ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 ביולי, 2013
ע"י תותית
ע"י תותית
אז ככה... מישהו מכיר את סנדרין וולף או אן פלישוטה? אני לא. על הכריכה הפנימית כתוב שהן שתי ספרניות ועוד כמה דברים. לא קראתי ספר קודם שלהן, ולא ידעתי כל כך למה לצפות. אני מוכרחה לציין שלא ציפיתי ליותר מדי, כי מרפרוף על הפרק הראשון וגב הספר הוא לא נראה כמו ספר אדיר או מרתק או משהו כזה. במקור לקחתי אותו בשביל אחי הקטן וחשבתי שאולי הוא יתאים לשנינו. בסוף רק אני קראתי אותו. לא ציפיתי להרבה ולכן גם לא התאכזבתי. אבל "הסדרה שכובשת את העולם","תורגם ל-24 שפות" ו"מדובר בסדרת פנטזיה ממכרת..." נו, באמת. לא קצת הגזמתם?
אוקסה בת ה-13 מגלה שיש לה כוחות מיוחדים, ובין היתר היא גם יורשת העצר של ממלכת אדפיה והתקווה האחרונה של בני משפחתה והאנילימילים (שמתם לב למשחק המילים המזעזע? חכו להמשך) לשוב לשם. בגדול, ממש לא מקורי. אבל אם לדייק לא חסרים ספרי פנטזיה כאלה, ובכל זאת הם נהדרים.
ההתחלה, כפי שכבר אמרו לפניי, לא מרתקת, אבל גם לא כזה שיא השעמום. עם קצת סיבולת-ספרים חולפים על פניה מהר ומגיעים לקטעים שנעשים קצת (מדגישה: קצת) יותר טובים. מי שרוצה לקרוא פתיחה באמת קשה לספר טוב מוזמן אל הרוזן ממונטה כריסטו או הכרך הראשון של שלושת המוסקטרים. בזה ממש צריך להתאמץ כדי לעמוד...
בהתחלה, באמצע ובסוף חשבתי על הספר בערך את אותם דברים. העליות והמורדות הקטנטנים ברמת השעמום לא שינו הרבה. איכות הכתיבה - ממוצעת. לא שפה גבוהה מדי, אבל גם לא כזו נמוכה. הספר היה זורם מאוד בסך הכל. העלילה כפי שכבר נאמר לא הייתה מרתקת, מעניינת או מותחת בצורה יוצאת דופן. ממוצעת, זה מה שיש לי לומר.
האם הספר ריגש אותי? הפחיד אותי? הצחיק אותי? האם הזדהיתי עם הדמויות? לא ממש. אז למה בכל זאת דירגתי אותו כספר טוב? אני תכף מגיעה לזה :)
היו עוד שלושה דברים איומים ממש שלא סבלתי. אתם בטח כבר מנחשים. קודם כל, סימני הקריאה, ודבר שני- משחקי המילים והשמות ההזויים והמגוחכים שאין בהם שום דבר מיוחד או יפה שקורץ לקורא, וגורם לו להעריך את הסופר ולומר בלב, אוה, זה היה רעיון יפה.
מחורפנונים? בפנימים? בחוצים? כדורוגע? כוח הזבינג-בנג (או זבנג-בום, אני לא בטוחה.)? צפרזומים? נהורן (< זה אחד מהיותר קשים: תמנון שעושה אור)? ועוד כמה דברים טיפשיים שאני שמחה להגיד שאני לא זוכרת...
סימני הקריאה: לפחות פעמיים במשפט, וסביר להניח שבמקום הכי לא מתאים.
ואחרונות חביבות - היו לי כמה בעיות עם הדמויות, אבל אולי זה למרות הכל רק טעם אישי. אוקסה עצמה, לדוגמה. קצת בעייתי ליהנות לגמרי מספר כשאתה לא סובל את הדמות הראשית שאין בה שום תוכנה שיכולה לגרום למישהו לחבב אותה, ובכל זאת כולם מחבבים אותה. או פאבל, אבא שלה. כמה חסר בטחון, פסימי ומלא רחמים עצמיים אפשר להיות? וכל העניין של הליטופים האלה כל הזמן, של כל היצורים המוזרים האלה של הסבתא. סופרות יקרות, רחמים עלינו :'(
ולחלק הפחות מאיים... למרות כל אלו, בכל זאת נהניתי. ובמיוחד שהוא היה כזה ארוך. כי יש בספר הזה משהו מתוק, תמים וילדותי ואפשר לקרוא אותו במשך הרבה זמן בין כל הדברים של היום-יום. וכן כיף לקרוא אותו. עוד משהו: נקודות אור - ראשונה: טוגדואל. אם מתעלמים מנקודת הראייה המעצבנת של אוקסה, שדרכה נגזר עלינו להכיר אותו, הוא דווקא ממש טוב, ובספר השני הוא אפילו משתפר. יש לו עבר מוצק ובנוי היטב, הווה מסתורי ועתיד עוד יותר מסתורי. הסופרות בכל זאת הרסו קצת עם הילדותיות הזו שיש לה דריסת רגל בכל דבר בספר, אבל לגבי מה יהיה איתו אני לא יודעת. זה לא צפוי כל כך, ומאוד נחמד.
שנייה: אם מתעלמים לרגע מהדעות הקדומות, הספר (ובמיוחד ההמשכים שלו) עמוסים הפתעות וסיבוכים שלא דמיינתי שיהיו. זה בהחלט משהו שאפשר להעריך את הסופרת עליו.
שלישית: בעצם לא. זה כבר בספר השני. אבל למי שהתאכזב ובכל זאת הצליח לסיים, יש למה לצפות :)
לסיכום: ממליצה. באמת, סמדי. הוא לא כזה גרוע.♥
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
