כמנהגי לפני שאתחיל בביקורת אספר את הסיפור שהוביל אותי לספר הזה...
זה התחיל הזה שההורים שלי התעקשו לגרור אותי למסע בעקבות נעלי הספורט לאחי.
למה להשאיר את טל לנפשה בבית ולתת לה לעשות קצת כיף בבית בזמן שהוריה ואחיה מחפשים לו נעלי ספורט חדשות, בואו נגררו אותה גם! למרות שנאתה לשופינג וחנויות נעליים (כן, כך נולדתי).
בשלב מסוים החלטתי שאין לי כוח יותר להסתובב בין חנויות והבחנתי במרחק לא רב בשלט הגואל -"צומת ספרים",
מכיוון שלקחתי איתי טלפון נייד יכולתי להציע את הדבר הבא "אפשר בבקשה לנטוש אותי בצומת ספרים לפחות עד שתמצאו נעליים?" ,
באופן מפתיע הם הסכימו!, נכנסתי לי לצומת ספרים ובחנתי ספרים פוטנציאליים - קראתי פרקים מכל מיני ספרים שהיו בדוכנים של המבצע, מניסיוני באותה חנות ספציפית הלכתי אל סוף החנות ובחנתי את המדפים הנפלאים, אלו היו מדפים שתמיד מצאתי בהם ספרים מעניינים או ספרים שחיפשתי ותמיד תמיד הם לא היו במבצע..., במקום די בולט על המדף היה מונח ספר בכריכה קשה (בזמן האחרון קשה למצוא כאלה , מוציאים הכל בכריכה דקה...) וקראתי את התקציר שלו שמעליו היה כתוב בתוך מסגרת "לפעמים התיכון באמת עושים לך את המוות!" , ספר עם תקציר די תמציתי אבל מעורר סקרנות , במיוחד כשמגיעים לקטע הזה "היא מתה. והכל בגלל בחור חתיך ודובון גומי" בשלב הזה המחשבה הראשונה שלי הייתה "אני חייבת לקרוא את זה", אז ישבתי לי בשולחן וקראתי את שני הפרקים הראשונים ואז הגיע הקץ - נשמע צלצול של טלפון נייד מתיק שלי והייתי חייבת לעזוב את הספר הזה בלי לדעת איך קרה שהבחורה מתה בגלל בחור ודובון גומי...
במשך כמה שבועות חשבתי על זה שאני אקנה אותו כשהוא יהיה במבצע ואני אוכל להרשות לעצמי לקנות אותו,
ואז הגיע שבוע הספר והמבצע- 1+2 של סטימצקי , כך שכשגיליתי שהספר נמצא במבצע, ניסיתי להשיג הזדמנויות ללכת לסטימצקי ובגלל שאני שונאת ללכת לבד לקנות ספרים (כי איפה הכיף בקניית ספר אם את לא יכולה לדבר עם חברתך על הספרים האלו ולמה כדאי לי ולה לקנות אותם) אז שכנעתי חברה להצטרף אליי ורק לפני שלושה ימים היא יכלה ללכת איתי, אז קניתי לי שלושה ספרים כשההתלבטות הייתה קשה מאוד בקשר לשניים האחרים, אבל קניתי, התחלתי וגם סיימתי לקרוא את הספר הזה!

לפני שאבקר את הספר עליי לציין דבר שלילי אחד שלא נתון לשליטת הסופרת - ההגהה בספר הייתה מאוד.. לוקה בחסר(אם לומר בעדינות כמובן), היו המון רווחים לא במקום התבלבלות בשמות בין הדמיות (ששמותיהן קצת דומים גם מבלי הבלבול - שרלוט וסקארלט ) וכל מיני רווחים באמצע מילים , זה הפריע לי לרצף וראוי לציון.

