בדרך-כלל אני מסיים ספרים שאני קורא.אני לא חושב שזה נכון לשפוט ספרים על-פי ההתחלה.(אם כי בהחלט נכון להביא את זה בציון כלשהוא)
אני לא יודע אם זה הקיבוץ שהסיפורים אודותיו כבר נמאסו עלי או העלילה.
את הספר הזה שרדתי עד עמוד 52.
בכל מקרה,יפה קביעתו של עוז את הכותרת.אם יש לכם קשיי שינה - קחו ספר זה וזכו למנוחה נכונה.

הסרקזם ,השנינות והזווית הראייה המיוחדת - זהו מרק טוויין.
ספר "חובה" בעיני,המשלב עדות היסטורית(הגם שיש כאלו המפקפקים בה) דרך עיניו של טוויין ומשם לעטו המושחז.
טוויין מסקר בצורה מרתקת ומשעשעת את קורותיו,בין השאר,בארץ הקודש תוך שהוא ששם ללעג את אלו הראויים לו.
לסיכום,ספר מופתי - ארץ הקודש ומרק טוויין במיטבו.

ללא-ספק הספר מרתק וכתוב נהדר.הוא משלב בצורה יפהפייה תקופות שונות המתקבצות לתצריף יפה לא פחות.
התיאורים החיים והשילוב של עובדות היסטריות מוסיפות מאוד למימד ההנאה.
כאדם דתי,האירוטיקה הייתה מוגזמת בשבילי,אם כי אוכל בהחלט להבין את אלו שיסברו לא רק אחרת אלא אף יחשיבו זאת כחלק חשוב מנוי הספר.

נהדר,פשוט נהדר. בעיני,אין יותר מידי סיפורים קצרים ישראלים שבנוסף הם גם טובים,אבל נראה ש"קנה וקינמון" בהחלט מביא רשימה של סיפורים יערערו על ההנחה הזו.
אני חש צורך להמליץ על "על מי הקב"ה בוכה" במיוחד הואיל וזהו אחד הסיפורים המופתים שקראתי בז'אנר הנ"ל.
אין טוב בלי קצר מר.את שני הסיפורים המופעים גם ב"קיבוץ הוא קיבוץ,הוא קיבוץ" פחות אהבתי.
אני לא יודע אם זה בגלל הקשר של שמוש אל מכורתו או מאיזושהי סיבה אחרת.
מכל מקום,סיפוריו של שמוש על חלב עולים ,ולא במעט לענ"ד על סיפוריו על הקיבוץ.

"זוגות בודדים" הוא הרומן האחרון שכתב ישראל סגל.למעשה,הוא לא הספיק להגיה אותו היטב לפני שנפטר בפתאומיות.
לדעתי,אחד המוטיבים בכתיבתו של סגל הוא "ההרס העצמי" ו"הידרדרות" שגורמים לעיתים מצד הקורא חשק להיכנס לתוך השורות,לתפוס את הגיבור ול"יישר" אותו בכמה סטירות לחי.בספר זהו המוטיב הבולט במיוחד בחייו של הגיבור,הן במעשיו והן במעשיהם של הסובבים אותו.סגל מתאר יפה ועם לא מעט הומור את מערכות היחסים של הגיבור עם הקרובים אליו.באופן נדיר,שלא לומר חד-פעמי - סגל מעניק לספר סיום "טוב" - שהרי לא היה יפה מצידו לתת לנו לקרוא איך בן-אדם יורד לשפל המדרגה ב250 עמודים ,ומסיים אחרת.

מבין כל הספרים שקראתי - אני מתפלא איך עדיין לא עשו על 'מינוטאור' סרט. סרט שללא ספק היה יכול להיות מוצלח.
ההתחלה מעט מגומגמת,אבל בהמשך העלילה משתפרת.
הספר בנוי בצורה מעניינת המספרת סיפור,שבהתחלה פגום ומלא חורים.
אולם,לאחר שכל זווית ראייה נבחנת - כל הערפל נמוג ומתקבל סיפור שלם ויציב.
'מינוטאור' הוא ללא-ספק ספר שזמן הקריאה שלו משתלם בהחלט,אם כי קריאה בפעם השנייה לא בדיוק אפשרית.

'נעילה' הוא לא הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של ישראל סגל,שהיה סופר מוכשר ללא ספק.
עם זאת,איתרע מזלי וקראתי ספר זה לאחר שקראתי את "וכי נחש ממית" של ישראל סגל גם הוא.
צר לי,אבל הספר ממוחזר כמעט לחלוטין.
ישנם חפיפות רבות בין אירועים שאירעו גם ב"וכי נחש ממית"(ולמעשה הם פרטים אוטוביוגרפיים).
אף-על-פי-כן,למי שלא קרא את 'וכי נחש ממית' הספר ,כמובן, מומלץ מאחר והוא בהחלט לא ספר רע - להפך: זהו ספר נהדר,רק ממוחזר.