ביקורת ספרותית על נמר שטיח מאת ג'רלד רוז
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שישי, 5 ביולי, 2013
ע"י בוב


את הביקורת הזו אני כותב עבור מי מכם אשר יש לו ילדים.
אתחיל ואומר שאני מאוד אוהב ספרות ילדים, במיוחד קלאסית, אם מהארץ ואם מחלקים אחרים בעולם. לצערי רבים טועים לחשוב שהז'אנר הזה מצריך פחות כישורי כתיבה ולכן יותר קל ליוצרו. זו הסיבה שלא מעט "ידוענים" וכסילים אחרים מחליטים להוציא ספר ילדים פרי עיטם, או יותר נכון אחוריהם, בעידוד הוצאות הספרים. גישה זו הורידה את רמת הכתיבה בז'אנר לתחתית כתיבתית ורעיונית לאורך השנים שמקשה מאוד למצוא סופר ילדים ראוי כשיש על המדפים הררים בילתי נדלים ואין סופיים של זבל אורגני לא מעובד.
כשבאים אל ספר ילדים מצפים שהוא יעשה אחד מ-3 דברים:
א.יחנך- לערכים, לפעולות (כגון צחצוח שיניים וכו'...)
ב. ילמד- לספור, להבדיל בין צבעים (זאת אפשר למצוא רבות בספרים לפעוטות כגון מעשה בחמישה בלונים)
ג. יגרום להזדהות- גם אם ההזדהות לא חינוכית דוגמת הספר "אלונה לא".

