ביקורת ספרותית על מסעותי עם פנקס מאת נחום ברנע
ספר טוב

---

"אחד ממבחני הקבלה הכי קשוחים שאני מכיר מסתתר מאחורי שאלה פשוטה, ובמציאות של ישראל היום קצת אנכרוניסטית: האם היית הולך עם האיש הזה למילואים. מילואים במובן של שהות ממושכת, בתנאי לחץ, עם אותם אנשים; מילואים במובן של תלות הדדית, לפעמים בעניינים של חיים ומוות, על פי רוב בעניינים בנאליים כמו סידור תורנות שמירה או הכנת קפה" (נחום ברנע, איש מילואים ותיק בצנחנים בעצמו, בפרק "הוא הלך בשדות" על רא"ל משה לוי ז"ל, עמוד 133. היום כאיש מילואים בצנחנים בעצמי אני יודע שהוא צדק)

הספר "מסעותי עם פנקס" הינו מבחר מטוריו הפוליטיים השנונים של נחום ברנע, כפי שהתפרסמו בעיתון "ידיעות אחרונות". הספר מכיל את מה שניתן בנקל להכתיר כטוריו הטובים ביותר של ברנע, אולי בחיר הפרשנים הפוליטיים ואולי בעל הטור המשפיע והחשוב ביותר בישראל כיום ובעשור האחרון. שמו של הספר נגזר כמובן מפנקס הקוהינור הפשוט שבו משתמש ברנע לצורך כתיבתו העיתונאית. בספר ימצאו לקורא מפגשים למכביר עם המציאות הישראלית העצובה, קשה, מורכבת ולעיתים מאקברית. ברנע בהומור שנון, יושרה עיתונאית ועין חדה תופס, כאילו היה מצלם, תמונות תמונות מן ההוויה הישראלית. בספר ימצאו לקורא מפגשים אינספור עם ההנהגה הישראלית על שלל גווניה ועם המאורעות אשר סיקר ברנע במהלך השנים. אותי תפסו בין היתר הפרקים אודות רפול ומשה לוי ז"ל והפרק הנוגע לפרשת קצין הצנחנים דני פינטו שרצח שבויים והשליך אותם לבאר במבצע ליטאני בלבנון. פרק מיוחד בספר המתאר את קורותיו של ברנע, עת התלווה לחיילי חטיבת המילואים אלכסנדרוני במלחמת לבנון השנייה, תופס את הקורא ולא מרפה, הולך איתו הרבה אחרי. בסופו של הספר מופיע טור חזק ומהדהד:

