אולי זה יסביר כמה הספר הזה הוא כזה. (וזה אפילו לא ספויילר כן?)

-------------------------------------------------------------------------------------------

שלום. שלום שלום שלום שלום שלום.

שלום?

לעזאזל, הנה עשיתי את זה. הפכתי את שלום למשהו מופשט ומוזר. עכשיו הוא נראה כמו איזה רונה חייזרית, משהו שאסטרונאוט היה מוצא חרוט על סלע ירח ואומר: "מילת ירח מוזרה! אני חייב להביא אותה לכדור הארץ כמתנה לבני החירש!" ואז יבקעו ממנה - כמובן - פיראניות חלל מעופפת ויחסלו את כל המין האנושי תוך פחות משלושה ימים, ואיכשהוא יפסחו על האסטרונאוט כדי שהוא יוכל להופיע בתמונה האחרונה, מתייפח על ברכיו בהריסות הציוויליזציה ובוכה לשמיים: "זה היה בסך הכל שלוווווום!"

הו. הא. הכל חזר להיות לגמרי רגיל עכשיו. אין יותר אבדון חייזרי. אסטרונאוט, הרגע מנעתי ממך להרוס את כדור הארץ.

אין בעד מה.

-------------------------------------------------------------------------------------------

אז, זקוקים לעוד הוכחות? חוץ מקיומה של סוזנה, משוררת הטקסט הנעלה הנ"ל?
אז יש את מיק, החצי השני (שמתברר שיש לו זיפים ג'ינג'יםםם). ויש את עקיבא שהוא הבחור שאהבת חייו אמרה לו בערך עשרים פעמים במילים כאלה ואחרות שהיא שונאת אותו ושמצידה ילך ויעשה ביפ עם ביפ. והבחור. עדיין. רוצה. אותה. איפה משיגים עוד כאלה וכמה כליות צריך למכור בשביל זה?

טוב אז הבנתם, הומור, אהבות נכזבות, תוסיפו לזה שני עמים שנלחמים מאות שנים, בני אנוש חסרי מושג, תערבבו עם בלילה של בלבול בין אויב לאוהב (פחח לא במת), תכניסו לתנור בחום גבוה גבוה, והנה לכם 480 עמודים של אומייגאד טהור :)

עפתי לקרוא את הכרך השלישי.

ספר מקסים שקראתי מתחילתו ועד סופו כמה וכמה פעמים.

וזה הספר הראשון ש.... תופים הוריד לי דמעות! כן! לא 'אשמת הכוכבים' או השד יודע מה. ש סצנת מוות בספר הזה - שמרוב פשטות וחוסר דרמטיות פשוט הזיזה לי משהו (וגם שלא יכלו לעשות כלום נגד זה).
וכמו שאמרו חכמינו- והמבין יבין.

אני מסכימה עם מי שמתחתי - העטיפה מדהימה, וגם הרעיון מאחוריה - שלושת הספרים בשלושת הצבעים של הגלולות, ובכל ספר שלב, הראשון היא בבועה, בשני פורצת ובשלישי רואים אותה כבר עם בועה שבורה לגמרי.
הספר השני פחות ברור מהראשון, בגלל זה לא אהבו אותו.
אבל היו בו משהו שהזכיר לי קצת את כאוס - בספר הראשון כל הזמן הסבירו לנו על העולם שלהם ועל האהבה שלהם, פה הם מנפצים את הכל, אבל בכל זאת הכתיבה לא הלהיבה אותי, זה לאן נאבדו שני כוכבים :I
סה"כ, חיבבתי מינוס מינוס אבל בכל זאת סיימתי מהר...

טוב, אני בטוחה שאף אחד בגיל 15 לא יכול להוציא ספר מושלם..
העלילה חמודה, מלאה פרטים [יותר מידי..] וקצת לא מובנת, אחלה להעברת שעתיים מיותרות.

~~ ספויילר, בקטנה ~~
מאכזב, זה מה שהספר הזה, לורל מבולבלת - ואני עוד יותר. רוצה את דיויד, עכשיו את טמאני, יש בעיות בינינו? אני אכעס עליו? נתנשק? ניפרד? או אני יודעת! אני לא אעשה כלום.
והיא נפרדת מדיויד?!?! באמת? לא סתם, אלא שעכשיו פייק מציגה אותו כמלא טסטוסטרון ואגו. וטמאני הוא הנאהב המדהים.

לדעתי רוב הספר היה מריחת זמן של תאוריות שהם העלו על יוקי וקליאה, בלי בשר אמיתי.
השלושה כוכבים הם רק בגלל זכירת חסד נעורים.....