ובכן, לאחר הפתיחה הזו אתיחס סוף סוף לספר "נמר שטיח".
לספר אין את אף אחד מהדברים שציינתי. יותר מזה, הוא מספר על נמר רזה שמאוד רוצה לחיות בארמון הטאג' מהל, ולכן הוא מתחזה לשטיח והופך עצמו לאסקופה נדרסת תרתי משמע. הוא מוכן לעבור עינויים כאשר חובטים בו על מנת לנקותו, להתיבש על חבל, לשתוק, להתחזות למת ולאכול שאריות אוכל בסתר רק כדי להיות בחברתו הנתעבת של הראג'ה ומשפחתו.
ספר מגעיל שמחנך לאפסיות וחדלות אישים.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בוב (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ג'ניה- מעניין מאוד. גם אני קיבלתי את ההמלצה על הספר מספרן ששיבח אותו. מי יודע, אולי זה אותו הספרן...
ג'ניה (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אהבתי את הביקורת וגם שנאתי את הספר קיבלתי את הספר מספרן האהוב עלי כספר הטוב ביותר שיצא השנה. אומנם לא תמיד אני עושה את זה אבל הפעם כן - קראתי אותו לפני ההקראה לבנותי.. לא האמנתי למראה עיני הן בלגיטימציה של הרצון והמוכנות להשפלה של הנמר והן במטרה הגדולה שבשבילה הנמר עבר את מה שעבר. הספר לא הגיע להקראה לבנותיי אצלי בבית והוחזר כמו שהוא. יתרה מכך עשיתי משהו שאני לא עושה כמעט אף פעם והוא לדבר עם הספרן על כך שאני חולקת עליו ( לרוב איני נכנסת לוויכוחים והתפלספויות עם אנשים שאינני מכירה ממש ממש טוב). הוא הסביר למה הוא אהב אותו ועדיין לעניות דעתי הספר לא ראוי להקראה.. בהקשר להנאה מספרים אני חושבת שהיא חשובה מאוד אך לא נוגדת את הצורך שיהיו איכותיים. הם פשוט צריכים להיות גם וגם.
אנקה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
יופי של ביקורת עניינית על ספר ילדים. בדיוק חשבתי היום כמה קשה בעצם לכתוב ספר ילדים מכיוון שהמטרה וציבור הקוראים/שומעים הם צעירים
וצריך להזהר משנה זהירות לתכנים ולמטרות שהם נחשפים אליהם.
ובאמת לכל ספר ילדים רצוי שתהיה מטרה ומה שיותר קשה מכך היא לסופר להגיע בדרכים יצירתיות לאותה מטרה.
בוב (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
נצחיה,
אענה לך על שלושת הערותייך אם כי לא באותו סדר בו הצגת אותן.
א. לגבי "מעשה בחמישה בלונים" אני מסכים בהחלט. חלקו הארי של הסיפור אכן עוסק ברגשות ומלמד על אובדן וקיצם של דברים. אולם להתעלם לחלוטין מרובד של לימוד צבעים בסיפור הוא לדעתי או עיוורון או עיקשות. הסיבה שבחרתי להציג כדוגמא דווקא את הספר הזה נובעת מהיותו נודע למרבית האוכלוסיה, ודוגמא כמו "אווזה כחולה" מאת ננסי טפורי נראתה לי פחות מתאימה בשל אלמוניותה התודעתית גם אם היא נוגעת יותר בהקשר עליו דיברתי.
ב. בקשר לספרה של מדונה "עץ התפוחים של מר פיבודי" אמנע מלהגיב וזאת מכיוון שבשונה ממך אינני נוהג לבקר ביקורות על ספרים שכלל לא קראתי.
ג. את ההערה הראשונה שלך שמרתי לסוף. הנאה! והרי מי לא היה רוצה שהנאה תהיה חלק מקריאה. ועם זאת, כהורה אני רוצה שההנאה הזו תהיה מתועלת לכיוון מסויים. זו הסיבה שיובל המבולבל לא נמנע עם הקלטות שתמצאי בביתי. אני מבטיח לך שלצאצאי לא יגרם נזק נפשי כתוצאה מכך. ארחיק לכת עוד יותר ואגיד ש"תוכניות איכות" כגון האח הגדול ודומיו מספקים הנאה בילתי נדלת עבור מרבית האוכלוסיה. עם אחוזי רייטינג לא מתווכחים נכון? ואנחנו הרי דוגלים בדמוקרטיה, ואם הרוב אמר דברו אולי כדי שנלך אחריו. אולם קשה לי להאמין שאפילו את היית מגינה ומקטרגת בשם ההנאה, באם ההפקה הייתה מוציאה את תמליל השיחות המצויין של העונה ומפרסמת אותו כספר, ואף מזכה אותו בזמן קצר ביותר בתואר רב מכר!
ובכלל נצחיה, נראה היה לי שהביקורת שלך מאוד נוקבת ומדקדקת בציציות, וזאת מבלי להבין כהוא זה את רוח הדברים.
נצחיה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
גם אני מאוד אוהבת ספרי ילדים. לא מכירה את הספר הזה, רק חייבת להעיר כמה דברים:
א. אני מצפה מספר ילדים בעיקר לגרום הנאה. לא לחנך ולא ללמד.
ב. "מעשה בחמישה בלונים" הוא ספר העוסק ברגשות, ולא בצבעים.
ג. "ידוענים" יכולים להוציא ספרי ילדים טובים, לדוגמה "עץ התפוחים של מר פיבודי" שכתבה מדונה.
בוב (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
חמדת,
אין זו שאלה של אוהב או לא אוהב. אני לא מחפש תבנית פדגוגית/ דידקטית זו או אחרת כדי לאהוב או לפסול ספר. מה שכן אני מחפש הוא מטרה. מה הסופר רצה להגיד בסופו של דבר? דבר זה לא שונה מגישתי אל עבר פרוזה רצינית, ואין זה משנה אם נכתבה היא ע"י גתה או דוסטויבסקי, להבין "מה רצה להגיד המשורר" והאם הוא הצליח להעביר את הרעיון כראוי, גם אם הוא מנוגד לתפיסות עולמי (וכאן אני יכול להכניס ספרים רבים שהראשון בהם הוא "ז'וזסטין ויסוריה של המידה הטובה" מאת המרקיז דה סאד שסותר כמעט כל עקרון בו אני מאמין אבל כתוב בצורה נהדרת ומעוררת מחשבה). בספרי ילדים הדבר גדול עוד יותר, מכיוון שהיכולת לשנות תפיסת עולם גמישה בהרבה ואופן קיבוע הרעיון ע"י הקראות חוזרות ונשנות, כפי שילדים אוהבים, יכולה להטמיע רעיונות שלא יביאו שום תועלת למימוש אישיותם של השומעים ואף לחלל את הסיכוי לעשות זאת בעתיד.

DUSHKA- תודה על המחמאה.
חמדת (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לא הבנתי האם אתה בעד או נגד ספרי ילדים דידקטיים?אני לא !!ואם אתה אוהב לרוץ לקרוא את הקלברי פין בספר המוער .
dushka (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אני דווקא לא ממש אוהבת ספרים דידקטיים ולא מכירה את הספר הספציפי הזה אבל הביקורת יפה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