“מכירים את זה שאתם מתעוררים מחלום ולוקח לכם זמן להבין מה אמיתי ומה לא? כמו תחת סם משנה תודעה אתם מתהלכים סהרוריים עד שניתן אט אט להתחיל להסתגל בחזרה למציאות, כביכול.
איון טיכי, מגיע לסקר את כנס העתידנים השמיני שמתרחש במלון הילטון בקוסטה ריקה העתידנית. הוא מתערה בחברה האנושית המודרנית, שהמיניות והתוקפנות בה גלויים בהרבה. כבר ביום הראשון, נקלע טיכי, יחד עם שאר דרי המלון למתקפת טרור בגז מעורר הזיות שמהווה את יריית הפתיחה למלחמה בין הממשלה ומתנגדיה.
בעתיד הרחוק תוקם הכימוקרטיה, שיטת ממשל בה צרכי הציבור יסופקו על-ידי תרופות. בידור, השכלה, או צורך נפשי/פיזי? לכל אחד מאלה ניתן להתאים תרופה. מדובר בחברה אידילית לכאורה, השלום העולמי הושג, והחיים מתנהלים על מי מנוחות (אלא אם כן מישהו רוצה לכעוס, וגם לכך אפשר למצוא כימיקל).
ניתן לומר שאנו אכן חיים בחברה שתלויה בכימיקלים, אך היעילות שלה מוגבלת, שכן היא מציע שפע מועט יחסית והאדם עדיין סובל מחרדה ודיכאון.
לספר שני חלקים, הראשון מתאר את תחילתה של המהפכה הפסיכוכימית והשני את סופה. הוא עוסק בשלל נושאים, לרבות סביבתיים (השלכות יחס האדם-סביבה), אתיים (הדילמה בין בורות וידיעה קשה) ובעיקר פילוסופיים-אפיסטמולוגיים (מהם החיים ומיהו האדם בתוך הגבול הבלתי נתפס בין מציאות ואשליה).
לם כותב בהומור שחור משובח. קצרה היריעה מלתאר את שפע רעיונותיו המשלהבים והמקוריים אודות העתיד.
לעיתים מרגיש שהעלילה מדשדשת קצת, ושהסופר לא הצליח לעורר סימפטיה מיוחדת עבור דמויותיו (אם כי, לא בטוח שניסה). לם לא הקל על מלאכת התרגום – לטובת תרגום המונחים העתידניים הרבים, על המתרגמת לפתח כושר דמיון לפחות כמו הסופר. פאולינה צלניק עשתה עבודה נאה, אך לא יזיק לספר תרגום עכשווי.
היצירה עוסקת גם ביצר הרוע של האדם, ובכך שיאבד את שפיותו אילולא ירע לאחר (אין די באושר, אילולא נהפוך אחרים לאומללים).
כמו כן, מוצגת בפנינו העתידנות הלשונית – באמצעות הטית מילים קיימות ניתן לאתר מילים שאומנם כיום אין להן משמעות, אך בעתיד תהיה, ובכך לחזות חידושים והמצאות. שפה יוצרת מציאות, וגם בוראת עתיד.
מהספרים הטובים שקראתי אודות היעדר היכולת להבחין בין אמת ושקר, בין מציאות ודמיון.
יצירתי, מצחיק ומעורר מחשבה,
כחמישה כוכבים,
מומלץ.”
