ביקורת ספרותית על בדרך אליך מאת קיונג סוק שין
ספר טוב

---

בניגוד לכל הסקירות שלי שאני מתייחסת לכריכה בסוף הסקירה, הפעם – בחרתי להתייחס לכריכה כבר בהתחלה. כריכה ורודה עטורה בענפים פורחים של אופטימיות. אבל... צורפו שלושה כלובים: אחד ריק- מה הוא מסמל? עוד כלוב ריק שלעברו מתכוונת להיכנס ציפור ובכלוב השלישי והעליון ציפור בתוך הכלוב עם דלת פתוחה – האם היא ממתינה למישהו? האם היא עורגת לחופש? האם היא רוצה לנוס מהכלוב אל העולם החיצוני? האם גם לנו, בני התמותה ניתנה לנו אפשרות הבחירה בין להישאר בכלוב או ....

הכריכה מעניינת ומעוררת מחשבה ואולי מרמזת על הסערה שמתחוללת בתוך הספר. אין בספר הזה סופת הוריקן אבל היא מתחוללת אצל כל אחד מהדמויות בנפרד, במתינות ולעיתים במשותף.

כמו בספר הקודם "בבקשה תשגיחי על אימא", קיונג סוק שין משתמשת במוטיבים שחוזרים על עצמם. כגון: חיי הכפר, פירוט נרחב על המאכלים הקוריאנים, צורת החיים של האנשים בקוריאה, כיבוד אב ואם, הבתים וכמובן היא יודעת לפרוט על הרגשות...

התקופה הינה שנות השמונים בקוריאה, כאשר סטודנטים הפגינו נגד המשטר הדיקטטורי. המוני אנשים נעלמו באותה תקופה ולא חזרו מעולם.

לי גו'נג יון סטודנטית שעזבה את הכפר ועברה לגור בסיאול לאחר מות האם.

דן – מתגייס לכוחות המיוחדים ומאוהב בלי גו'נג יון. איש מיוחד שמאוד אהב את לי גו'נג יון. (הוא פחד מעכבישים ובעת גיוסו הוא מתחשל מהפוביה הזו). בספר יש מספר מכתבים שדן כותב לגו'נג יון – תענוג לקרוא אותם.

ציטוט עמוד 225: יון, עכשיו יורד גשם. ערפל כבד וכחלחל תלוי מעל יער האורנים והים. אני נזכר כל הזמן איך הצצת לאחור והסתכלת עלי ביום שעזבת. כשאני מתחת לשמיכה שלי, נשימתך וקולך מדגדגים את אוזני, מעניין מה את עושה עכשיו. האם גם את מסתכלת מהחלון בשם היורד?"....

ללי גו'נג יון מצטרפים יו מי רו ומיונג סו גם הם סטונדטים שהופכים לחבורה אחת ובהמשך, מצטרף אליהם גם פולינגווטר ששואף להיות אדריכל. איש מלא כרימון בידיעות על העיר סיאול. הם מטיילים יחדיו ומצרפים אליהם גם את הפרופ' יון (אהבתי מאוד את חוכמת החיים של הפרופ' יון) ובהמשך אספר לכם אנקדוטה שהקסימה אותי.

לכל החבורה הזו הייתה מטרה משותפת וכל אחד נאבק בדרכו. הסופרת בדרכה המיוחדת והשנונה, מקלפת מכל אחד בנפרד, את השכבות ופורסת לפנינו "האני מאמין" של כל אחד מהם בנפרד.

יו מי רו-ידיה היו תמיד בכיסיה. למה? כי ידיה היו מצולקות ושהיא סיפרה את הסיפור ללי גו'נג יון – נחרדתי. סיפור מזעזע, מחריד וקשה.
ליו מי רו היו מספר התנהגויות לא מוסברות לדוגמא: היא רשמה במחברת את כל מה שבא לפיה באותו יום, ו/או כל פעם שמצאה שמשהו לא במקומו כגון : פחי אשפה היא החזירה אותם למקומם. היא הסתכלה על השמים, בחנה את העננים וצורתם. לעומתה, מיונג סו התרכז באנשים, בעיקר בחן את צורת הליכתם, עבודתם או התרכז בשיכורים למיניהם. בטיוליהם הם השתובבו ושיחקו מיני משחקים. כגון: משחק של הפרדת זוגות. כל פעם שהיה זוג הולך שלוב זרוע, הם היו נדחקים ביניהם ומפרידים אותם.

המוטו של כל חבורת הצעירים הללו מתרכז לדעתי בציטוט מעמוד 18: "העתיד מגיע במהירות, וכל שאנו יכולים לעשות הוא לקחת איתנו את זיכרונותינו ולנוע קדימה לתקופה חדשה. הזיכרון מותיר רק מה שהוא רוצה... "

לפרופ' יון היתה השפעה מאוד רחבה על החבורה. ציטוט עמוד 155: "חשבתי על מה שאמר פרופסור יון. לכל אדם סולם ערכים משלו....." ציטוט עמוד 156: הייתי רוצה שנהיה כולנו, החל בי, עצמאיים וחזקים: שהיחסים בין אדם לחברו יהיו אנושיים, ללא סודות או הסתרות, יחסים שאינם דורשים שהאחר יקרע את האחר לגזרים".

הסיפור לא קל, הייתי מגדירה אותו אפילו כספר קשה, עצוב ואנושי. היו כמה תיאורים "לא נחמדים" בספר הזה. הקטע שטלטל אותי היה הקטע שסופר ל- לי גו'נג יון על ידי יו מי רו כיצד ידיה נשרפו מבנזין. בהחלט סצנה קשה לתיאור והיא נכתבה יפה כמו שקיונג סוק שין יודעת להפעיל אצל הקורא את שרירי הלב.

האגדה שסופרה על ידי פרופ' יון לסטודנטים עטפה במרבד מקסים את המיוחדות שבסיפור הזה. על מנת לא לקלקל לכם אני מביאה רק ציטוט קטן מסוף האגדה. ציטוטים מעמוד 54: ".... באותו רגע נעלם הילד, וישו הופיע לפניו עטור הילה קורנת. הוא אמר לו, כריסטופר! לא ילד נשאת עתה, אלא אותי, את ישו. כשחצית את הנהר הזה, נשאת את כל העולם על כתפיך. ... הייתי רוצה לשאול אתכם דבר אחד, האם אתם כאן היום הנכם כריסטופר, או הילד שהוא נשא על גבו?"

אני מסיימת את הסקירה במשפט הנ"ל של פרופ' יון. לעניות דעתי המשפט הזה מתאים לכל אחד מאיתנו וכל אחד חש, או יחוש אותו באיזה שהוא שלב מחייו.

מומלץ למי שקרא את הספר "בבקשה השגיחי על אימא" לקרוא גם את הספר הנוכחי שאינו נופל ממנו בכתיבה הקולחת, המסר והעניין. בהחלט יש קווי דמיון רבים בין שני הספרים ובמיוחד לשיטת כתיבה של "הפשטת הדמויות מבגדיהם" עם התקדמות העלילה.

קריאה נעימה
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על בדרך אליך