ביקורת ספרותית על האישה בזהב - הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן של אדֵלֶה בלוך-באואר" מאת אן-מארי אוקונור
ספר בסדר

---

ספר על חיים של משפחה יהודית בורגנית בוינה שבין סוף המאה התשע עשרה ועד תום מלחמת העולם השניה.
ההמשך הוא השתלשלות המאורעות שלאחר המלחמה והנסיון להחזרת הרכוש שנגנב על ידי הנאצים וגולגל למוזיאונים, אספני עתיקות ושאר "בעלי ענין".
איזכור קורותיה של הקהילה הוינאית היהודית, והדמויות הבולטות בה , זיגמונד פרויד, קוקושקה, הדה גבלר ואחרים.
ולבסוף האמן גוסטב קלימט שפרץ דרך באומנות וביניהם התמונה האישה בזהב.
הקריאה בספר זה היתה בתערובת של רגשות , החל מההרגשה של מציץ ברכילות משפחתית שלא תמיד מענינת, ועד גרוי אינטלקטואלי אמיתי כשדובר ביצירות גוסטב קלימט.
לצערי כל הכתיבה לקתה במין שטחיות רכילותית בעיקר מה שנוגע למשפחות היהודיות. מין תיאור שטוח שבו יש ארועים דרמטיים אבל כאילו הסביבה מקבלת אותם בשוויון נפש.
כמה דוגמאותף אדלה, הבת שכנראה היתה פילגשו של הצייר קלימט, נדבקת בעגבת. זה מוזכר כבדרך אגב. אין כל עומק לרגשות , תגובות של בני המשפחה וכו. לעומת זאת זאת יש היתפסות אזוטרית לעובדה כי בת אחרת התרגשה מאוד מהסיפור "במבי". ויש דוגמאות רבות. חוסר אחידות ומיקוד בסיפורים הללו.
מאידך , נעשה ניסיון להסביר את היצירה של קלימט. כאן, סקרנותי התעוררה וחיפשתי באינטרנט עליו ויצירתו.
במיוחד ציוריו לאוניברסיטה על "פילוסופיה", "רפואה"," הנשיקה" ועוד.
התיאור של עבודותיו בספר שטחי, אולם שווה להכנס לאינטרנט וללמוד על העומק, סיגנונו פורץ הדרך והתעוזה שבו.
החלק האחרון בספר , התקופה שלאחר המלחמה קוהורנטי ואחיד יותר.
לסיכום, אני ממליץ לקרוא את הספר בהסתייגויות אלו, כי הוא מציג תקופה מנקודת מבט שונה.
כאנקדוטה לסיכום היא האינטרמצו על מרק טווין שהובא בספר. כאוהד של הסופר , שוב נהניתי משפע התבונה והאירוניה של האיש.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על האישה בזהב - הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן של אדֵלֶה בלוך-באואר"