ביקורת ספרותית על פאביאן מאת אריך קסטנר
ספר בסדר

---

אריך קסטנר היה מאז ומעולם אחד מסופרי הילדים האהובים עלי ביותר. אחדים מספריו כמו למשל: "הכיתה המעופפת" או "אמיל והבלשים" קראתי בילדותי אין-ספור פעמים. כך שכשראיתי את שמו מתנוסס על כריכתו של ספר ששמו "פאביאן" לא היססתי הרבה... אלא שזהו ספר "למבוגרים" וגם אני לצערי כבר אינני ילד... אז ככה: הספר מוגדר כסאטירה וסאטירה הרי מציגה את גיבוריה בראי עקום, משעשע ומצחיק. אז נתחיל מכך שאין כאן ולו רגע אחד מצחיק. על הגיבור עוברות תלאות שונות גם בענייני נשים וגם בענייני פרנסה. אחד הדברים הנפלאים אצל קסטנר בספרי הילדים שלו, הוא הפירוט המוגזם של פרטי פרטים בעלילותיהם. פירוט שכולל כמובן הקדמה לספר עצמו וגם "ראשי פרקים" לכל פרק... אז בספר לילדים זה חביב ומהנה ואילו כאן לצערי, זה מתחיל ליגע... העניין השני שמאוד הפריע לי כאן הוא פה התרגום! שבעיניי הוא מיושן ביותר בשפה שכבר לא משתמשים בה יותר, ואני תוהה אם אי פעם השתמשו... למשל: "כלום אין לו רעיון כלשהו"? (עמ' 108) אינני יכול לספור אפילו את מספר הפעמים שאנשים משתמשים כאן בדו-שיח במילה "ברת המינן" "כלום" במשמעות של "האם"... גם פגשתי במילים שמזמן נקברו בעברית כמו: "ריקא" או "בעלת בשר" (כשהכוונה לשמנה...) גם נראה לי שיש כאן היצמדות מוגזמת לחוקי השפה הגרמנית: כל אישה כאן היא כמובן "עלמה" או "גברת"... וכולם מדברים עם כולם בגוף שלישי. בעברית זה נשמע לי מאולץ ומלאכותי וחשבתי לעצמי שאולי בכל זאת הייתי צריך לקרוא את הספר בשפת המקור שלו בגרמנית, שבה אני יכול ומסוגל לקרוא...
כי בכל זאת זה קסטנר! ויש פה גם דברים טובים שכדאי להזכירם: ראשית, קטע מדהים בעיניי אחד מגיבוריו של קסטנר שאומר לדוגמה בין השאר:" המדינה מזרזת את ירידת כוח הקניה של ההמונים ע"י הטלת מיסים, שאין היא מעזה להטיל על בעלי הרכוש, ההון בורח בין כך ובין כך במיליארדים מעבר לגבולות.
האם אין בכך משום עקביות? כלום אין שיטה בטירוף הזה?"...(עמ' 27) האם זה לא נשמע לכם מוכר? לי זה מזכיר מדינה מסוימת במזרח התיכון?... בנוסף לכך בהמשך העלילה, הסאטירה שאיננה סאטירה הופכת בעצם להיות טרגדיה שבהחלט נוגעת בקורא. מה עוד שללא ספק ניתן לזהות בדמותו של הגיבור את דמותו של קסטנר עצמו ובוודאי של הוריו וסביבתו... (העיר דרזדן שבה נולד למשל) כמו כן כדאי לזכור שהתקופה אותה מתאר קסטנר בספר, בברלין ובגרמניה, היא בדיוק תקופת גסיסת רפובליקת ויימר על הריקבון החברתי והחופש המיני ששרר בה, ותחילת עליית הנאציזם - שהיה בעצם חלק מהפירות הבאושים שהצמיחה ויימר. הספר כמובן בא להתריע על כך! ואל נשכח גם שכותרת המשנה של הספר היא "סיפורו של מורליסט" (כלומר איש-מוסר...) אבל קסטנר הרי זכה לראות איך ספריו נשרפים ע"י הבריונים הנאציים ולהבין שיש גבול גם למה שסופר יכול לעשות... לסיכום: לדעתי, בסופו של דבר הספר הוא לא-רע אלא שמגיע היה לנו בעברית, ליהנות מתרגום עדכני ומוצלח יותר, כי הנוכחי עושה לו עוול...

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על פאביאן