וכעת לביקורת (ההמשך יהיה כמה ספויילרים אז למי שלא מעוניין , פשוט תפסיק לקרוא בשלב הזה)
שרלוט היא חנונית חובבת פיזיקה נורמטיבית לחלוטין שמאוהבת עד מעל הראש בבחור הכי מקובל בתיכון, הדמות קצת מלוטשת אבל לא מפריע לי, אבל מהתיאור שלה לא עולה בראש תלמידת יב אלא ילדה קטנה וחמודה והאהבה הראשונה שלה, למרות שהשפה בספר מעט מנפצת את האשליה הזאת (יש קללות ומילים טיפה גסות אבל בכמות קטנה מספיק שזה לא מספיק להציק לי ולגרום לי לפסול את הספר), וכמובן שהיא רוח רפאים די מתוקה .
פאטולה- שלא משנה כמה ניסיתי לראות בה מעודדת בלונדינית מעצבנת תמיד חשבתי על פטולה החתולה ממולי מון , מה שכמובן גרם לי להתייחס אליה עוד פחות ברצינות, היא הייתה לא שפוייה , מלאה בעצמה ושחצנית ופשוט נקרעתי מצחוק מההשפלות שנגרמו לה לאורך הסיפור והייתי מאוד מרוצה כשהיא קיבלה את המגיע לה בהיפוך גורל נפלא שבו החברות שהיו יותר השפוטות שלה הפכו למי שלועגות לה בשימוש במשפטים האופייניים לה - אם הייתה מלכת כיתה כזאת בחייכם שדיכאה אתכם הדבר יגרום לכם את הסיפוק האדיר שבהשוואה בינהן.
סקארלט- האחות הגותית של פטואלה, שדבר אחד הפריע לי בתיאור שלה- במהלך הספר כשמתארים אותה יש שימושי מוגזם ביותר במילים קול ומגניב , זה קצת נועד להרעיל אותנו לדעה חיובית לגבי מי שבהמשך בעצם גונבת את החבר של אחותה הגדולה (דיימיאן) גם אם זה חלק עיקרי של העלילה זה עדיין לא הדבר הכי ישר בעולם אם כי הוא היה זורק את פאטולה באיזה שלב על בטוח .
דיימיאן- אפשר לסכם את תפקידו כ-"החבר", בהתחלה הוא החבר של פאטולה אחר כך הוא סוג של החבר של סקארלט ושארלוט ביחד,
בזמן דיבוק בהסכמה, אני לא הסביר איך כל זה קרה לטובת אלו שלא קראו את הספר ובכל זאת לא עמדו בפיתוי וגם קצת עצלות אישית :-).
פאם פיקולו- חברת המוות של שארלוט , האדם עם הכי הרבה חמלה שקראתי עליו , תרומתה לעלילה הייתה די קטנה אבל חשובה וחיבבתי אותה.
פרו- התלמידה המובילה ב"שיעורים לנפטרים" ואחת הדמויות האהובות עליי- בחורה שכולם נרתעים ממנה, מותה הוא תעלומה עד לסוף והיא משתגעת והורסת את המקום בהתקף עצבים חולף-איך אפשר שלא לאהוב אותה?
הדמיות האחרות היו גם נחמדות ומצחיקות ובגלל כולן והעלילה שנכתבה ברובה בטוב טעם, נהניתי לקרוא וכמובן לצחוק קצת :-)

בעיה אחת- אני קצת לא מתה על הקטע של סוף טוב הכל טוב, כי זה פשוט לא אמין, כולם הגיעו להגשמה עצמית שלאחר המוות , שארלוט זכתה להיות מלכת הנשף והכל שמח וכיפי לכולם , זה כמו הרגשת- "וכולם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" אבל תמיד נחמד שיש את הדף האחרון הקוטע ובמיוחד המשפטים האחרונים כולל המילה שהכי כיף לשים לה סימן שאלה,
ובמילה הזאת גם אסיים את הביקורת הממש חופרת עד שיכולה לאפשר למות.

הסוף?

ספר חביב לנוער, כתוב בגובה העיניים בשפה לא מסובכת.
הוא מזכיר לי את הספרות הגותית, אפלולי, כואב, מצחיק, מותח, רומנטי...
הספר מתאר תחושות שרבים מבני הנוער צריכים להתמודד איתם בחייהם, כל אחד יוכל לזהות בו את עצמו ואת חבריו ואפילו את אויביו.

הייתי ממליצה לקרוא.

שרלוט וסקרלט.
אולי השמות האלו לא נראים כל כך דומים, אבל מי שתרגם את הספר הצליח להתבלבל לפחות 3 פעמים בינהן...
ואני מניחה שגם אני הייתי מתבלבלת אם הייתי מנסה להסביר למישהו בעל פה את עלילת הספר.
אבל נו, טוב, זה קורה בחיים שיש שמות דומים, אז למה שלא יקרה בספרים?


השילוב בין שרלוט, החייכנית שלא מוכנה להרפות מהחיים, לבין סקרלט, הפסימית שחושבת שכל העולם נגדה ותקועה עם אחותה המעצבנת שכולם סוגדים לה היה פשוט מצחיק ומוזר.
ועוד יותר מוזר ששרלוט בתוך סקרלט לא ניסתה אפילו להתנהג כמוה.
אבל גם היה בזה משהו חמוד בכך ששרלוט מנסה כל כך להרשים את דיימאן עד שהיא לא שמה לב מי היא נראת בעיניו.

היו כמה דברים מוזרים בספר (כמו איפה ההורים בכל הסיפור הזה??? יש מבוגרים, מורים ומנהלים. אבל לא הורה אחד!), אך בהחלט הייתי אומרת שהוא שווה קריאה. אפילו רק בשביל כמה שעות של צחוק (:

טוב, לא יאמן, אבל מצאתי את הספר בספריה בבית הספר, ולפרוטוקול זה בית ספר יסודי, אבל בדגש על היסודי, כי זה ספר שלא הייתי ממליצה לקרוא לילדים בכיתות א'-ג' או ד', אבל מי שמעל לגיל הזה, צריך לקרוא את הביקורת הזאת:
אז ככה, הספר טוב מאוד מלבד זה שעל הפרקים הראשונים, הדמות הראשית, שארלוט, מתה, ביום הראשון ללימודים, מדובון גומי
שנתקע לה בגרון,{בחיי, לא יכולתם לגוון קצת?} אבל לא יעשו ספר שלם {של 332 עמודים} משני פרקים ראשונים, מה שאומר שהספר ממשיך גם אחרי ששארלוט מתה, כלומר, לא בין החיים. היא מנסה להגיע לאהוב ליבה, דיימאן, דרך סקרלט הגותית, אחותה של פאטולה, המקובלת, כי היא היחידה שרואה ושומעת אותה, בין השתיים נוצרים ויכוחים, בעולם החיים שפאטולה לא הכי מתה על השילוב, שכמו בעולם המתים, יש כאלה שגם, לא הכי אוהבים את זה, כמו המורה שלה, מר מוח, אבל בעיקר פרו- פרודנס, שנהרגה ברשלנות בתאונת דרכים על ידי צעיר עשיר, שהזהירו אותה לא להיות איתו, אבל כמו רוב בני הנוער המרדניים, היא לא הקשיבה.
הייתה לה חברה למוות בשם פאם פיקולו, שניסתה להזהיר אותה, לא לעשות את זה, אבל העניינים מתחילים להתגלגל....
כדי לדעת את הסוף ואת שאר הפרטים, קראו את הספר:)

טוב קודם כול אני רוצה להזהיר. ייתכן ויהיו ספויילרים בהמשך.
היו הרבה דברים שלא אהבתי בספר, כמו זה שהיא מתחילה את יומה הראשון בלימודים מציגה את מערכת היחסים בבית ספר מתה ועוברת לצד השני, וכול זה בסצנה הראשונה.
הספר התקדם ממש ממש מהר וזה נורא הפריע לי. הרעיון עצמו היה די חמוד.
טוב, יש לי טיסה ליוון לתפוס אז ביי :)

ספר מעניין,משעשע ומכיל פילוסופיה מרתקת.[מרתקת לפחות אותי...]
הכתיבה מעולה,הרעיון יפה ובכללי זה ספר יפה!!!
אזהרה---לא מתאים לכולם. לא ממליצה למאוד צעירים לקרוא [גיל 14+ לדעתי] .
אבל מי שאוהב פילוסופיה [כמוני :-)] שפה גבוהה אך שעדיין מדברת לנוער וסיבוכים-יאהב אותו.

אני מסוג האנשים ששם הספר או הכריכה מושכת את העין,ואז פעם אחת שהייתי בסרט,גררתי את חברתי לספרייה,והתמונה והשם משכו את תשומת לילבי,היתקדמתי לספר וקראתי את תקצירו,ומיפה ניסיתי להשיג את הספר,אחרי חודש-חודשיים.
אז בלי סתם לבזבז דקות מזמנכן(יש מדי פעם ספוילרים)
הספר ממש שיעשע אותי וגם את החברות כשסיפרתי להן מה היה שמה,אולי זה גרם לי בחילה כשהיא ניסתה להיות איתו,במלתחה\בחדרו בזמו שישן,אולי הספר ממש לא לטעמי,עדיין אהבתי את מה שקראתי,הוא היה מאוד משעשע.אני אף פעם לא אשכח כשהיא צחקה על השם של הבחור הפופולרי(ציטוט):"דימאן?אני מבינה קריסטל,אבל דימאן?רואים שההורים שלו תאומים"

אני אתחיל בזה,שלפי ויקיפדיה הספר מוגדר כyoung-adult,שזה אומר שזה לא סתם עוד ספר נוער חסר פואנטה,אחרת לא הייתי קונה את כל שלושת הספרים שבסדרה (ספרי נוער חסרי פואנטה,זה לנערות שטחיות חסרות פואנטה.) ומחבבת אותם.
שרלוט היא נערה מתבגרת שלא זוכה לתשומת לב בביה"ס,והיא עושה את הכל כדי להיות מקובלת.ביום הראשון של שנת הלימודים,דיימאן,ראש נבחרת הפוטבול (שהוא אגב,לא שטחי כמו שהוא נשמע) מצוות לשרלוט במעבדה כי איחר.השיעור מסתיים,ושרלוט נשארת לעבוד במעבדה עם המחשב הנייד שלה,בשעה שהיא זללה להנאתה דובוני גומי.לפתע,שרלוט נחנקה מאחד מהם (כן,פתטי וכו' וכו') ומתה.לאחר שמתה,שרלוט עדיין מנסה להישאר בעולם החיים,ומשלמת על זה.נהניתי לראות את השוני בין סקרלט לשרלוט (לא ציינתי שאני מטורפת על סקלט ועל הרומן המשונה והלא צפוי שלה עם,תאמינו או לא דיימאן והדרך שלהם לפלרטט אחד עם השנייה עם מוזיקה.הייתי מרחיבה יותר אבל זה כבר ספויילר רציני.) ואת החברות האמיצה שלהן.
הספר מלמד הרבה,ומתרחש בו תהליך,וזה ההסבר לקטלוג שלו מויקיפדיה.
תיהנו.

זה ספר טוב למרות כל הקללות שיש בו הכי קרע אותי היה ששרלוט אמרה "מין,כן בבקשה"