מִסדר השלל\ מאת נחום ברנע. יריחו, יוני 67
"יום אחד החליטו להקים בצנחנים פלוגה שתפעיל טיל אישי, נישא על גב או על ג'יפ נגד טנקים. באירופה כינו את הטיל הזה "קוברה". בארץ כינו אותו בשם שבימים ההם נחשב עדיין למילה נרדפת לקוסם 'אשף'. חיים ציפורי היה מייסדה ומפקדה הראשון של פלוגת 'האשפים'. אם אינני טועה בחשבון, הוא הנהיג את הפלוגה ביד רמה כשבע שנים, ב- 1964 ועד- 1971. במובן מסוים, ממשיכה רוחו לשלוט בפיקודים שלו עד היום. הוא הביא אלינו מסיירת הצנחנים הוותיקה, זו של מאיר הר- ציון גודש בטחון עצמי, גאוות יחידה, חיילות טובה וחוצפה. החיילים שלו התחנכו להיות משוחררים לחלוטין מתופעת ה"ראש הקטן", שמדאיגה כל-כך את מפקדי צה"ל היום. הם החזיקו את עצמם בראש גדול, מנהלים את ענייני עצמם ואת ענייני זולתם כאילו היה כל אחד מהם רמטכ"ל. הראש הגדול מכולם היה, כמובן של ציפורי עצמו. בשלב האחרון של קרבות מלחמת ששת הימים היינו בדרום רמת הגלון. האזור היה משופע בבסיסים צבאיים וכפרים עניים, שהתרוקנו בזמן הקרבות מרוב התושבים. היריות נגמרו והביזה התחילה. כמו שקורה במקרים כאלה, הבולמוס היה כל-כך גדול, שגם איומים בנשק לא הועילו. מה לקחו? מחצלת קש קרועה, אופניים ישנים מכונת תפירה מתוצרת 'זינגר' מונעת בכח הרגליים, מקלט רדיו ענק , עשוי עץ. את כל זה ועוד החביאו מתחת לציוד בתוך כלי הרכב שלנו. הודות לשאיפות ההתפשטות של ציפורי, היינו פלוגת עתירת רכב חלקו צה"לי, חלקו שלל. מקום היה בשפע. למחרת כניסת הסדר הפסקת האש לתוקפו, קיבלנו פקודה לרדת לארץ ולהשתחרר. ציפורי החליט לגמור את המלחמה בטיול, ששיאו יהיה בכותל המערבי. נסענו לאורך כביש הבקעה. גל חום ירד אז על הארץ. אלפי פליטים, שהעדיפו לחזור לגדה המזרחית, הלכו לארוך הכביש, קרובים להתמוטטות מחסור מים. עצרנו להשקות אותם באחת הפעמים גילינו שאחד החיילים זרק את ג'ריקן המים שהיה קשור אל אחורי הקומנדקר, הניח במקומו מכונת תפירה שבזז וכיסה את הכל בברזנט. כשהגשנו מים למשפחות הפליטים ניסו מבוגרים לחטוף את המימייה מפני ילדיהם.. זה היה יום נורא. מפעם לפעם התפוצץ צמיג מהחום, והשיירה כולה נתקעה. באווירה העצבנית הזאת הורה ציפורי לשיירה שלו לסטות מהכביש. זה קרה ליד יריחו. חשבתי שהוא רוצה להראות לנו את יריחו העתיקה. הזדמנות טובה לשיעור מולדת. עלינו על גבעה חשופה, ממנה נשקפת העיר כולה, והוא הורה לסדר את כל כלי הרכב במעגל. את החיילים העמיד לפניהם, כמו במסדר. ציפורי מיקם את עצמו במרכז כשהשתתקנו, שלף מכיסו ספר תנ"ך קטן בכריכה שחורה. ספר יהושע פרק ו', אמר, והתחיל לקרוא, לאט לאט ובהטעמה. "והייתה העיר (יריחו) חרם, היא וכל אשר בה לה'... ורק אתם שימרו מן החרם פן תחרימו ולקחתם מן החרם ושמתם את מחנה ישראל לחרם. וירעו העם תרועה גדולה ותיפול החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר..." כשסיים ציפורי את פרק ו' עבר לפרק ז', לפרשת עכן. "וימעלו בני ישראל מעל בחרם", קרא, "וייחר אף ה' בבני ישראל". גם קשי התפיסה שבנינו התחילו להבין שלא על כיבוש ירחו מדבר ציפורי אלא עליהם. הוא חזר במפורש על תהליך הסלקציה הנורא שעבר על בני ישראל עד שנלכד עכן בן כרמי בן זרח."ויען עכן את יהושע ויאמר אנכי חטאתי לה'.. ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתיים שקלים כסף ולשון זהב אחד ואחמדם ואקחם". לאחר שנמצא השלל טמון באוהלו של עכן בא העונש הנורא: "ויגרמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותם באש ויסלקו אותם באבנים. ויקימו עליו גל אבנים גדול עד היום הזה". כשגמר את הקריאה החזיר את התנ"ך אל כיסו, ואמר שכל מי שמחזיק במשהו שלקח שלל יוציא אותו שם וישים במרכז המעגל. אחר-כך יבדוק הוא אישית בתוך הרכבים. אם אז ימצא משהו, יעיפו אנשים למשפט צבאי. אחד אחד פנו האנשים לאחור וטיפסו על כלי הרכב. הם שלפו משם כמות מדהימה של נכסים, החל בנשק ובתחמושת וגמור בשרפרפי קש. בהדרגה הפכה השלכת השלל לכם פולחני עתיק. באותם רגעים הרגשתי דחף שאיננו בר-כיבוש להיות חלק מהטכס. היה לי בכיס פנקס חוגר של חייל סורי, שמצאתי ליד גופתו. הלכתי אל מרכז המעגל והנחתי את הפנקס בערמה. בבת אחת רווח לי. הייתי בפנים. ציפורי הורה לרכז את השלל בשתי ערמות :האחת של ציוד צבאי, נשק ותחמושת הוחזרה לאחת המשאיות. על השנייה הורה לשפוך בנזין. כשהדלקנו אותה, חשבתי שכך הרגישו המאמינים בעת העלאת הקורבנות בבית המקדש. אני חושב שהייתי מאד צעיר בתקופה ההיא. ציפורי נמנע מלערוך חיפוש נוסף. הוא הבין, כנראה שאין צורך הרי בלהט הטכס היו האנשים מוכנים להביא למדורה גם את הבגדים שהביאו מהבית, ואולי לא רצה לקלקל את השיעור החינוכי הגדול שנתן במעשים קטנים. זה היה מקור הרושם האדיר שהותיר עלינו תמיד: היכולת לראות את הדברים בגדול ולהגיב עליהם בגדול. כשהגענו, לאחר שעות אחדות אל הכותל, הרגשנו מרומים. הכותל נראה כל-כך קטן."

לקריאה ביקורת נוספת על הספר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3567960,00.html

הפרק המתאר את קורותיו של ברנע, עת התלווה לחיילי חטיבת המילואים אלכסנדרוני במלחמת לבנון השנייה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3813419,00.html

מומלץ בחום רב!!!!!!!!!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מסעותי עם פנקס