מכירים את זה שאתם מתעוררים מחלום ולוקח לכם זמן להבין מה אמיתי ומה לא? כמו תחת סם משנה תודעה אתם מתהלכים סהרוריים עד שניתן אט אט להתחיל להסתגל בחזרה למציאות, כביכול.

איון טיכי, מגיע לסקר את כנס העתידנים השמיני שמתרחש במלון הילטון בקוסטה ריקה העתידנית. הוא מתערה בחברה האנושית המודרנית, שהמיניות והתוקפנות בה גלויים בהרבה. כבר ביום הראשון, נקלע טיכי, יחד עם שאר דרי המלון למתקפת טרור בגז מעורר הזיות שמהווה את יריית הפתיחה למלחמה בין הממשלה ומתנגדיה.

בעתיד הרחוק תוקם הכימוקרטיה, שיטת ממשל בה צרכי הציבור יסופקו על-ידי תרופות. בידור, השכלה, או צורך נפשי/פיזי? לכל אחד מאלה ניתן להתאים תרופה. מדובר בחברה אידילית לכאורה, השלום העולמי הושג, והחיים מתנהלים על מי מנוחות (אלא אם כן מישהו רוצה לכעוס, וגם לכך אפשר למצוא כימיקל).

ניתן לומר שאנו אכן חיים בחברה שתלויה בכימיקלים, אך היעילות שלה מוגבלת, שכן היא מציע שפע מועט יחסית והאדם עדיין סובל מחרדה ודיכאון.

לספר שני חלקים, הראשון מתאר את תחילתה של המהפכה הפסיכוכימית והשני את סופה. הוא עוסק בשלל נושאים, לרבות סביבתיים (השלכות יחס האדם-סביבה), אתיים (הדילמה בין בורות וידיעה קשה) ובעיקר פילוסופיים-אפיסטמולוגיים (מהם החיים ומיהו האדם בתוך הגבול הבלתי נתפס בין מציאות ואשליה).

לם כותב בהומור שחור משובח. קצרה היריעה מלתאר את שפע רעיונותיו המשלהבים והמקוריים אודות העתיד.
לעיתים מרגיש שהעלילה מדשדשת קצת, ושהסופר לא הצליח לעורר סימפטיה מיוחדת עבור דמויותיו (אם כי, לא בטוח שניסה). לם לא הקל על מלאכת התרגום – לטובת תרגום המונחים העתידניים הרבים, על המתרגמת לפתח כושר דמיון לפחות כמו הסופר. פאולינה צלניק עשתה עבודה נאה, אך לא יזיק לספר תרגום עכשווי.

היצירה עוסקת גם ביצר הרוע של האדם, ובכך שיאבד את שפיותו אילולא ירע לאחר (אין די באושר, אילולא נהפוך אחרים לאומללים).
כמו כן, מוצגת בפנינו העתידנות הלשונית – באמצעות הטית מילים קיימות ניתן לאתר מילים שאומנם כיום אין להן משמעות, אך בעתיד תהיה, ובכך לחזות חידושים והמצאות. שפה יוצרת מציאות, וגם בוראת עתיד.

מהספרים הטובים שקראתי אודות היעדר היכולת להבחין בין אמת ושקר, בין מציאות ודמיון.

יצירתי, מצחיק ומעורר מחשבה,

כחמישה כוכבים,
מומלץ.

ספר מבריק, מצחיק עד דמעות, שחיכה לי זמן רב על המדף.
באופן כללי סופרים רוסים מאוד מצחיקים אותי, והעלילה שלהם הרבה יותר מחוספסת. אמנם סטניסלב לם הוא פולני, אז כנראה שארחיב את ההגדרה הזו ל"סופרים סלאבים" :)
הספר הזה אולי קצת מזכיר את ספריו של פיליפ ק. דיק - השפעת הסמים ושילובם בתפאורה עתידנית. בספר הזה "מלחמה כימית" של סמים משגעת את האנושות. כל הספר נע בפיתולים הזויים שברור לקרוא שאינם המציאות, אך לא ממש ברור מהי כן המציאות. לאט לאט, ככל שמתקרבים לסוף, המציאות המכוערת הזו מתחילה להחשף בצורתה המחרידה ביותר, וזה בהחלט ספר שמשאיר איזשהו "ערך מוסף" מחשבתי כלשהו שליווה אותי.
בהחלט שווה קריאה - וגם מאוד קצרצר (אפשר לקרוא אותו בשבת אחת בלי שום בעיה).

25 שנים לפני '12 קופים', כמעט 30 לפני 'מטריקס' הסופר הפולני סטניסלב לם כתב ספר שלא רק הניח את היסודות לאותן יצירות פוסט-אפוקליפטיות פילוסופיות, אלא למעשה כמעט וייתר אותן. לם, שידוע בעיקר בזכות ספרו 'סולאריס' (שאותו טרם קראתי, ובהחלט מתכוון לעשות זאת במהרה), חקר בספר זה את ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות של התפוצצות האוכלוסין שעומדת להתרגש על העולם.