~~ סוף ספויילר, ~~
~~~~ הסוף של הכל ~~~~

ספר מאוד מאוד מאוד מעניין, בהתחלה היתה לי נטיה ל"משעמם" אבל אז, תודה לקל זה התפתח ל"קוראת אחרי שעות השינה כשמחר יש בית ספר", טוד מדהים, וויולה גם.
מה שקצת הפריע לי הוא ש - בכל ספר פתאום יש את ה-סוד שמתגלה וכולנו בשוק, ההוא בוגד ההיא היתה גבר פעם וכו', אבל בספר הזה כל עמוד נחשף משהו אחר! כולם שם חיים בשקר..וגם ה(סתמו) לפעמים מעצבן כבר.
לקחתי מהספריה את שניהם ביחד אז לא היה לי את את הקטע המותח אבל... איזה סוף מעווולה!!

אם לא הבנתם - מומלץ.

ספר הממ, שונה, עד אמצע הספר אף אחד לא מבין מה קורה אבל מצד שני זה די מדליק, בהתחלה כתוב "פעם מלאך ובת שטן התאהבו, זה לא נגמר טוב", ומיד חשבתי "אהאה, איזו חכמה אני, אני יודעת מה קארו.."
קיצר עשו לי הפוך על הפוך על הפוך... אבל את החלק האחרון של הספר בלעתי כמו פיצה אחרי צום.

הדבר הקצת מעצבן? השלמות, שוב כמו בכל ספר, עקיבא כ"כ מושלם, שהציור שלו לא נראה אמיתי...
ומדריגל כ"כ יפה שהנסיך המושלם והחתיך רצה אותה כ"כ.
אבל שאר הדברים מושלמים, אהבתי את המשל של הכימרות והשמש, כל כך מרתק!
הספר נותן הרגשה של תרבות שלימה לשרפים ולכימרות ולא עוד ספר של בניית מיתוסים ישנים כמו ערפדים ואנשי זאב (לא אמרתי שזה לא טוב אוקיי, אני אוהבת ערפדים)

שורה תחתונה: תקראו, תקראו, תקראו.







שורה כ"כ תחתונה שהיא יוצאת מהעמוד: מישהו יודע משהו על הספר השני?

אוקיי, קשה לי עם כל האנשים שבאמת נתנו חמישה כוכבים לספר הזה באמת? אתם תשימו אותו בקטגוריה הזו? אבל, על טעם ועל ריח...

ועכשיו למחמאות - ספר עם נקודת מחשבה יפה מאוד (אבל לא לגמרי חדשה, בוא נודה אבל, אנחנו עדיין במחמאות) התחושה של אנה כנטל מאוד חזקה וזה יפה שהיא באה ממקום של לקבל על עצמה את גזר דינה וכו', הספר לא עם סוף טוב לגמרי שזה גם יפה, אנשים מתים, אנשים בוגדים, עוד דברים של ספויילרים.

ועכשיו - מה שבאמת יש לי לומר על הספר:
קראתי את הספר פעמיים - אחד לפני שנה והשני אתמול, לקחתי את זה שוב מהספרייה כי זכרתי שהוא יפה, שנדהמתי ממנו, וכשפתחתי הוממתי ממה אתם שואלים? (גם אם לא שאלתם, לא אכפת לי...) טוב זה היה מהאיכות הממש, אבל ממש גרועה של הכתיבה, אני אפילו לא יכולה להצביע על מה שהפריע לי אבל זה נראה כמו הספרון שכתבתי כשהייתי בכיתה ב' עלי ועל החברה הטובה שלי.
כ"כ תינוקי "והיא חשבה לא זה לא יכול להיות, איך זה הגיוני" - לא ציטוט מדויק, רק הדגמתי בערך את רוח הכתיבה -
ועוד משהו, כל שתי מילים היתה מילה נטויה, שזה חירפן לי את השכל + שאחד הספויילרים היה ברור מהעמוד השלישי בערך, אז זהו, הוא מקבל שלושה כוכבים (וחצי) על רעיון מדהים, וביצוע בינוני ומטה, וסליחה שיש לי ציפיות גבוהות ממדע בדיוני אחרי הכל, ערפדים שולטים.

טוב אז ככה, הפר הזה הוא צולע, ולכן הוא נשען על היופי של השניים הקודמים, הפר הראשון - רומנטיקה, השני - יופי טהור ומותח, והשלישי - גירת מעגל חמודה, אבל מה לעשות - עשה לי את זה, הדמות של קול מתפתחת סם נהיה כ""כ גברי ויפה.
אבל מה, היה משהו אחד שהפריע לי - אני בד""כ גרועה בזה, אבל, איכשהוא ידעתי מה הולך לקרות בעמוד הבא.. בקיצור- העתיד הקרוב היה יותר מידי ברור. ולכן לא הופתעתי מהטוויסטים כביכול.

אבל שורה תחתונה - מומלץ! בארור.