ביקורת ספרותית על עפה מבית ספר לפיות מאת מרדית באדג'ר

---

נהוג לומר שהתפוח אינו נופל רחוק מהעץ. ועל כן סביר ובדרך הטבע לגלות שלהורים שהם קראנים נלהבים יוולדו ילדים שהם תולעי ספרים. אלא שהאימרה הזאת אינה מביאה בחשבון מוטציות. לכן יכול להיות שלהורים קלי בחירה, ומהירי החלטה, כאלה שקוראים מכל הבא ליד, יהיו ילדים שאמנם קוראים, אך הם בררנים מאוד באשר לחומר הקריאה הראוי. כבר סיפרתי כאן על קשיי הבחירה של החיילת, אבל היום אני מדברת על אחותה הקטנה.

טל רוצה שספר יהיה: א. מעניין. ב. כתוב באותיות גדולות. ג. לא הרבה דפים. ד. עם ציורים. ה. בלי עלילה מסובכת (מה שפסל ספרים כמו גי'ם נהג הקטר ואורה הכפולה) ו. מתאים לבנות בגיל שלה. ז. שהיא תאהב אותו.
אה, והיא חייבת ספר, כי היא לא נרדמת בלי לקרוא, והיא לא קוראת ספר פעמיים.

מכאן ברור שכל הליכה לספריה היא עינוי. אני בוחרת עשרה ספרים ברבע שעה, ומשקיעה עוד 45 דקות בניסיון למצוא ספר לטל. "טולי תעלולי", למשל הוא ספר מנצח. אבל הספרים מהסדרה הזאת נמצאים כל הזמן בהשאלה, ולכן צריך לארוב בדוכן ההחזרות ולראות אם מישהו מחזיר. "מועדון הנסיכות" הלך יפה, עד שנגמר. גם מרווה ושותפותיה הלכו יפה. אבל הרוב הוא לא יפה - או ישן, או חסר ציורים, או עבה מדי, או עם אותיות קטנות מדי, או הכל ביחד.

באחד מרגעי הייאוש, אחרי 43 דקות וחצי, הסתכלנו שוב על מדף ההחזרות, ושם ראיתי את המילים "בית ספר לפיות". נזכרתי בספר ובסקירה הנהדרת שכתבה עליה בלו-בלו, והמלצתי לטל לקחת. היא לא לוקחת סתם ככה, אלא "בודקת". אבל אחרי שני עמודים הספר עבר את הבדיקה והובל אחר כבוד אל תמר הספרנית והמחשב שלה לצורך השאלה.

חזרנו הביתה, כבר היה מאוחר, ודי מהר היה צריך ללכת לישון. אחרי שטל סיימה לקרוא את הפרק הראשון, היא עצמה עיניים. לקחתי ממנה את הספר בעדינות, והתחלתי לקרוא. אותיות גדולות, סגולות. פיות שהן לא ממש פיות, ציורים יפים וקצת מצחיקים. נהדר. אבל - רגע? מה קורה כאן? אין כאן שום בית ספר לפיות. רק הורים שמתכוננים לנסיעה, ודיונים על בית ספר רגיל. מה קורה פה?

ואז הפכתי את הספר והסתכלתי על הכריכה. מקדימה, מתחת לכותרת הגדולה "עפה מבית ספר לפיות" יש כותרת משנה, שבספריה לא שמתי לב אליה: "מבצע הפיה הסמויה". מבט בכריכה האחורית אישר את מה שחששתי - זה ספר המשך. הספר השני בסדרה. מנומנמת, טל אמרה שזה ממש לא אכפת לה, ושהיא עשתה את זה בהרבה ספרים, ושהיא מבינה הכל גם ככה. טוב, לפחות בזה היא כן דומה לאמא שקראה את סדרת "אמבר" לרוג'ר זילאזני בסדר אקראי לחלוטין.

טוב, אז לי בטח לא מפריע. המשכתי לקרוא. הסקירה הזאת, אגב, מופיעה כאן, כי הספר השני לא נמצא בכלל באתר.

כשהייתי ילדה, אולי בהשפעת הלקחנים של מרי נורטון, חשבתי כמה נחמד היה יכול להיות לו היינו יכולים למזער דברים כך שנוכל לקחת אותם איתנו, ולנפח אותם בחזרה בעת הצורך. זה היה יכול לפתור בעיות אנרגיה רבות הכרוכות באריזה, הובלה ושינוע. ובכן מסתבר שלפיות יש את זה. יש להם גם הרבה המצאות מקסימות נוספות כמו שעון הנכרך על יד הילד כשאמו לא נוכחת, ומשדר אליו את דאגותיה. או מזוודה לאריזה אוטומטית, או מנורה עפה, או קופסת אוכל שמכינה אוכל לפי דרישה, או פנס שמטה חפצים לפי הצורך או.... או.... המון המצאות. לא כולן עובדות טוב, אבל כולן מגניבות מאוד, ולא אכפת לי שבעצם השימוש במילה "מגניב" אני מסגירה את גילי המבוגר כדבעי.

העלילה לא מורכבת מדי, וגם לא נורא מתוחכמת. בעיקר עושה רושם שהיא מיועדת ל"גם וגם". ילדות שרוצות לחלום על פיות, על לבוש ורוד ונצנצים, אבל מתעניינות גם בדברים אחרים כמו כדורסל והמצאות. סוף הספר כצפוי פתוח עד מאוד מה שמבטיח שיהיה לסדרה גם המשך, ולנו נותר רק להתפלל שיגיע ויתורגם במהרה בימינו אמן.

ומפיה של טל: "זה ספר ממש ממש חמוד, אני מאוד אוהבת אותו. ו... מי שהמליץ עליו - אז הוא ממש יודע לבחור ספרים".

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עפה מבית ספר לפיות