הרומן הקצרצר (148 עמ') מציג בפנינו את איוון טיכי, עתידן בעל-כורחו שנוסע לכנס מקצועי במדינה דמיונית ושמה קוסטריקנה. הכנס, שמתרחש במלון עתיר ממדים, מופרע על ידי המלחמה שמרחשת מחוצה לו בין אלה שאין להם ובין כוחות הביטחון שאמונים על בטיחות התיירים. במהרה העניינים מסתבכים וטיכי מוצא עצמו נמלט על נפשו עם כמה מעמיתיו ופוצח באודיסאה פסיכולוגית וכימית שתוביל אותו בסופו של דבר, בטירופו ההולך ומעמיק, לגרד באובססיביות את המעטה הדקיק אך חיוני שעוטף את תודעת הסובבים אותו על מנת לחשוף את האמת לגבי העולם.

לם, מגדולי סופרי המד"ב בדורו, הוביל את איוון טיכי מאיזור הנוחות שלו אל קצה גבול התודעה האנושית, ואז הקפיץ אותו מעבר אליה. זהו אמנם רומן מד"בי אבל לצד זאת גם חיבור פילוסופי עם זיקה מסוימת למרקס (עם תודעתו הכוזבת) ודקארט. לצערי, הרומן הגדול הזה די נשכח, ורק הודות לארי פולמן וסרטו המופלא שנושא את אותו השם (ויש לו קשר רופף מאוד לספר) הציף אותו חזרה, אבל לא מספיק.

'כנס העתידנים' הוא חוויה מופלאה ושואבת שהותירה אותי פעור פה בסופו. התחושות שליוו אותי אחרי סיום הספר מזכירות קצת את האופן שבו אני מרגיש לאחר סיום 'חוות החיות' - מזועזע מחד אך מועשר בתובנות מאידך. הספר מומלץ לחובבי מד"ב וגם למי שאוהב רומנים פילוסופיים, או סתם ספרים טובים ומיוחדים.

הערה על התרגום לעברית - כמו כריכת הספר התמוהה, גם התרגום די ארכאי, אך אל תתנו לו לעמוד בפניכם.

ספר מעולה שבו כמה רגעים עוצמתיים של התגלות המציאות כמו שהיא מהטובים שנתקלתי בהם בעולם הסיפורת.
בעיקר בכל הקשור בחווית התפוגגות האשליה וחזרה למציאות ומה שביניהם.
ה- 50 עמודים אחרונים של הספר יגרמו לכל אדם אשר התנסה באסקפיזם קיצוני לבכות בבכי תמרורים אך לא ממקום של עצבות וכאב אלא ממקום של הזדהות והבנה.
כדרך אגב, סרטו של ארי פולמן המבוסס על רעיונות מספר זה ואף נקרא "כנס העתידנים" מומלץ ביותר ואני אף מגדירו כסרט החשוב ביותר בתקופתנו מאז "זה יגמר בדם".
אסור לפספס לא את הסרט וכמובן את הספר.

לספר "כנס העתידנים" הגעתי בעיקבות מאמר על סטניסלב לם.
עודני תוהה אם המאמר הוסיף או גרע מהנאת הקריאה בו.
הספר מתאר תקופה נוראה שבה ארועי טרור, הפיכות עקובות מדם, רציחות ומעשי אלימות הנם מעשים שבכל יום.
בניגוד לכל המאמרים והכתבות המבכים את תקופתינו, ומשום מה קיימים לאורך כל ההיסטוריה של העיתונות מקדמת דנא,
אינני מבכה את תקופתי. האלימות והטרור קיימים בכל זמן. ובספר, כיאה לסיפור בדוי המצב מוקצן ומזעזע את הקורא.
ואכן, התאורים בו נוראים וככל שהספר מתקרב לקיצו התאורים הולכים ונעשים נוראים יותר.
הסיפור מסופר עי איון טיכי, הנוסע לכנס העתידנים ונקלע להפיכה המדוכאת בידי הממשלה באמצאות סמי הזייה
ובדיוק כמו ההקצנה בתאורי הזוועה כך גם ההקצנה בסמי ההזיה.

איון טיכי נפגע בהפיכה "מוקפא" ומתעורר לחיים בשנת 2039. ואני מזכירה פרט זה לא בגלל חיבתי (הידועה) למדב אלא בגלל חיבתי (הידועה אף היא)
ללשון. אחד התאורים המעניינים ביותר בספר הוא שינוי במילים שגורות מילים שנעלמו או הפכו למילים שונות..
הרעיון של שינויים בלשון מעניין במיוחד, למרות שאינו מובא היטב. אם בגלל הקושי לתרגם את הביטויים או שהיה כך במקור זאת אינני יודעת.

