר יושר הורסים משפחה שלמה וכמה קשה לצאת מסיטואציה שהולכת ומסתבכת על רקע השקרים האלו.
בקיצור הייתה לי בעיה עם זה שזה התחיל כמו איזה ספר זול והמשיך כמשהו רציני יותר.
אבל, יאלה, סופר צעיר, ניתן לו את הקרדיט על חלקו השני של הספר!

» ביקורות נוספות של בוקי
» ביקורות נוספות על The Genius