הערה אחרונה בקשר למחבר, סטניסלב לם, שהתיחס לכתיבתו כאלגוריה, דרך לבקר את המישטר הקומניסטי ללא התיחסות ישירה למצב במדינתו.
שלושה ספרי מדב עלו בדעתי בזמן הקריאה. שניים נכתבו לפניו. "עולם חדש אמיץ" של אלדוס האקסלי. ו"1984" של ג'ורג' אורוול.
והשלישי, שנכתב אחריו והשפעתו ניכרת בו הוא "סורק אפלה" של פיליפ ק. דיק.
הספר מיועד לקוראי מד'ב כבדים.. ראו הוזהרתם!

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, חשבתי לתומי שללכת לישון באותו הלילה, מכיוון שבכל לילה הולכים לישון, יהיה דבר שבשגרה.
נרדמתי, וחלמתי שאני באותו עולם "אוטופי" שמתואר בספר, שאני איון טיכי של אותו עולם. טיילתי לי בו עם הרגשה קצת מוזרה וחשדנית. באמצע החלום כנראה ששאפתי מן הנוגדן וראיתי את אותו העולם כפי שהוא באמת, כפי שתואר בספר והפחיד אותי מאוד. החלום הפך לסיוט של ממש, וניסיתי להתעורר ממנו בכל כוחותיי. אחרי שהצלחתי לפקוח עיניים, התחלתי לפקפק בעובדה שאני ערה, כל הלילה התהפכתי במיטה בלי לדעת מה נכון- אני ערה? אני בחלום? האם המיטה שלי היא המיטה שלי באמת? כך עד הבוקר, כמובן שכבר וויתרתי על לנסות להרדם שוב.

אם זה לא היה ברור, אני מאוד ממליצה על הספר, אני חושבת שתפקידם של ספרים טובים ואמנות טובה בכלל- הוא להשאיר אותך ער ללפחות לילה אחד.

כנראה בהשראת התקופה בה נכתב (תחילת שנות ה-70 כשהסמים משני התודעה נכנסו לאופנה בדלת הראשית), נברא לו העולם ההזוי והמוזר של הספר.
התפאורה היא מלון ברפובליקת בננות וכנס על עתיד האנושות, עם קבוצות סהרוריות, מורדים ואפצצות ממשלתיות של חמרים פילנטרופיים כהתגוננות.
השלב הבא הוא עולם עתידני (שסרט מד"ב מפורסם, מן הסתם הושפע ממנו רבות) אליו הגיבור "מתעורר", ובו האנושות המסוממת נמצאת לכאורה בשיאה.
הספר, כבר מתחילתו, אפוף בתחושה כבדה של הזיה ולאורכו נע על הסקאלה בין מוזר למבריק- עם הרעיונות, השפה העתידית המקורית וגם ההומור המעולה.

אין כאן מילה מיותרת. יש בספר התחלה אמצע וסוף. נקודה. רעיון מבריק של סופר מדע בדיוני שנכתב עליו בכריכה האחורית של הספר שהוא -
"אחד הסופרים הפופולריים והטובים ביותר בתחום המדע הבדיוני."
לא קראתי ספרים אחרים של סטניסלב לם, ובכלל הניסיון שלי בקריאת ספרי מד"ב שואף לאפס. ההתלהבות שלי מהספר איננה נובעת אם כך מקריטריונים שלאורם מעריכים ספר בתחום המדע הבדיוני.
נהפוך הוא, מאחר ואין לי כל כך למה להשוות אותו, ראיתי בו אבטיפוס. מסר לכולנו. מסר חשוב לכל מי שרוצה להבין מדוע איננו אובייקטיביים. עד כמה אנחנו שבויים של כוחות שכמעט ואין סיכוי להתמודד איתם. וכדי לחיות ב"מציאות" נחוץ אופי, החלטיות, חשיבה עצמאית ועוד.

יש לציין שמחבר הספר, סטניסלב לם, נולד ב- 1921 וכתב את ספרו ב-1970. הספר ראה אור לראשונה בשפת המקור - פולנית - ב- 1971. אז, בתקופה בה פולין הייתה מדינת טוטליטרית, וגם היום - כשמרבית קוראיו של הספר אינם מכירים צורת משטר טוטליטרית - משבחים אותו.
הווה אומר, שהמחבר הצליח לגעת בסוגיה המעסיקה את האנושות גם במאה ה-21, ולמעשה מאז ימיו של סוקרטס.
גיבור הספר מקבל תפקיד סוקרטי חשוב, לשאול שאלות, לבדוק, לבחון, להבין ולהתרחק מכל דבר שהוא "מזוייף".
כשתקראו תבינו.

הרעיון הדיסוטופי מעניין אבל הספר עמוס מדי בפנטזיות כאילו המחבר עצמו נמצא בטריפ קיצוני.
מתואר כסוג של הזיה בתוך מציאות בתוך חלום או משהו דומה לכך.
יש קושי ברציפות הקריאה. מבט הומוריסטי (שחור) לקורא יעזור לצלוח את החיבור הזה.